פרק שני:
נקודת המבט של מקס:
אוי כמה קשה זה להקשיב בשיעור שמצד אחד שלך יש את החברה הכוסית שלך ומצד שני יש את החברה הכוסית השנייה שלה, כן, כן אני יודע שאני זבל שבגדתי בה, אבל זה לא אשמתי, היא באה אליי, אני לא מבין איך היא ממשיכה להיות החברה הכי טובה שלה אחרי מה שהיא עשתה לה, זה לא מציק לה? "היי מקס, פתק מג'ניפר" הילד שאת שמו אני לא יודע עדיין למרות שהוא לומד איתי בכיתה קרא לי מאחוריי והעביר לי פתק מג'ניפר חייכתי ופתחתי את הפתק 'הפסקה גדולה בשירותי הבנות תחכה לי' היה סימן של הלפגלוס שלה בצורת שפתיים, העברתי את מבטי אל מבטה שבחן אותי וקרצתי לה בחיוך היא העיפה לי נשיקה באוויר וכמובן שכל הכיתה הביטה בנו- כולל המורה.
"מקס?" "כן" העברתי את מבטי אל המורה "החוצה" היא שילבה ידיים- אווו מפחיד. גיחכתי וקמתי ממקומי "תודה לאל שהסיוט הזה נגמר!" צעקתי וכל הכיתה גיחכה "הסיוט שלך נמשך אחרי בית ספר" "היית מתה" האצבע השלישית שלי כבר הייתה לכיוונה ויצאתי מהכיתה בטריקת דלת חזקה.
אחרי פחות מרבע שעה הצלצול נשמע, אני כחיה טובה שמצייתת לבעלים שלה חיכיתי בתוך השירותים, ג'ניפר הגיעה עם נועמי לצידה. שתי סקסיות בא לי למות! חייכתי אך הלשון של ג'ניפר כבר הייתה בתוך הפה שלי, פתחתי את עניי בזמן הנשיקה וראיתי את נועמי מביטה בי במבט שפל, התנתקתי מג'ניפר וחייכתי "רוצה גם קצת נועמי?" שאלתי בעקיצה "אני מסודרת" היא התקדמה למראה בעוד ג'ניפר מתנפלת עלי בשנית עיניי נשארו פתוחות מביטות בתחת המסוקס של נועמי נשען לכיוון השיש כאשר היא מתקנת את האיפור שלה "מותק חכי" ועצרתי את ג'ניפר וחייכתי אליה "תיכנסי לתא אני כבר מגיע אני צריך לשתות" ג'ניפר חייכה והוציאה מהתיק שלה קונדום, לא התכוונתי לזה אבל מה אכפת? אני הולך ליהנות בעשרים דקות הבאות בתא הקטן. "תתארגני" אמרתי והיא כמו חיילת נכנסה לתא וסגרה אחריה, התקדמתי לעבר נעמי והפלקתי לה בטוסיק "יאללה בואי" לחשתי ויצאתי מהשירותים.
היא הסתובבה אלי וחצאית הקצרה וצמודה שלה כבר קראה לי, התחלנו להתנשק לפני הכניסה לשירותי הבנים שהיו מול שירותי הבנות ונכנסנו לשם אחרי סגירת דלת חזקה. נועמי עברה לצוואר שלי ואני חייכתי נהנה מהסיטואציה הקיימת- שתי בחורות החברות הכי טובות אחת של השנייה נופלות לרגליי באותן עשרים דקות שנראו לי עכשיו קצרות אך שוות. אחת מחכה ערומה בתא נעול בשירותי הבנות בעוד השנייה מנשקת אותי בעוז רב בשירותי הבנים. גיחכתי ונועמי הרימה אלי את מבטה, שיערה היה פרוע מידיי שהחליקו לתוכו והיא גם צחקה "בואי הנה" משכתי בחולצתה אלי ונישקתי אותה בעוד היד שלי יורדת למטה אל החצאית שלה ונכנסת אל התחת שלה מרימה את החצאית גבוה.
אחרי חמש דקות מהנאות במיוחד עצרתי אותה, כאשר החולצה שלה על הרצפה "חברה שלך מחכה לי" היא הוציאה אנחת בוז ואני ליטפתי את פנייה בחיוך "תבואי אלי היום הביתה. תיהני מימני יותר" היא חייכה והנהנה בהסכמה בעודי עוזב את שירותי הבנות משאיר אותה חצי ערומה וחוזר אל ג'ניפר הצלצול נשמע אך אנחנו המשכנו עוד כמה דקות ואז התלבשנו. שיצאנו נועמי מרחה לק על צפורנייה "כמעט מתתי משעמום, אתם גם עושים הרבה רעש תשתדלו פעם הבאה להיות יותר שקטים" חייכתי אליה ויצאנו מהשירותים שלושתנו. אני החברה והמאהבת.
גיחכתי למחשבה הזאת אך המשכנו ללכת.
נכנסנו לכיתה וראיתי על שלושתנו שנראנו עייפים, כולם הביטו בנו ואני חייכתי אל המחנכת האהובה שלנו "אנחנו מצטערים על האיחור מורתי האהובה" גיחכתי "היה לי פגישה חשובה" "עם מי?" המחנכת הרימה גבה "עם השפתיים של חברה שלי" נישקתי את ג'ניפר המורה נאנחה ואני צחקתי בזמן שאני חוזר למקומי בסוף הכיתה אחרי מספר דקות של לימוד מפרך ומשעמם במיוחד בו שתקתי מרוב עייפות הדלת נפתחה בחוזקה ומי אם לא אחר עמד בדלת "כן אל? יש סיבה לאיחור המשמעותי שלך?" הוא התנשף הזיע ונראה עייף. הוא לא ענה וכל הכיתה החלה לצחוק "אני מבין אותו גם לו הייתה פגישה עם החברה הדמיונית" כול הכיתה החלה לצחוק בעוד אל מתיישב מאחורי "אז איך היה?" הסתובבתי אליו והוא לא ענה "אתה יודע עם החברה" גיחכתי לעצמי "מקס עוד מילה אחת ואתה לא רק יוצא מהדלת אתה עף למנהלת" המורה אמרה, אוי כמה שאני שונא אותה "אין בעיה בכיף יש לה אחלה ציצים" אמרתי וגל של צחוק היה באוויר.
נקודת המבט של אל:
הצלצול נשמע וכולם קמו להרים כסאות "אל ונועמי תישארו פה" המורה אמרה וכל התלמידים יצאו מהכיתה בעוד אני עומד מול המורה לצידה של אחת הנערות היפות בשכבה, היא סימסה משהו בפלאפון שלה ונראתה סקסית ביותר.
"נועמי תעזבי את הפלאפון שלך רגע" המורה ביקשה והיא הניחה את הפלאפון שלה לרגע על השולחן והביטה במורה לא מסתכלת אפילו לכיווני, מי בכלל תרצה להסתכל לכיווני- ילד מוזנח חי ללא הורים וצריך לפרנס את משפחתו בעלת הארבעה נפשות. הערכה עצמית נמוכה, אני מודע לעצמי אך בכול זאת לא יכולתי לחשוב אחרת כי אף אחד אחר לא חשב אחרת "תקשיב אל ונועמי, כולם יודעים שאתה מתקשה בלימודים וכמובן נועמי היא התלמידה המצטיינת בכיתה" "זה בא לי בקלות" היא חייכה "כן אז הייתי רוצה שתעזרי לאל" נועמי נראתה מופתעת ואני פשוט הסמקתי מהמעמד. זה נראה לי מגוחך ולא אמיתי שאני אבלה זמן עם מישהי כמוה "אני מפסידה שיעורים?" פתאום חיוך עלה על פניה "לא את תצטרכי לעזור לו מזמנך החופשי נועמי" "אבל-" "זה מעלה לך את הציון בתעודה" היא נראתה מהוססת "זה בסדר המורה, היא לא חייבת אני לא רוצה עזרה" "זה לא שאלה של רוצה או לא רוצה זאת שאלה של חייב או לא חייב ואתה במקרה הזה חייב" "אני לא! אני מבטיח להשתפר" "אתה אמרת את זה כבר מתחילת הסמסטר הקודם" נאנחתי והמורה חייכה כמרוצה "תני לי הזדמנות אחרונה את תראי אני אצליח יש לי קצת עומס בבית.." "אני מבינה אבל אתה חייב עזרה תגיד לאמא ואבא שיתנו לך קצת זמן ונועמי תעזור לך" המורה חייכה אלי והעבירה את מבטה השואל אל נועמי "אוקי, מה אני אמורה לעשות?" נועמי שאלה "תפגשי איתו פעמיים שלוש בשבוע לשעה כל פעם או שעתיים ותישבו על חשבון אנגלית ועל כל השיעורים תעשו שיעורי בית ותסבירי לו את החומר" "אני לא יכול פעמיים בשבוע!" צעקתי, שתיהן היבטו בי ונועמי הסתכלה עלי פעם ראשונה. "למה לא? אתה בסך הכול תלמיד בן שש עשרה, אין לך עבודה פרנסה וילדים לגדל רק לשבת עם נועמי וללמוד" הלוואי וזה היה ככה אבל מה אני יכול להגיד? שכן יש לי עבודה פרנסה ואחים לטפל בהם? שהרשויות לא יודעים על כך שאנחנו גרים במצב כזה. אם אספר למישהו מבית הספר הוא יהיה חייב להלשין הוא יהיה חייב לספר לרשויות ואז ייקחו את כולנו, אנחנו נתפצל ולא נהיה יותר ביחד כמשפחה מאוחדת.
וזה הדבר היחידי שנשאר מאיתנו "יופי אז תתחילו מצדי מעכשיו" "מה?!" שאלתי בהלם "אתם צריכים לחזור הביתה לאכול עכשיו לא? אז יאללה נועמי תלכי לאל הביתה תשבו שעתיים על השיעורים שהבאתי זה גם ככה בזוגות" נעמי נראתה עצבנית "אני לא יכולה" "מה כל כך חשוב?" היא שתקה "יופי יאללה לכו משוחררים" המורה יצאה מהכיתה משאירה אותנו לבד, נועמי החלה לסמס בעצבנות משהו ואז הכניסה את הפלאפון שלה לתיק היד שלה "אוקי בוא אלייך" "את לא חייבת" "אני דווקא כן" נאנחתי והתחלנו ללכת יוצאים מרחבת בית הספר ומתקדמים בשקט אל השכונה הישנה והמסריחה בה אני חי, מבטה של נועמי היה מופתע היא לא רגילה למקומות כאלה- אני בטוח.
נקודת המבט של נעמי:
התוכניות עם מקס התבטלו בשליחת אסמאס אחד- אני לא יכולה מטלה מהמורה הסברים אחר כך.
נאנחתי בכעס כאשר אני ואל מתקדמים בשכונת עוני הקטנה שעברנו בה, התפללתי שביתו של אל היא בשכונה הבאה וזה רק הדרך אך לא, הבית האחרון בשכונה והכי קטן כנראה היה שלו, הוא פתח את הדלת בעזרת מפתח קטן ונכנס לבית "אל חזר לבית! אל חזר לקרוא לי סיפור!" ילדה קטנה שיערה בלונדיני ארוך ומוצץ כחול ופשוט בפיה קפצה בשמחה בתוך שמלה כחולה בתוך הבית כאשר היא ראתה את אל, אל פתח את ידיו והילדה קפצה עליו בחיבוק כאשר הם שתיהם צוחקים, קנאתי לרגע יש לו אחים קטנים שאוהבים אותו והוא אותם- משהו שלי אין. "איזו חמודה" אמרתי כאשר הוא הניח אותה על הרצפה "הופה אל הבאת מישהי כוסית הביתה!" נער בסביבות גיל החמש עשרה נעמד מולנו, מכנס קצר עליו וכמה כלי עבודה בידיו, חולצה לא הייתי עליו והוא נראה סקסי עם קוביות בבטן שלו, חבל שהוא צעיר. "לך מפה צ'ייס" "אתה זה שהחלטת שאני מתקן את השולחן" "תקנו אחד חדש" אמרתי בזמן שאני נושכת את שפתיי בעונג על גופו החטוב של הנער. צ'ייס החל לצחוק ואל הביט בו במבט כועס "את רוצה לאכול או לשתות נועמי?" הוא נראה חושש להציע משהו "רק מים בבקשה" "למה לא? תוציא לה גם משרת שיגיש הכול" צ'ייס אמר, עיקמתי את מבטי ואל נאנח כאשר הוא נכנס למטבח ומכניס לתוך כוס זכוכית קטנה וישנה מים מהברז "אתה תהיה מסכן אחר כך" הוא הגיש לי את המים ופנה במבטו אל צ'ייס "בטח כי תכה אותי נכון?" צ'ייס שאל הרים את הפטיש שהיה בידו, הם צחקו ואני שתיתי בגועל את המים "תודה" הוצאתי חיוך קלוש "בכיף" אל אמר התקדמנו בשקט לכיוון המסדרון היו שם שתי חדרים אחד בו היו שתי מיטות יחיד עם מצעים ורודים בעוד בחדר השני היה מיטה אחת זוגית גדולה, נכנסנו לחדר הזוגי כנראה של הוריו, מחשבה עברה בראשי- היכן החדר שלו ושל צ'ייס? איפה המיטות שלהם? אך שמרתי אותן לעצמי.
התיישבנו שתינו באמצע המיטה הגדולה בעוד אנחנו מוציאים את הציוד שלנו מהתיקים- שלו היה קטן חום ופשוט בעוד שלי היה בצבע שחור עם שרשרת יפה לצידו הוא היה חדש הוצאתי את הספרים החדשים בעוד שלו היו משומשים "אוקי שנתחיל בשיעורי בית של המחנכת?" שאלתי "תעשי מה שאת רוצה" הוא נשכב על המיטה ואני הבטתי בו, פעם ראשונה שבאמת בחנתי את פניו. עיניו הכחולות בהירות נסגרו ותווי פניו השקטים והשלווים היו כל כך יפים, שפתיו האדומות על עורו החיוור היו סקסיות אך הוא נראה קטן מידי כאילו לא אוכל טוב ומספיק. לעומת זה גופו היה שרירי וחזק ממש כמו אחיו הצעיר.
הוא פתח עין אחת שלו והביט בי מלמטה "את באמת מתכוונת ללמד אותי?" "המורה ביקשה אז מקיימים לא?" צחקתי אך לא נראה שזה מצחיק אותו, נאנחתי ונשכבתי גם אני על המיטה בצד השני הספרים שהיו בנינו הפרידו בינינו, שכבנו על הצד מביטים זה בזו ובשקט "את יכולה ללכת" הוא אמר "אם אתה כל כך רוצה שאני אלך אני אלך" "לא שאני רוצה.. זה פשוט את, המורה נפלה עלייך באמצע החיים" "זה בסדר לא נשאר לנו עוד הרבה ואני רק דחיתי את מה שהיה לי לעשות" ניסתי לשפר את מצב רוחו אך הוא נראה לחוץ. נאנחתי והתיישבתי וכך גם הוא, התחלתי לכתוב משהו ואז הגשתי לו "מה זה?" "אתה צריך להמשיך זאת המטלה לכתוב משהו כמו סיפור או שיר ביחד" "תקשיבי נוכל לדחות את זה לאחר כך?" הוא נראה ממש לחוץ ואני סגרתי את המחברת "אוקי..." אמרתי בצורה מוזרה, הנער הזה שבכלל לא מקובל בשכבה ומקל הצקות על בסיס יומי מהמאהב שלי מקבל הזדמנות אחת למיליון- לשבת איתי בחדר סגור לבד על מיטה והוא מבזבז אותה "תקשיב לא שרציתי לבוא לפה כן? ממש לא ההפך יש לי תוכניות ודברים לעשות" "יופי" הופתעתי לתשובות, איך הוא יכול לזלזל בי ככה?! מה יותר חשוב מימני?!.
הוא קם ממקומו וכך גם אני עשיתי "תקשיבי.. אני פשוט-" "מה?" שאלתי וצ'ייס נכנס לחדר שעל גבו יש ילדה קטנה שלא הכרתי ובידיו הייתה הילדה שאל חיבק מקודם. הן היו שונות אחת מהשנייה,הילדה שחיבקה את אל הייתה קטנה בעלת עיניים כחולות ושיער בלונדיני בעוד השנייה הייתה בעלת עניים כחולות כהות יותר וישער חום. צ'ייס נפל על המיטה ושתי הקטנות החלו לצחוק, אל חייך חיוך גדול וקפץ גם הוא למיטה שהם כולם צוחקים. איזה משפחה יפה, אם אל היה קצת יותר חברותי הוא היה יכול להיות אליל הבנות בקלות, אם קצת חוש אופנה כמו שלי הייתי אונסות אותו, נשכתי את שפתי והם כבר כאבו.
"אל חברה שלך הולכת?" הקטנה שאלה ואני חייכתי "כן, יש לה דברים לעשות" "אבל אם היא תלך אל ילך לעבודה!" אל תפס בקטנה וחיבק אותה בחוזקה "אל יקריא לך סיפור אם תהיי בשקט" אל החזיר לה והביט בי במבטו הבוחן, עבודה?.
"במה אתה עובד?" שאלתי "אני לא עובד" אל החזיר "זה סתם משהו בין המשפחה שלנו" צ'ייס ענה לי ואל חייך אליו, אל הוריד את הילדה על הרצפה וחיבק את השנייה בעוד שהילדה הקטנה מתקדמת אלי ונעמדת מולי, ירדתי על הברכיים שלי והבטתי בה, היא כל כך יפה.
"איך קוראים לך?" שאלתי "ג'ן" היא אמרה ואני חייכתי "בת כמה את ג'ן?" "ארבע" היא ענתה "את עדיין עם מוצץ?" שאלתי בפליאה, אל הוציא אנחה וקם ממקומו "אני במקלחת" הוא הודיע ויצא מהחדר, הבטתי בו הולך ואני קמתי ממקומי "אני חושבת שאני אלך, תודה על האירוח" "בכיף" צ'ייס ענה לי בחיוך "לא!" ג'ן צעקה וסובבנו שתינו את מבטנו אליה "חברה של אל תקריא סיפור" ג'ן אמרה ואני חייכתי "חברה של אל תקרא סיפור! חברה של אל תקרא סיפור!" ג'ן החלה לקפוץ במקומה וצ'ייס הרים אותה "צ'ייס יקריא לך סיפור טוב?" "לא! צ'ייס מגעיל! צ'ייס מתקן שולחן! חברה של אל קוראת סיפור!" צחקתי והתקדמתי לצ'ייס "אני אקריא לה סיפור לך לתקן את השולחן" לקחתי אותה מידיו והסתובבתי לכיוון המיטה שעליה ישבה הילדה השנייה "גם את רוצה חמודה?" הילדה קפצה מהמיטה ולקחה את ידי ומשכה אותי איתה לסלון.
אחרי כמה דקות גילתי את שמה של הילדה השנייה- קים שהייתה יותר ביישנית מג'ן.
צ'ייס באמת ישב ותיקן את השולחן בעוד אל התקלח פחות מחמש דקות ויצא עם בגדים מלוכלכים שלא ידעו אם הם אפורים או שחורים.
גן כבר ישנה על ידיי וקים רק חיכתה לסופו של הסיפור, הוא הביט בנו כאשר הוא נשען על הקיר המסדרון וכאשר קים נרדמה הוא הרים את שתיהן בעדינות כמו אב מסור אל החדר המשותף שלהן, קמתי גם אני והלכתי אחריו "איפה החדר שלך?" שאלתי "איפה שהיינו" "מגניב יש לך מיטה זוגית" "לא בדיוק, לא היו לך תוכניות?" החוצפה שלו עוברת כל גבול "אם אתה לא רוצה להיות בחברתי אתה רק יכול להגיד" "יש לי דברים קצת יותר חשובים מלימודים" "כמו?" הוא השתתק ואני חייכתי את חיוך הניצחון שלי "ניפגש מחר, אצלי?" שאלתי. הוא עניין אותי, הוא היה חוצפן ולא משנה מה אמרו לו הוא לא ניסה להיות מנומס או חביב פשוט לעשות המ שבראש שלו- מה שאני אוהבת. זה הדליק אותי וישר רציתי לדעת עוד לראות עוד, להבין מה עושה אותי ככה כזה.. שונה. הוא עמד בפתח חדרן של ג'ן וקים והוא נכנס פנימה והניח כל אחת מהן במיטתן ואז נעמד מולי שוב, הוא היה גבוה מימני במעט כך שראשי הורם אליו. "אני לא יכול" "למה?" שאלתי, הוא גם חוצפן אני אהיה גם חוצפנית ואני אחטט לו בדברים האישיים שלו "כי ככה, עכשיו-" "אתה חייב, נדבר בבית ספר בי" הבאתי לו נשיקה על הלחי שהפתיעה אותו ויצאתי מביתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
