הוא חושב, שהוא יכול לבוא לכל אחד במשפחה הזאת ולבקר אותו. בלי אפשרות להתגונן, להשיב, לומר לו די.
הוא בן אדם חולה. זה מה שהוא
צועק על כולם שיש להם בעיה בתקשורת, שהם מחפפים, לא יודעים לחנך, מתחצפים.
והוא מה?
לא מכבד, מגעיל, צועק, גורם לך להרגיש כמו חרא פעם אחר פעם שוב ושוב.
זה לא מגיע לאף אחד מאיתנו!!!!!
אני כל כך כועסת.
איזו מין חוצפה זו שהוא מחליט שאמא שלי גידלה אותנו והוא לא בעניין? ברור שהוא בעניין! לא רק היא שם, ובטח שלא "אשמה" בגידול כזה או אחר!
כל ילד יש לו בעיות
כל אדם יש לו בעיות
לכולםםםם יש משקעים
אבל למה להצביע על אדם אחד, להאיר בפלורסנט את הקושי שלו, ולצעוק! שכולם ישמעו! להאשים אותו שקשה לו!
איזה מין דבר נבזה זה???
במקום להיות בעל אוהב, תומך. שגם הוא רב וגם לו קשה, וכן מחנך, ומכבד את ילדיו (אבסורד לומר, אבל לא קורה), ששומר על גבולות בין הפרטיות לחיי המשפחה, שיש לו טאקט, שתומך בכל החלטה במקום להטיף ולדחוף את עצמו, שלא גורם לכל אחד מבני המשפחה להרגיש כמו חרא.
אני לא באה מכוונה לנקום. אני רק רוצה חיים קצת פחות בעלי טלטלות, קצת פחות להרגיש רע עם עצמי, קצת פחות שיהיה צורך לתקן פה, לעזור להרגיש טוב עם עצמך, הדבר הבסיסי כל כך שלא קורה לרבים במשפחה שלי. ואני מצטערת, מעומק ליבי, כשאני אומרת שהוא מקשה על כולנו.
ואני שואלת
מה הוא רוצה???????
מה???????????????????????????????????
די כבר!!!!!
יש לו משפחה מושלמת!
נכון לכל אחד יש קושי, ותכונות פחות טובות, אבל אנחנו מדהימים!!!
לכולם יש עבודה, כולם לומדים, כולם מצטיינים \ מצליחים במבחנים או לא יודעת..
כולם בני אדם!
כולם אכפתיים! כולם לא גזענים, כן מקבלים, נחמדים, חכמים, עוזרים..
מה אתה רוצה???
וקשה לי ואני שונאת לומר את זה,
אבל המשפט הקלאסי שלו זה "הגיע הזמן שתסתכל בתוך החרא של עצמך ותראה מה שם לא בסדר."
בזמנים שיש ריב במשפחה, כמו היום למשל, צריך לחשוב על טכניקה.
האדם, שהוא אתה, שנמצא מחוץ לסיטואציה, ויודע שיש לו קשר לריב, בין אם ברמה הפשוטה ביותר של היותך אדם במשפחה, יש לעשות מעשה.
היום אח שלי ואבי רבו.
על דבר מפגר לחלוטין, אבל אחי ניסה להסביר לו שיותר חשוב התנאים, והמצב של האדם מאשר העושר.
אבא שלי לא ראה את זה, ונתפס על שטויות בנוסח דיבור שלא היה לטעמו.
מה יש לעשות בזמן כזה?
קודם כל, לתכנן סגנון וגישה. אסור בתכלית האיסור להיות תוקפניים, משום שהדבר יתקבל שלילי, מאיים ויסגור את האדם יותר.
אסור גם להיות עדינים מדי, כי אז זה כביכול ייתן לגיטימציה לטעויות והאגרסיביות, צרות המחשבה של האדם, ולא ירסן אותם.
איך יש לנקוט? אסרטיביות, קצת חזק, קצת פגיע, קצת הרבה מאוד יעיל. D: !
* אני לא בן אדם מושלם, ואף אחד לא, אני עושה את הפוסט להבהיר נקודה לעצמי איך לנהוג!! ביום אחד ויחיד שבו הצלחתי לשמור על איזון בין חוזק לעדינות *
ניגשתי לאבא, דיברתי איתו, פנים מול פנים, ישבנו, בשאלה מראש אם אפשר לדבר איתו. כמו שהוא אוהב ותופס כמכבד.
הוא לא נתן לי להכנס מעבר לחומת הברזל, ואפילו דימה את עצמו למתעלם. אבל המשכתי לדבר, בזהירות וגם בנחישות, על הצד השני שצריך להבין גם אותו.
בסוף זרקתי הערה קצת לא במקום של "אחלה דרך לתקשר", וזה !! לא !! חכם!!! כי זה גורם לו להסתגר יותר בתוך עצמו ולהגדיל את האגו ולהרגיש צודק יותר מתמיד.
המטרה היא להראות לכל אחד איך הוא יכול לעזור בפיתרון הריב, התפייסות והתחשבות באחר!
אח שלי היה יותר פתוח, והדגשתי לו שלא ייקח אליו את הרעל שמגיע מהריב הזה או מהאדם השני, ושיחשוב עם עצמו איך הוא עושה את זה. גם רעל מתוך עצמך זו טעות איומה.
אני מקווה שהדברים יסתדרו, ושאח שלי, שלפחות נותן מקום לדיבורים, ייראו אחרת. 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
