נעים בחוץ

עם כל הדברים שקרו בין חג שבועות להיום שכחתי לספר על החג. 

היה מדהים.היו פדיחות על והרבה שתיקות מביכות שבאו אחרי בדיחות של אמא שלי.אבל היה מדהים. וההורים אהבו אותו וגם צור ורן(!!) וגם אני 3>.

שברתי את היד,עפתי במדרגות בבוקר שאחרי שבועות.הוא החליט להפתיע ולבוא לארוחת שישי,אמא שלי הזמינה אותו כשלא הייתי לידם. ואני,בשיא ההתלהבות ובגופיה ובוקסר של שינה (כלומר,לא יוצאים איתם מחוץ לחדר שאבא בבית :S חוק חדש..אבל אמא מתנגדת אז יהיה טוב) עפתי לכל אורך גרם המדרגות ושברתי את יד שמאל. את שאר החג ביליתי מגובסת והוא לא זז ממני,כמה שאני אוהבת אותו.

והוא אמר את זה,הוא אמר "אני אוהב אותך" ואמרתי לו תודה,לא אמרתי "גם אני" למרות שזה נכון.אני טיפשה,ומגיע לי פרס על כמה שאני טיפשה..איך אני אומרת לו שאני אוהבת אותו,את כל כולו,על הטוב ועל הפחות,על כל מי שהוא. ועל כמה שאני מתגעגעת שהוא לא פה וכמה שאני מתרגשת שהוא כן,וכמה עדיין יש לי פרפרים בבטן שאני רואה אותו אחרי הרבה זמן שלא (שבוע,פלוס מינוס) או שהוא תופס לי את הפנים שהוא מנשק אותי רק בגלל שהוא יודע שאני אוהבת את זה. ואם אני עצובה ומצטנפת לכדור קטן הוא יודע שאני מחכה לחיבוק דוב שלו. איך אני אומרת לו שאני אוהבת את כל זה ועוד??

שיהיה בכיף.

שיר לשירה (המגובסת)

משהו קטן וטוב: יש לי ד"ש שהפך למכתב ענקי על הגבס,תנחשו ממי..