עבר עליי דיי הרבה בזמן האחרון, אפילו למרות שמעט זמן עבר.
הייתי בטיול בבית ספר לירושלים. הייתי בטוח שזה יהיה ממש משעמם, אבל דווקא יצאתי בתחושה מאוד מחזקת ומעודדת. היינו בכותל, בעיר דוד (בנקבת השילוח עשינו מלחמת מים..) ויצאתי למרות מה שחשבתי מאוד קשור לשורשים. כנראה שמה שעובר עלי בתקופה האחרונה (מבחנים, לחץ מהחברים, ריבים קשים במשפחה- אף אחד לא מושלם) מאוד מקשים ופשוט הורגים אותי מבפנים, וכל מה שהייתי צריך הוא איזה יום של לצאת מהשיגרה, קצת רוחניות במידה אף פעם לא הזיקה לאף אחד.
על האירועים בבית אני עוד מרגיש שקצת קשה לדבר, אז שוב נדחה את זה לפעם אחרת, שבה הריב הנוכחי כבר יהיה עבר. רק להבהרה: כמעט תמיד אין לי חלק בזה. אבל למה אני מעורב? אני לא יודע, אין לי שמץ, מערבים אותי.
היום אני אמור לנסוע עם החברים מהישוב לת"א לחגיגות המאה. מזמן כבר לא נפגשתי איתם, מאז המעבר שלי לבית ספר שונה (שנאתי את הקודם שלי) אני כבר בקושי נפגש איתם, חוץ מבימי רביעי בפעולות סיירות. אני כבר תוהה מה הם חושבים עלי ועל הילדה שאיתה עברתי לבית ספר החדש, אני רואה ושומע אותם כשהם נפגשים בלעדינו אצל אחד מהם (ד"ל) , במקרה גם השכן שלי. למה הם נפגשים? הם עושים לי את זה דווקא כי אני שומע ורואה אותם? למה לא איכפת להם? אני באמת חבר בשבילם?
היו ימים שהיינו בקשר טוב. ממש טוב. אבל המון דברים קרו מאז, חלקים אני גרמתי ואני מצטער עליהם, וחלקם לא היו בשליטתי. בטח את כל הסיפורים האלו אני אכתוב מתישהו, אבל... לא עכשיו...
הפוסטים מתארכים לאט לאט...