כמו מים שממלאים כיור ונשפכים ממנו החוצה,ככה אני מרגישה
עוד שנייה,והרגשות יישפכו ממני,אני מקווה
כי אם זה לא יקרה,והם לא יישפכו מתוכי,הם יישארו בפנים
עד שאני לא אוכל לשאת אותם,ואז..מה יקרה??
ואני מאושרת.אני מאוהבת ויש לי חברים וממש שהכל טוב. יש כ"כ הרבה דברים קטנים.כמו הריב עם החבר הכי טוב,והערות שמגיעות מכל מקום,ופחד מכשלון,ופחד מכל כך הרבה דברים,עד שלא נשאר בי מקום לחשוב בצלילות
משהו קטן וטוב: ב-22 היו לנו 4 חודשים. היה מדהים.אוהבת.
אחרי הנקיונות,הגיע הזמן להכין את האוכל.הכנתי לזנית גבינה,מאפה גבינה ועגבניות ואת הרביולי המפורסם שלי.
צו ורן עושים איתנו את החג שזה הכי בעולם (האחרים המקסימים שלי 3>).מה שכן,יש להם תזמון מעולה,הם החליטו להצטרף לחג שהחבר גם ביקש לבוא לבקר.אם לפני לא הייתי לחוצה מהעובדה שאמא שלי כבר הוציאה בדיחות מצחיקות מהאינטרנט לספר,עכשיו צור ורן יצטרפו לצוות ההווי ובידור. ושניהם עושים את זה בגדול,זה יהיה מלווה בתמונות מביכות,סיפור מביך ובסוף הם יקנחו באיזה "שיחת רצינות" מאיימת,הם אף פעם לא פגשו חבר שלי,האמת שהחבר הנוכחי הוא הרציני ביותר והוא ממש חשוב,אז לא יכולתי להגיד לו לא לבוא לאכול איתנו. הוא קנה בגדים חדשים ומתנה לאמא ולי,והוא לא סגור על הבגדים.הוא לחוץ ומתרגש וזה הכי מקסים שאפשר. ומחר מלחמות מים!!!!!! לא אכפת לי שאני בת 17,זה הכי מגניב שיש!!!! יש אצלנו מחנות קבועים של מלחמות מים אני במחנה ביחד עם צור ורן,מחנה "דם בעיניים" גוד,כמה שאני אוהבת את המשפחה ההזויה שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שיר לשירה