http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553ילדה קטנה שכל חייה רק רוצה לעוף... בלוג סיפורים. סוג של.heCopyright 2026 SaraChan. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11978945<div align="right" dir="rtl"> אחרי הפוסט הרועש שכתבתי לפני חודש, חלקכם אולי ציפה לעוד פוסטים שכאלה. מצטערת לאכזב. לצערי, זו פשוט לא אשמתי. זה בטח נשמע מוזר, אבל המדינה שלנו שרויה באירוניה מהותית וחסרת כל פואנטה. טוב, זה לא. זה נשמע אמיתי. אני, ברוב תומי, מחפשת כל יום מחדש נושא מרעיש - או לפחות מעניין - שיכול להשפיע על חיי כולנו, שאוכל לכתוב את דעתי עליו בבלוגי היקר. אבל ברגע שאני פונה למחשב אני מגלה שהנושא הזה לא ממש נמצא ברשימת הגורמים בעלי יכולת השפעהעל חיינו, או אפילו ברשימת הנושאים שצריך לדבר עליהם... ועל כן - אני מאשימה את המדיה והעיתונות. כן, שמעתם את זה כבר, זה ה-כ-ל רק באשמתם. תמיד. *עליהצינית בטון הדיבור* אבל זה נכון. לא? העיתונות מחפשת תככים, דברים שימשכו קוראים. לא ממש משנה להם מה חשוב ומה לא, משנה להם הרייטינג. בנוסף לזה, שום נושא לא יבער יותר משלושה - ארבעה ימים. אסור! זה משעמם את הקוראים! בסופו של דבר, מה שהמדיה נותנת לנו לקרוא מתאסף לגיבוב מוחלט של חוסר ודאות, ואיש לא יודע מהלעזאזל קורה עכשיו במדינה. העיתונות, אותה עיתונות שאמורה להודיע לנו מה קורה ומה יהיה איתנו, עם המדינה</div>Sun, 15 Aug 2010 14:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11978945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11978945http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11900908<div align="right" dir="rtl">אוקי, אז הנה העניין: גלעד שליט חטוף. נכון. צריך להחזיר את גלעד הביתה. נכון. יש מחיר בלתי נמנעלהחזרת גלעד. לא נכון. האם עלינו להחזיר את גלעד בכל מחיר? גםעל חשבוןחיילים ואזרחים אחרים? אולי אתם לא יודעים על מה אני מדברת, אולי אתם לא מבינים, אבל אם נכנע לדרישות הערבים ו"נחזיר" להם את הרוצחים שלהם, הם יתכננו עוד חטיפות ופיגועים. הם אומרים את זה בגלוי! כל רוצח ש"נחזיר" להם יהרוג עוד יהודיםויחטוף עוד חיילים כדי לשחרר עוד רוצחים ולהרוג עוד יהודים ולחטוף עוד... והמעגל ימשך כך. תשובתי היא חד משמעית: לא. אסור לנו להיענות לדרישותיהם של החוטפים של גלעד! יש מחיר שפשוט אסור לנו לשלם! אם נשחרר רוצחים, הם ירצחו. אם נשחרר חוטפים, הם יחטפו. אסור לשחרר. פשוט אסור. אז מה, גלעד פשוט ישאר שם? לא. יש דרכים אחרות לשחרר את גלעד. אפשר, למשל, לאזור אומץ ולומר להם שנהרוג את כל הרוצחים שלהם אם לא יחזירו את גלעד הביתה. אפשר, למשל, לתקוף אותם בכל הכוח כדי למנוע מהם חטיפת חיילים נוספת. אמנם, עלינו להחזיר את גלעד שליט, אך אם נאלץ לשלם מחיר כבד של "החזרת" רוצחים עם דם על הידיים, עדיף כבר- ואת זה א</div>Thu, 08 Jul 2010 19:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11900908http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11900908http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11881958<div align="right" dir="rtl">יש עיכוב עקב תקרית קלה שקשורהלבעיה באימייל שלי. בלי האימייל לא אוכל להתחיל לכתוב. אני זקוקה לו. נואשות. טוב. ביי בנתיים.... SaraChan</div>Tue, 29 Jun 2010 21:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11881958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11881958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11865784<div align="right" dir="rtl">יקירי, יקירותי, וכל השאר. הנה הגיע הרגע הגדול - אני מחדשת את הבלוג!!! אמנם אני כרגע באמצע סיפור אחר יותר דחוף (באנגלית, הבטחתי למורה שאני אסיים אותו לפני י"ב כדי שהוא יוכל לעזור לי להוציא אותו לאור ^^) אבל אני עדיין זקוקה לבלוג. בקיצור, החלטתי להפוך את זה למין בלוג דעות שלי. לא, אני לא אשפוך כאן את הלב או אתן רכילות עסיסית. רק דעות. דעות שלי על כל מה שקורה. לצערי, לא אוכל לכתוב השבוע את הנושא הראשון ואת דעתי עליו כיוון שיש לי בגרויו עדיין... (יום רביעי - הסטוריה, יום ראשון - לשון). לכן החלטתי לבקש מכם להציע רעיונות לעניינים עליהם אתם רוצים שאביע את דעתי. מקווה למצוא המון רעיונות עד שאחזור בעז"ה ביום שני! בהצלחה לכל אלה עם הבגרויות! אוהבת SaraChan</div>Mon, 21 Jun 2010 19:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11865784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11865784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11191346<div align="right" dir="rtl">לפעמים היא פה לפעמים היא שם, מסתובבת לה בכל העולם. מנסה לראות, מנסה להראות, אך שום דבר לא מצליחה להיות. ובבוקר, אז, כשהיא תתעורר, תזכר היא בשלהבת הנר. הנר שמעולם לא כבה, הנר שבלבה נמצא. רק עוד יום אחד יצטרך לעבור, לפני שהיא תשקע עמוק בבור. ובתוך התהום העמוקה, ידלק האור בחשכה, והלילה יהפוך ליום, ורק אז תתעורר מהחלום. אני נמצאת במחסום כתיבה כרגע, אבל פשוט התיישבתי עכשיו מול המחשב וכתבתי את זה... אשמח אם תגיבו ^^</div>Wed, 26 Aug 2009 16:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11191346http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11191346http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11142281<div align="right" dir="rtl">שוב בוקר שלאחר חלום הפציע. שרה העייפה פקחה את עיניה ופיהקה, הלילה לא עבר עליה בנעימים... היא קמה בישנוניות ממיטתה והחלה לדדות לחדר האמבטיה, כאשר הבינה שאין לימודים, זהו יום שבת. היא חזרה לישון. שרה התהפכה במיטה, לא הצליחה להירדם. היא נזכרה בחלומותיה, בהם ראתה יצורים שרדפו אותה עד חורמה. היא קמה בידיעה שלא תצליח לישון יותר, והחלה להתהלך בביתה החשוך. הוריה עדיין ישנו. היא המשיכה לחשוב על הימים שעברו עליה, בתקווה להבין את חייה... או את</div>Mon, 10 Aug 2009 10:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11142281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11142281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11074057<div align="right" dir="rtl">מצטערת על כל זה! בנתיים תוכלו להינות בחופש הגדול שלכם!!! ננסה לזכור לעבוד עליו... עדיין יש טמטמטיקה...</div>Sat, 18 Jul 2009 22:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=11074057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=11074057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10998092<div align="right" dir="rtl">חברי היקרים לי עד-מאוד. מזמן לא נכנסתי לבלוג שלי (פנימיה) ועכשיו החופש ומחשבי היקר מת. אני כותבת לכם מהמחשב של אבא שלי, שלצערי אי-אפשר להכניס לתוכו דיסקטים (אני שומרת את הסיפורים שלי בדיסקט). המחשב שלי יחזור לזרועותי הפתוחות בקרוב, ואז אוכל להתחיל לכתוב את הפרק השלישי שאתם מחכים לו זמן רב כל-כך. אוהבת המון, ומתגעגעת. SaraChan נ.ב: אני כותבת במקביל עוד סיפור שאותו אני כנראה אסיים לפני שאוכל לשים אותו פה. הסיפור השני מעט יותר מסובך והעלילה שלו כבר מתומצתת לראשי פרקים. הוספתי לו גם שפה מיוחדת - השפה החופשית, שעוד לא סיימתי את המילון שלה אך עשיתי לה כבר אותיות וכללי דקדוק. לכל המודאגים והמודאגות לגבי - אני האדם המאושר ביותר שחי אי-פעם ולו רק בגלל שאני לומדת באולפנת כפר-פינס ויש לי חברות (ממש אחיות) מדהימות! ט'2 (כמעט י'2) אני מתגעגעת כל-כך, גם למוריה ואפרת וגם לכל החברות מהאולפנה (ספיר ברבי - בואי אלי!) תלחאים יקרים שלי - לא שכחתי אתכם! גם אליכם אני מתגעגעת, ובבקשה תנסו לארגן מפגש החופש. אני מלאה בעבודות חופש ומותשת מהן. אוהבת יותר משתדמיינו, ושמחה יותר מאי-פעם. שרה-צ'אן, זאק</div>Thu, 25 Jun 2009 12:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10998092http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=10998092http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10841867<div align="right" dir="rtl">לפני שאתחיל בפרק אני רוצה להודיע חגיגית שיש לסיפור שם: מחוגים כל הזכויות לשם הסיפור שמורות לבטא היקרה שלי, שהיא במקרהגם אחותי. בהזדמנות זו אני גם רוצה לבקש ממנה סליחה על שפגעתי בה... אני עדיין אוהבת אותך! ו... לסיפור: פרק שני היום עבר במהירות מפתיעה, שרה ניסתה להיות מרוכזת ושמחה כרגיל אבל המחשבה על האדון פשוט לא עזבה אותה ובסוף היום היא חזרה הביתה מלאת דמעות. 'שרה! חזרת! איך היה מתוקה?' שאלה אותה אימה כאשר חזרה הביתה. לא נשמעה תגובה. 'את בסדר?' 'אהה..' לא היה לה כוח לדאגות של אימה, היא רק רצתה להתפרק. <P clas</div>Mon, 11 May 2009 19:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10841867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=10841867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10798758<div align="right" dir="rtl">יהיה עיכוב קטן בפרק הבא.. לא מצאתי זמן להמשיך לכתוב, תאלצו לחכות! אני עדיין אוהבת את כולכם (גם אם היה לי יום עצמאות גרוע ביותר). אני אחזור בקרוב (אני הולכת לתל-חי מחר ^^) אוהבת ממש המון Sara Chan</div>Wed, 29 Apr 2009 22:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (SaraChan)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=629553&blogcode=10798758http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=629553&blog=10798758