| 4/2009
תמונות , מבולבלת כ'כ .
יאו אין לי מושג מכלום, אני יודעת שלא טוב לי, אבל גם לא רע לי,
זה מין מקום ביניים של שיעמום וחוסר שעות יציאה .
והוא בכלל מעצבן אותי תיכו, בהתחלה רוצה אותי אחרי זה מתעלם.
אני לא מבינה מה הולך כאן, בזמן שנירדמתי כל העולם התהפך או משהו ? .
אני חושבת שאני הולכת להשתגע כבר, אין לי מושג מה לרצות מעצמי, רציני.
אולי זה סתם עוד הירהורים של הלילה .
קחו תמונות שלא ישעמם מלפני כמה ימים ..
עיצבתי אותה וזה, שיעמם במיוחד ..
והנה קטע שכתבתי מלפני בערך שבוע וחצי משהו כזה ..
ואני בטוחה שמלא יתחברו אליו .
תמיד שאלו אותי למה את מסתכלת דווקא לזמן הרע? ואני תמיד שותקת.
אבל בפנים התשובה, שאני לא ישר מנסה להיזכר לרע, אלא לטוב,
רק שכל טוב שאי פעם אזכר בו, מסתיים ברע, כל כך רע שאני לא מצליחה להיאחז בטוב.
זה לא מדיכאון, ולא השתינתי, כולם חושבים ככה, ואומרים שהיום בהווי, אני מזוייפת,
רק שבעצם פעם הייתי כזו, כי פעם הסתרתי כאב כה גדול בחיוך כה מזויף,
ופרחתי בלימודים, קצת חברים נחמדים, לא יוצאת יותר מדי, לא מכירה כמעט כלום, תמימה.
רק שכל זה היה זיוף, הכרתי הכל וניסיתי הרבה דברים, תמיד הסתרתי את הילדה הבוכייה שהייתה בי.
והיא רק צרחה עלי למה אני כזאת כלבה, ומשחקת בכולם כאילו אני הילדה הטובה,שבעצם זו היא השולטת, המחליטה.
והיום היא יוצאת החוצה, ותופסת עמדה, היא מראה שאני לא באמת הילדה התמימה והשמחה שנראה להם,
אלא הילדה עם הסכין בגב, בלב.
הילדה שבוכה בלי הפסקה ונסגרת אל תוכה כי היא לא רוצה שאף אחד יראה מה עשו לה.
היא לא רוצה שאף אחד יראה שבעצם היא מתה, וריקה מהכל. בשל שהרביצו לה שהייתה קטנה, אלוהים הרביץ לה.
אלוהים תפס אותי מכל מקום, לקח לה את החברים לאט ובסבל, את אמון המשפחה, החבר הכי טוב, הסבא הדואג.
הוא דאג יפה להכל, סידר הכל כמו תוכנית מלחמה, והנה, כרצונו היא נשארה לגמרי לבד.
בלי אף אחד אהוב, בלי אף אחד אוהב, בלי שמחת חיים, בלי נשמה.
והיא תוהה אם יש יותר גרוע מזה, אם נותר מה לקחת חוץ מגופה העייף, שנשען על אור יום מהבהב, צורב.
היא רוצה לנוח כבר, היא עייפה מכל המלחמות העצמיות האלו, מההתנדנדויות בין בינה לעצמה, והיא רוצה לישון.
להפסיק לחשוב יותר מדי, לפני שתתפוצץ לגמרי.
אז מה אלוהים? מי החליט שאתה אלוהים? לאו דווקא השטן? .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
