לא ארווה ממנה

ולא תהיה לי נחת מלילות משובצים בדידות

רק לפעמים כשיהיה לי צורך

לחבק את העשן שלי קרוב ללב.

אבל אני לוקה בהזיות של תמלילים

חזיונות שווא של המראה

השמיים כחולים ונקיים מעליי וזה חדש

לראות את העננים

ולנשום אוויר נקי יותר.

אני קורא את ייסורי ורתר הצעיר

בתוך השיחים והפרחים

של האביב המתמהמה

שוקל אם להגיע או לא

אני מביא אותו

במשיכת קולמוס

הנה

את היית הטעות הכי גדולה שלי

אני עוד לא יודע למה

אם הייתה טעות לעזוב אותך כמו

שאתה משחרר בלון הליום או

אם הייתה טעות

איפשהו

במערום הזה

את היית הטעות הכי גדולה שלי

ועוד טעות שעשיתי

הייתה לבהות במסך

ואני עושה הרבה טעויות

ואני חושב עכשיו לאיזה חוטים את מחוברת

מי מחזיק אותך היום

אני צריך להגיד לו שלא ישחרר.

את היית הטעות הכי גדולה שלי

אבל בחיים שלי יש כל כך הרבה מקום לטעויות

הלוואי שהייתי טועה איתך שוב 

ושוב ושוב ושוב

לטעות איתך כל היום

ואם הייתי כותב עלייך ספר

הוא היה מלא שגיאות

פתאומיות, אנרכיסטיות, איגיוניות

הוא היה טעות אחת גדולה

של אטומים מתנפצים

מכורח המציאות

ללא הגיון

ללא רחמים

אני ואת

לנצח מתנגשים