חצי שנה עברה.
חצי שנה שהתחילה בתהיות האם זה ימשיך.
חצי שנה שבאה כחלופה למשהו אחר והצליחה לדחוק החוצה
את הקיים מזה שנים (דחיקה שלא מרצוני החופשי).
חצי שנה של כייף מסוג אחר שלא הכרתי קודם.
חברים חדשים, פרצופים חדשים.
שרירים שלא הכרתי שקיימים בגופי נמתחו והתפתחו.
קושי שהפך להיות כייף וכשזה לא קורה אני מרגיש חוסר.
לאחרים זה סיוט בשבילי זה כייף ואושר גדול.
מסתכל במראה ונהנה לראות את השינוי.
שרירים מתארכים ושומרים על גוף בריא
כן...בשבילי זה לא חדר כושר אלא חדר אושר.
חצי שנה של שמירה על הכושר עם פדבקים משולשים.
אחד מהמשפחה והחברים
השני מהאנשים בחדר כושר
והשלישי אולי הכי חשוב, מעצמי
הרגשה מעולה, חיוך ורצון לעוד.
לא צריך יותר מזה.
הולמס פלייס (ואני לא עושה כאן שום פרסומת אבל מגיע להם)
עוקבים אחרי ההתמדה, השיפור והעלייה בכושר.
הכל נרשם, כמובן באישור שלי.
אז הנה הפידבק ממכון הכושר.
ברוח הימים שעברו "לתפארת מדינת ישראל..." 
(על ההתמדה השבועית מקבלים בסוף החודש מדליה...)
(התחלתי בחודש דצמבר כך שאין רישום מסודר והחודש הזה עדין בחיתוליו)
אבל את המדליה הכי יפה והכי חשובה קיבלתי מזוגתי המקסימה בצורת שוקולד...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
