חברי היקרים לי עד-מאוד.
מזמן לא נכנסתי לבלוג שלי (פנימיה) ועכשיו החופש ומחשבי היקר מת.
אני כותבת לכם מהמחשב של אבא שלי, שלצערי אי-אפשר להכניס לתוכו דיסקטים (אני שומרת את הסיפורים שלי בדיסקט).
המחשב שלי יחזור לזרועותי הפתוחות בקרוב, ואז אוכל להתחיל לכתוב את הפרק השלישי שאתם מחכים לו זמן רב כל-כך.
אוהבת המון, ומתגעגעת.
SaraChan
נ.ב: אני כותבת במקביל עוד סיפור שאותו אני כנראה אסיים לפני שאוכל לשים אותו פה. הסיפור השני מעט יותר מסובך והעלילה שלו כבר מתומצתת לראשי פרקים. הוספתי לו גם שפה מיוחדת - השפה החופשית, שעוד לא סיימתי את המילון שלה אך עשיתי לה כבר אותיות וכללי דקדוק.
לכל המודאגים והמודאגות לגבי - אני האדם המאושר ביותר שחי אי-פעם ולו רק בגלל שאני לומדת באולפנת כפר-פינס ויש לי חברות (ממש אחיות) מדהימות!
ט'2 (כמעט י'2) אני מתגעגעת כל-כך, גם למוריה ואפרת וגם לכל החברות מהאולפנה (ספיר ברבי - בואי אלי!)
תלחאים יקרים שלי - לא שכחתי אתכם! גם אליכם אני מתגעגעת, ובבקשה תנסו לארגן מפגש החופש. אני מלאה בעבודות חופש ומותשת מהן. אוהבת יותר משתדמיינו, ושמחה יותר מאי-פעם.
שרה-צ'אן, זאקורו, זומביצל, בשו, בשורה. איך שתרצו, אני מתגעגעת.
ומזל"ט לכל הזוכים במקומות הראשון (יובל שקיר) השני (שקד ירון) והשלישי (יובל שחורי). כל הכבוד גם לגל שסיים פרויקט בפעם הראשונה בחייו - המשך ככה ואולי תגיע לאנשהו.
לחבורת הזומביאוכל (זומבושי וזומבננה) מתגעגעת המון! לא שכחתי אף אחד! (גם אותך חילליצ'י.).
לכל המעוניינים - זה מכתב תודה, לא פרידה. אני אמשיך לכתוב, פשוט רציתי לפרוק קצת מהלב.
אוהבת את כולם (גם את ט'1 ממירון - ד"ש לרב קאפח).
תודה גם למי שלא מכיר אותי כל-כך וטרח לקרוא את זה, אני מעריכה אתכם. תצרו קשר.
SaraChan
כינוי:
SaraChan
בבלוג זה
בכל הבלוגים
