לא עוד סאגה. לפחות לא עכשיו. לפחות לא פה.

השבוע הזה היה טוב.

אני פוחדת לצאת בהצהרות שאחר כך אני עלולה להתחרט עליהן.

אז בלי הצהרות בומבסטיות, רק לומר שהיה טוב.

הדר הצטרפה לכוחותיי השבוע. כמה מזל יש לי, כמה מזל יש לנו, לשתינו.

אני רואה את זה ומתחילה להבין שלכל שבוע רע יש סוף שבוע וגם לכל יום רע, יש סוף יום.

זה נגמר מתי שהוא.

שום דבר הוא לא סוף העולם. השמיים לא נפלו, הם לא נופלים, וכנראה שגם לא ייפלו, לפחות לא בגלל עוד יום בבסיס.

כן, מסקנה, לכאורה, טרוויאלית ופשוטה להפליא. מה לעשות שבתקופה האחרונה נמחקו לי תאים מהמוח וכתוצאה מכך ההבנה הבסיסית שלי מתפקדת באיטיות בערך, כמו המחשבים הישנים שיש לנו במשרד.

אז סליחה, מראש.

והשלב הבא הוא, ללא כל ספק, ספר.

ספר טוב. אני צריכה לקרוא את 11 דקות, של פאולו קואלו. ספר שישנה לי את החיים, כך הבטיחו לי. אז אני מאמינה בזה, ז"א אני רוצה להאמין..כי בא לי על איזה שינוי מרענן.

טוב,הלכתי לברר איך אני משיגה את הדבר הזה, שיגלה לי את הסוד הנחשף, שאני עדין לא יודעת.

לא,לא עוד סאגה.

וגם לא הצהרות.

רק שבינתיים בסדר.

...מקווה שזה יחזיק מעמד...