אז לפרק?
פרק שלוש עשרה:
נעמי-
איזה הרגשה טובה זאת לקום
בבוקר ולדעת שיש לך חבר מדהים שמחכה לך ושאין יותר שקרים ושום דבר לא יכול לעצור
את השמחה הבוקר, אפילו לא מקס.
ראית את צ'ייס ועוד מישהו איתו מתקדמים לעברי, זה אל? זה לא יכול להיות אל הוא
בחיים לא מתלבש ככה ואין לו פוני לצד, מי זה?.
"נעמי! בואי תברכי את החבר שלך לבוקר טוב!" שמעתי את צ'ייס צועק לעברי
ואז הבנתי שזה באמת אל, "ואוו." אמרתי בפה פעור שהסתכלתי על אל, זה לא
הוא, אבל אני אוהבת את האל החדש "זה צ'ייס, הוא אשם!" אל צעק "תגיד
תודה לפני שאני מבלגן לך את כול השיער ואז תיראה יותר גרוע ממה שאתה כול יום"
צ'ייס אמר ואני הוצאתי גיחוך קטן, אל וצ'ייס הפנו את מבטם אלי בהתאמה מוחלטת, אין
ספק ששתי אלה אחים "מצחקי אותך שהוא יורד עלי?" אל שאל והוריד את ראשי למטה
כמו ילד קטן שמביישים אותו "לא מה פתאום, אני.. אני צוחקת על הטיפשות של
צ'ייס!" אמרתי והוא הרים את ראשו אלי "לא נכון שקרנית קטנה, את צחקת עלי
הוא אמר וחייך אלי, פיו, נבהלתי "אוו.. איזה זוג יונים!" צ'ייס אמר ועשה
תנועות עם שפתיו של נשיקה "סתום כבר" אל אמר והוא צחק "מה
אתה רוצה? תראה, תראה איך היא השקיעה!" צ'ייס אמר ואני הסתכלתי עליו במבט
שואל "מה נו נעמי רואים מה נראה לך שהג'ינס הזה שאגב לא הורדת את הטיקט ממנו
סתם צץ היום ישר מהארון המפואר והגדול שלך? ושהחולצה הזאת שגם ממנה לא הורדת את
הטיקט לא חדשה? אה וכמובן לא לשכוח את השיער שנגעת בו איזה שעה מנסה להחליט איזה
תסרוקת מתאימה?" הוא אמר ואני הסמקתי כול כך אדומה שאנשים חשבו ששמתי יותר
מידי סומק "יפה לך אדום" צ'ייס אמר וקרץ, הוא הסתובב לאל וטפח על גבו
והתחיל ללכת לכיוון כול החברים שלו.
"באמת לא הורדתי את הטיקט?" שאלתי במבוכה ואל החל לצחוק "אז זה
חדש?" אל שאל ואני המשכתי להסמיק "כן" "הורדת את הטיקט זה
צ'ייס שאיכשהו יודע הכול הבוקר" אל אמר ואני חייכתי, התקרבתי אליו קצת
ותפסתי בידיו "אתה ממש יפה היום" אמרתי בלחש וראיתי את אל מסמיק
"תודה גם את" הוא ענה "אל!" נשמעה צעקה ממדרגות הכניסה לבניין
הגדול של בית הספר העברנו שתינו א מבטנו וצ'ייס ישב שם עם חיוך ענקי על פניו, במבט
סורק ראיתי את כל מי שהיה בחצר מסתכל עלינו, טוב אני בכול זאת אחת הבחורות
המקובלות אל העביר אליו מבט שואל ואחיו נעמד במקומו "תנשק אותה כבר!"
הוא צעק הסתובב במהרה והחל לברוח כל הסובבים אותנו החלו לצחוק בעוד אנחנו מסמיקים
"אתה לא חייב" אמרתי בזמן שהוא מתקרב אליי "ואם אני רוצה?"
הוא שאל, עניי נפתחו בהלם אל אף פעם לא היה רומנטי ופתאום הצד הזה בו התגלה לי,
עניי נסגרו שוב כאשר שפתיו פגשו בשלי והחלו לנוע בקצר איטי ביחד איתי. הוא לא
מנוסה בכלל לא מרגישים את זה עליו, מקס לעומתו היה ממש מנוסה ולפעמיים הרגשתי
כאילו אני סתם תפאורה לידו כאשר היינו מתנשקים אבל עכשיו אני ואל שתינו ביחד
מתנשקים לאט כאשר אני מלמדת אותו כל מה שאני יודעת והוא כמו תלמיד מצטיין עובר את
המבחן בהצלחה מנשק אותי בצורה הכי סקסית שיכלתי לתאר.
התנתקנו ואל היה ממש אדום התחלתי לצחוק "על מה את צוחקת?" הוא שאל מבויש
"ממתי אתה רומנטי?" הרשתי לעצמי להניח את ידי סביב צווארו, הוא הרים את
ידיו בהיסוס והניח אותן על המותן שלי התקרבתי אליו שוב ונישקתי אותו אני נשיקה
קצרה, עניו הכחולות נפתחו אליי ואני הוקסמתי מיופי שלהן, הם היו צלולות כמים.
התנתקנו ועל פניי הופיע לו חיוך קטן שמראה את שיניי הלבנות והוא החזיר לי חיוך
"אני אוהב אותך" הוא אמר וליבי החל לדפוק חזק, זה פעם ראשונה שמשהו אומר
לי את זה ומתכוון לזה דמעה נזלה מעיניי ואני מחיתי אותה מיד "מה קרה? אמרתי
משהו לא בסדר?" הוא שאל מבוהל ואני הורדתי את ראשי, הוא הרים אותו עם ידו
והסתכל אל תוך עיניי החומות דבש שכרגע היו אדומות "נעמי אני בחיים לא יפגע בך
כמו מקס, בחיים לא." הוא אמר ואני הנהנתי וחייך חיוך מאולץ.
מקס-
כול כך שמחתי ממה שעשיתי אני
גאה בעצמי, את נעמי אפעם לא אהבתי, סתם אהבתי להיות איתה ולגעת בכול חלק בגופה אבל
לא אהבתי אותה, אהבתי את ג'ניפר אבל גם זה לא אהבה.
נכנסתי לשטח בית הספר מחייך את החיוך הכובש שלי ופתאום נעצרתי, זאת נעמי? נעמי
שלי, מתנשקת עם מישהו שהוא לא אני?!.
הוא לא היה מוכר לי, מי זה? שאלתי את עצמי והתקרבתי אליהם, תפסתי תלמיד בחולצתו
והצמדתי אותו אלי "עם מי נעמי מתנשקת?" שאלתי אותו "אני.. אני לא
יודע" הוא אמר "עם מי?" שאלתי במבט מאיים בעיניי "עם אל"
הוא אמר וברח ממני, אל?!!.
נכנסתי לכיתה מעוצבן, הפלתי את הכיסאות שהיו בדרכי בעזרת בעיטה והתיישבתי במקומי.
אחרי כמות שדקות של דפיקת ראש על הכיתה החלה להתמלא תלמידים, איתם גם אל ונעמי, לא
יכולתי להסיר את מבטי מהם, זה כול כך עיצבן אותי! לפני יומיים היא באה ובוכה לי על
זה שאני עוזב אותה ואחר כך אני צריך לראות אותה מנשקת את ההומו הזה!? מתי היא
הספיקה להיות איתו?!.
"מקסי!" היא אמרה וקפצה עליו בנשיקה, כול כך אין לי כוח אליה עכשיו.
"ג'ני, מה קורה נסיכה?" שאלתי אותה מנסה כמה שיותר בקול רם שהם ישמעו
אותנו "בסדר מקסי מה איתך?" היא שאלה ואני המשכתי לבהות בהם צוחקים ומאושרים,
מה שאני לא.
"מעולה!!" צעקתי שכול הכיתה הסתובבה אלי לבדוק מתי הספקתי לצאת
מהפסיכיאטר ולנעמי ואל הצעקה שלי לא הזיזה, הם המשיכו להתנשק ולהתחבק כאילו לא קרה
כלום!
"טוב די נמאס לי!" אמרתי והורדתי את ג'ניפר ממני, מפריד בין אל לנעמי
"תגידי זנזונת, מתי הספקת להפוך ללסבית?" שאלתי אותה והיא צחקה
"מתי שאתה הפכת להיות הומו ולא בגלל שאתה עם ג'ניפר בגלל שאתה פשוט כזה"
היא אמרה בחיוך ואל התחיל לצחוק "מה אתה צוחק אה!? נראה אותך צוחק
עכשיו!" אמרתי לו והחטפתי לו אגרוף, לא יודע מה יש לי אבל כולם יודעים לא
להתעסק איתי שאני עצבני.
"מה אתה מפגר!?" נעמי צעקה עלי ועברה לבדוק מה עם אל, הוא שכב על הרצפה
וירד לו דם מהאף, "אתה בסדר?" היא שאלה את אל והוא התרומם טיפה
"אני בסדר אבל הוא לא יהיה בסדר" הוא אמר וקם, אוי, מפחיד "היפה
והחיה הקרב מתחיל!" הודעתי לכיתה "לא הוא לא." שמעתי את קולה של
ג'ניפר מאחורי "ג'ניפר בחייך, לא עכשיו" אמרתי לה והתקדמתי לכיוון אל
המסכן "מקס!" ג'ניפר ונעמי צעקו ביחד, המבטים שלהם נפגשו
והן הביטו זה בזו "לא מעניין אותי אני אקרע אותו!" קבעתי ונעמדתי מול אל
שהביט בי במבט כועס "מה קרה?" אל שאל "מקנא?" קולו היה משועשע
האגרוף שלי אף לכיוונו אך הוא תפס בו בחוזקה ובמקום זה העיף לי אגרוף "מי
הולך לספר לי מה קרה פה עכשיו או שאני אצטרך להזמין הורים?" המורה שאלה, אל
ונעמי קפצו במקומם והם נראו מודאגים "אני אסביר לך המורה" נעמי אמרה
ואני הבטתי בה "מלשנית מסריחה" אמרתי לה "אני הולך לא יודע מה
איתכם תתגעגעו אולי" אמרתי והתקדמתי לדלת שלי "אה ושאת מתקשרת להורים
שלי? אל תתפלאי אם המזכירה שלהם תענה או שזה בעצם יהיה אח שלי הגדול אז אם תשמעי
גניחות וצעקות מהקו השני אל תיבהלי" פניתי למרות ויצאתי מהכיתה מחזיק באף שלי
שכאב מעוצמת המכה שאל הביא לי, מאיפה הכוח הזה שיש לו?!
נעמי-
"טוב בוא תנקה את הפנים שלך" אמרתי לאל וזה נאנח ותפס בידי ויצאנו
מהכיתה אפילו בלי להסתכל על המורה, דלת הכיתה נפתחה ונסגרה בטריקה ושתינו הסתובבנו
אל ג'ניפר שהתקדמה אלינו "אני יכולה להבין מה עובר עלייך?!" היא ממש
צעקה עלי "לא עובר עלי כלום" אמרתי "כן עובר עלייך! שלשום צעקת עלי
ופגעת בי אפילו לא ביקשת סליחה! ואתמול בכלל לא התייחסת אלי ופתאום את חברה של
אל?! של החנון הזה ואת אפילו לא אמרת לי? את יודעת כמה נפגעתי מימך נעמי?!"
ג'ניפר צעקה וראיתי דמעות בענייה "ג'ניפר-" "שקורה לי משהו אני
תמיד מספרת לך! מה קרה את לא בוטחת בי? מצאת לעצמך חברים חדשים?" "אני
הולך לשטוף פנים שתסיימי דברי איתי" אל אמר ואני הנהנתי ונישקתי אותו, הוא
נראה מופתע אך חייך אחר כך. אוי הוא כל כך לא מבין בזה. הפנתי את מבטי חזרה
לג'ניפר והיא הביטה בי משלבת ידיים ומחכה להסברים "מה ג'ניפר אסור לי למצוא
לעצמי עוד חברים?" שאלתי "מותר אבל לשכוח ולהתעלם מהישנים זה
מגעיל" ג'ניפר החזירה "לא התעלמתי ושחכתי מימך" אמרתי והתקדמתי
אלייה "אז למה אני לא יודעת על אל הרי לא היית מנשקת אותו אם לא היית אוהבת
אותו אני מכירה אותך ואת כנראה התאהבת בו ואפילו לא סיפרת לי!" ג'ניפר צעקה
"לא היה לי זמן לספר לך! את לא מבינה מה עבר עלי בזמן האחרון! לא היה לי זמן
לעצמי! תראי זאת אני נעמי החרשנית ואפילו שיעורי בית לא הספקתי לעשות! זה נראה לך
הגיוני שלא עשיתי שיעורים? לא! ויש דברים שאת לא יודעת ואני לא יכולה לספר לך!
בבקשה תנסי להבין אותי!" אמרתי וראו שאני באמת מתכוונת לזה, אני כול כך לא
רוצה לאבד את ג'ניפר, היא החברה הכי טובה שלי ואני רוצה לספר לה על כול מה שעבר
עלי אבל אני פשוט לא יכולה.
"מצטערת נעמי, זה לא משכנע אותי, תצטרכי למצוא חברה אחרת שתשמרי ממנה את כול
הסודות שלך." היא אמרה בארסיות אבל אני לא ויתרתי. הוצאתי מכיסי את השרשרת
שלי ושלה מגיל 6 בערך, כתוב הקדשה מאחורה והיא הייתה בצורת לב, נשבענו אחת לשנייה
שלא משנה מה ייקרה נשאר חברות טובות. הכי טובות.
הושטתי את השרשרת לג'ניפר וראיתי דמעה נופלת מענייה, ידעתי שזה נגע לליבה ולא
הייתי צריכה להגיד מילה, פשוט חיבקתי אותה.
"תירגעי" ביקשתי אך היא המשיכה לבכות "פגעתי בך?" היא שאלה "מה? לא אני זאת שפגעתי בך" אמרתי לה והיא גיחכה וניקתה את הדמעות ואת האיפור המרוח "אז למה התרחקת?" "ג'ניפר אם אני אגיד לך שיש לי סוד שלא שייך לי? שגילתי אותו בטעות תסלחי לי שלא אספר לך אותו?" שאלתי בשקט והיא הנהנה "אז, איך אל מנשק?" היא שאלה אותי מוחה את דמעותיה ואני צחקתי, ג'ניפר תמיד תישאר ג'ניפר, "כמו ילד בן 12" אמרתי והיא צחקה "אוי כמה אני ירד עליו ולא זה לא מעניין אותי שהוא חבר שלך, הוא דורש את הירידות האלה" היא אמרה מחייכת לעצמה.
"אוי תסתמי זאת לא אשמתו ש.." עצרתי את עצמי "מה?" "הסוד" אמרתי בשקט והיא צחקה "אוקי אני אגלה בסוף את הסוד הוא קשור באל" היא חייכה חיוך שובב והלכה לדרכה.
מקווה שאהבתם ! D:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
