באופן די סימבולי, יום השואה והגבורה ניצב בדיוק שבוע לפני יום היזכרון לחללי מערכות ישראל.

לדעתי זה אמור לסמל לנו משהו מאוד חשוב;לסמל, שאין לנו ארץ אחרת.

אחרי שהתנקלו לנו,ירקו עלינו, השמידו מיליוני אנשים מתוכנו, גירשו אותנו, אנחנו באנו לפה, לארץ ישראל. בשביל שיהיה לנו מקום טוב יותר לחיות בו, לגדל את ילדנו, להרגיש רצויים, להצליח בכוחות עצמנו ולחיות בכבוד.

אבל פה ממש לא נגמר הסיפור, להפך, הוא רק מתחיל. מאותו הרגע שבאנו לפה, לארצנו המיוחלת, לא הפסיקו להתנקל ולהלחם בנו. ולמרות זאת, למרות הכל, למרות כל הסבל, ההשפלה והמלחמות שהעם הקטן שלנו עבר, הוא שרד והוא שורד, יום יום.

קבוצת אנשים, שבזכותה, אנחנו כולנו פה במדינה בעלת לאום יהודי. הקבוצה הזאת, מסכנת יום יום את חייה, מסכנת יום יום את משפחותיה שחלילה יישארו ללא אב,או לא בן.

קבוצת האנשים שמקריבה את עצמה למען אחרון התושבים הישראליים. הם נחלמים בשבילנו, בשביל החופש שלנו, בשביל האדמה, בשביל הכבוד.

ללא תפקודה של אותה קבוצה אמיצה, אף אחד מאיתנו לא היה יכול להיות פה. על כתפיהם יושבת מדינה שלמה.

ויש כאלה שהיקרבו את גופם, את דמם, בעל כורחם. בשביל המדינה, בשביל שלנו יהיה מקום נוח לחיות בו. הם לא כאן יותר, אבל אנחנו כן ורק בזכותם.

יהיה זכרם ברוך.

אין לנו ארץ אחרת, אבל בלעדיהם היא לא הייתה קיימת.