אז אולי הדיו יבש מאצבעותיי
וגילחתי את הזקן והשלתי מעליי
צללים עגומים שדבקו בי
ואולי הפסקתי להזין את המנוע שלי
בדלקים אפלים
מצאתי תחליפים עגולים ולבנים
כדוריים
ואולי אני כבר לא חושב יפה כמו פעם
ופחות בודד ופחות עצוב ולפיכך
פחות פיוטי
אבל אני שמח
והעולם כבר לא מפנה לי עורף
ובמקום לשקוע אני ממריא
ופעם חשבתי שהאמנות היא הכל
ושכמו שפנחס שדה אמר,
הסבל שווה אותה
אבל אני יודע ששום דבר לא שווה את הסבל
במיוחד זה שבא מתוכך
אז לא אכפת לי
שהדיו יבש מאצבעותיי
אני אפילו יכול לתאר את עצמי מאושר
זה שווה כל מילה שאי פעם כתבתי
ככה ויתרתי על הכתיבה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
