נעים בחוץ

אני טיפשה.פגעתי בו.באדם שאני הכי אוהבת,שהכי חשוב לי.

הוא בא אליי והלכנו לים.התחלנו לדבר והוא אמר לי (שוב) "אני אוהב אותך".כמובן שבגלל הפוביה הלא ברורה שלי והמאוד טיפשית שוב אמרתי לו "תודה" ולא "גם אני".

והוא התעצבן,הוא אמר שהוא מנסה להבין והוא לא מצליח.

אני שונאת את עצמי,וכועסת ומאוכזבת מעצמי. אני מוקסמת ממנו,זה יותר מסתם אוהבת כי מעבר להתאהבות שלי הוא הפך להיות באיזשהו מקום גם החבר הכי טוב,הוא מושלם.

לא מגיע לי אותו,הוא טוב מדי בשבילי.ועכשיו הוא מתנהג כאילו הכל בסדר,למרות שרבנו. ואני שומעת בקול שלו שפגעתי בו..ואין לי מושג למה קשה לי להגיד לו שאני אוהבת אותו,ואני אוהבת אותו,כ"כ.

פשוט לאזור אומץ ולקפוץ לתוך המים. (תודה,אביב)

עד הפעם הבאה,שיהיה יותר טוב מעכשיו

שיר לשירה (עדיין מגובסת)