לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לדברים הכי טובים... לוקח זמן לקרות


This is what freedom sounds like. Being alive is the greatest blessing.. no matter what comes our way

כינוי:  סמיכ





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2012    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2012

מחקר שצריך


האמינו לי ילדיי החביבים

אני לא רוצה לעשות את הפוסט הזה

אבל אני צריכה. בשביל כבר לטפל בחרא הנל.

 

בואו נעשה קצת סדר בראש.

 

מה הוא מצפה ממני?

שאהיה בת אוהבת ומכבדת בכל מחיר. אם הוא מתעצבן אז לספוג את זה ולציית לזה. אם הוא סתם נמצא בבית או שאנחנו מדברים בטלפון אז להיות נחמדה אליו כל הזמן ולזכור שהוא גם יצר אותי.

מה אני מצפה ממנו?

שהוא יכבד אותי. א' כל. וברור שאני גם נודדת ושוכחת שלא אקבל דברים שאני דורשת ממנו, כמו קבלה. הבנה. שיח מכובד ושווה.

האם זה מתואם?

לא. בשיט לא.

 

מה הטקטיקה?

להיות נחמדה בגבול הסביר. כי אכן אני חיה איתו והוא כן חלק מהחיים שלי למשך החיים בסך הכל.

לא לצפות ממנו לדבר אפילו על תחומי דעת וכאלה כי אני אקבל כאפה לפרצוף וזה יגיע לקווים אישיים ואגו די מהר.

לא לריב כל פעם. 

אם הוא מתנהג כמו ערס ויורק יציאה עליי אז להתעלם ולנטרל, 

ואם זו יציאה שדורשת שאענה על תשובה של כן או לא, אז לענות וברוגע. בראש לומר "אתה מסכן", לחייך ולענות לו.

 

ההחלטה?

לנתק אותו מהחיים שלי. לצמיתות. 

טוב, בכל מקרה זו השאיפה, אבל זה לא יקרה. מה לעשות.

 

אז הולכים על טריק הספוג.


 

 

נ.ב אני חודשיים צמחנית. רשמית! yes

נ.ב.נ (הרי זהו נ.ב נוסף!) עיצבתי מחדש את הבלוג. ביזארי נורא ולא מסתדר אבל נחמד בעיני. טרילילי לילה טוב

נכתב על ידי סמיכ , 30/6/2012 00:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



how to train your dragon


אני החלטתי להקדיש פוסט ופוסטים מסוימים לדברים שמשנים וחשובים לי. לא רק לכתוב זה היה יופי או לא יופי ולהוסיף לרשימה בלי להבין בעצמי (חה! האירוניה) מה הסיפור ולמה זה חשוב לי ואיך זה קרה.

 

how to train your dragon

על הסרט הזה שמעתי מכמה חברים שהכרתי דרך קבוצת פילוסופיה "אקרופוליס" כשדיברנו על סרטים מצוירים טובים.

ואז המליצו לי על הסרט הזה, לא ממש זוכרת למה, אבל גם בגלל שכאוהבי חתולים דיברנו גם על חתולים, ואז סיפרו לי שאחת הדמויות שם ממש מבוססת על תנועות גוף והתנהגויות של חתול.

 

נשמע לי מגניב אז ראיתי. ראיתי אותו כבר 4 פעמים לפחות. 1 אחרי שסיפרו לי עליו, ובשבועיים האחרונים חזרתי אליו שוב.

מה כל כך טוב בו?

דבר ראשון זו המוזיקה. מעולה. העלילה עוסקת בכפר ויקינגים, ותרבות הויקינגים במקור היא באזור אנגליה.. אירלנד. ככה שהמוזיקה היא אירית מעולה! באמת עשויה בחכמה ובאינטיליגנציה. לפרקים היא אירית, לפרקים קלאסית נעימה אבל עם אוריינטציה וקשר תרבותי כשהמכלול הזה גורם לי להעריך את המלחינים ועורכי המוזיקה שלהם.. כי זה חכם ומלמד אותך ולי אישית גרם לחפש מידע על ויקינגים למשל... אני מעריכה יצירות כאלה, מורכבות וחכמות.

 

עוד דבר זה העלילה, המסרים והרעיונות שיש בסיפור. אני לא אתחיל לפרט את העלילה אבל כן יהיו פה ספויילרים.

העלילה כל כך משכה אותי. היא לא מתוחכמת או עוסקת במישהו מתוסבך או איזה דילמת חיים או מוות. זה מקרה מוכר וידוע שכל אחד יכול להזדהות איכשהו. היקאפ שלא ממש מוצא את עצמו אבל בעיקר העניין שאתה נולדת לתך הגוף הזה, המראה הזה, ויש לך אופי מסוים שחלקו נרכש וחלקו פשוט יש לך.. ואתה קרוע עם החלום להיות משהו גדול יותר, או פשוט אחר ממה שאתה עכשיו. שלא תמיד זה אפשרי כי אתה כבר אדם כלשהו.. ושינוי זה דבר קשה.. ולפעמים הסביבה שלא מאפשרת..

דבר שני זה התהליך שהיקאפ עובר ואחר כך גם שאר הדמויות. מרצון להרוג ולהוכיח את עצמו ולהיות מובל ע"י אגו, לנכונות לעשות ולהלחם למען שינוי וקבלה של השונים ממנו וגם של עצמו.. ובסוף לעמוד על שלך גם מול המשפחה שלך.. שזה בכלל דבר שקורע אותך מבפנים.

מסר שנגע לי הוא גם הרעיון של הדו קיום שלנו עם העולם שלנו. שמשום מה להרבים אנשים כיום זה סותר. זה שאני בן אדם זה בהכרח אומר שאני מיליטנטי, אכזרי, שולט, כובש, הורג.. הכל שלי! האדמה שלי וחייבת להצמיח דברים בשבילי והחיות חייבות לי ואני גדול מהן לכן מותר לי להרוג! אני גזע עליון אז מותר לי.

טראח. לא נכון בעליל. מי שהמציא את הרעיון הזה, אם כבר נגלוש לעוד נושאים, זה אנשים בעמדת כוח שלרוב היא כלכלית ואלו הם טייקוניסטים או מנהלי מפעלים ובעלי מניות עשירים, שרוצים להנהיג את הגישה הקפיטליסטית שלפיה מותר לנו לעשות הכל בעולם - להשתמש בכל הדברים שיש בטבע עד כדי הרס, ולהרוג חיות למשל, וליצור עבדות מודרנית במפעלים בסין וגם בישראל כעובדי קבלן וכו'.. והכל בשביל להצדיק את הניצול והצרכנות הזאת שלנו אחד את השני ואת העולם והחיות שיש בו.

ובסרט הזה יש מגמה שיוצאת נגד זה. וזה דבר ששבה אותי.

 

וגם המהפך שהיקאפ עובר עם עצמו בין ביישנות ולא לעשות כלום להיות אמיץ ולהנהיג מהלך ולהלחם עבור מה שחשוב לו ולא לוותר.. יצירת המציאות בכל מחיר.. גם כשמה שאתה עומד מולו הוא גדול ממך פי כמה וכמה וסכנת מוות נמצאת שם כל הזמן.. פשוט מטורף.

 

ועוד דבר אחד אחרון, שזה פשוט קטע שיש לי.. כל העיצב האומנותי והרעין שמדובר בתרבות עתיקה.. הפרימיטיביות והראשוניות והחיבור לטבע... כל אלו הם דברים שאני אוהבת מאוד.. גם ברעיונות שלהם שמאחורי וגם בעצם ההתבססות על מקורות טבע ולא הכל מתועש והכל יותר פשוט וטבעי. זה מדהים בעיני. בין אם אלו החיבור לחיות או פשוט שיש לך חפצים וstuff שעשויים מצמחים ושרואים עליך ועל מה שאתה לובש או עונד שהכנת את זה בעצמך, ושזה עשוי ממשהו טבעי.

 

הממ. נראה לי שזהו אה?

ביוש!

 

 

נכתב על ידי סמיכ , 28/6/2012 14:42  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דפקה (dfeka)


תחושת הפרייאריות.

שאני תמיד נדפקת אם אני רוצה לישון אצל מישהו כי אני לוקחת כדורים נגד מחלה כלשהי, שגם ככה אני שוכחת לקחת אותם כשאני ישנה בבית.

וכשנניח וכן ישנתי אצל מישהו, אז אחר כך אין לאף אחד שמץ של מושג איך חוזרים הביתה כי זה בכלל בעיר אחרת ומה זה אוטובוסים מחוץ לעיר בכלל? ותמיד בלחץ ובשנייה האחרונה.  לא משנה כמה אני מתארגנת ושואלת לפני כן איפה נהיה ומה השם של התחנת אוטובוס הקרובה וניניני. לכל מקום כמו בישרראל יש חוקיות משל עצמו איך הוא מתנהג. ואם תחנה לדרום היא על המחלף אז לצפון היא למטה. ואין היגיון ותמיד זה דפוק ומסובך ומלחיץ וברגע האחרון.

והקטע הזה שתמיד אני תלויה בהורים כי אני גרה בחור שאין אליו אוטובוסים משעות הצהריים. אז או שנוסעים לעיר הקרובה ומשם אוספים אותי, או שלא ידעת מה. תמיד זה נתקע איך שהוא ומתחרבן.

ובנוסף לכך שאין לי כסף בשיט כי אני כבר לא כל כך עובדת לפני השנת שירות.. לא ממש יעסיקו מישהו שעוד רגע הולך נכון? ומה שכן היה לי שזה כמה מאות שקלים, 550 שקל נמחקו לי כששילמתי על טיפול לאחד החתולים (מן הסתם, כראוי לכאלו שנדפקו בשאיפות יתר שלהם, הם גם אכפתיים וההורים שלהם לא מוכנים לממן את חיות המחמד שכל המשפחה נהנית מהם. שהילד ישלם. נו בסדר יאללה יאללה).

 

וגם בכללי התחושה שנוצרה לי היום היא שיכולתי לעשות משהו הרבה יותר טוב בכל ה3 שנים האלו של תקופת התיכון.

אלמלא המשברים והחרדות והדיכאון והטיפולים... שכל מה שהיה לי בלוז זה לימודים או טיפול פסיכולוגי.

ו-וואלה, זה מבאס תחת!

 

וסתם המצב הזה תקוע. אין לי כוח להורים ולהיות כל הזמן באטמוספירה איתם. וכל מה שיש עכשיו זה ללמוד.. ובא לי לדאוג לעצמי, להמשיך ללמוד פיתוח קול ולהוסיף משהו ספורטיבי ליום יום שלי ובכל זאת להתנדב...

 

ככה זה כשאתה פראייר עם שאיפות.

נכתב על ידי סמיכ , 24/6/2012 23:39  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

16,033
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסמיכ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סמיכ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)