לדברים הכי טובים... לוקח זמן לקרות

האמינו לי ילדיי החביבים

אני לא רוצה לעשות את הפוסט הזה

אבל אני צריכה. בשביל כבר לטפל בחרא הנל.

בואו נעשה קצת סדר בראש.

מה הוא מצפה ממני?

שאהיה בת אוהבת ומכבדת בכל מחיר. אם הוא מתעצבן אז לספוג את זה ולציית לזה. אם הוא סתם נמצא בבית או שאנחנו מדברים בטלפון אז להיות נחמדה אליו כל הזמן ולזכור שהוא גם יצר אותי.

מה אני מצפה ממנו?

שהוא יכבד אותי. א' כל. וברור שאני גם נודדת ושוכחת שלא אקבל דברים שאני דורשת ממנו, כמו קבלה. הבנה. שיח מכובד ושווה.

האם זה מתואם?

לא. בשיט לא.

מה הטקטיקה?

להיות נחמדה בגבול הסביר. כי אכן אני חיה איתו והוא כן חלק מהחיים שלי למשך החיים בסך הכל.

לא לצפות ממנו לדבר אפילו על תחומי דעת וכאלה כי אני אקבל כאפה לפרצוף וזה יגיע לקווים אישיים ואגו די מהר.

לא לריב כל פעם. 

אם הוא מתנהג כמו ערס ויורק יציאה עליי אז להתעלם ולנטרל, 

ואם זו יציאה שדורשת שאענה על תשובה של כן או לא, אז לענות וברוגע. בראש לומר "אתה מסכן", לחייך ולענות לו.

ההחלטה?

לנתק אותו מהחיים שלי. לצמיתות. 

טוב, בכל מקרה זו השאיפה, אבל זה לא יקרה. מה לעשות.

אז הולכים על טריק הספוג.

נ.ב אני חודשיים צמחנית. רשמית! yes

נ.ב.נ (הרי זהו נ.ב נוסף!) עיצבתי מחדש את הבלוג. ביזארי נורא ולא מסתדר אבל נחמד בעיני. טרילילי לילה טוב