השמיים הם הגבול- סיפור בהמשכים (:

הלוו !

ואוויי הישרא עושה ל בעיות :-\

פעם שנייה שאני מעלה אותו פוסט XD

אז לפרק ? D:

מהפרק הקודם :

 "ניפגש מחר, אצלי?" שאלתי. הוא עניין אותי, הוא היה חוצפן ולא משנה מה אמרו לו הוא לא ניסה להיות מנומס או חביב פשוט לעשות המ שבראש שלו- מה שאני אוהבת. זה הדליק אותי וישר רציתי לדעת עוד לראות עוד, להבין מה עושה אותי ככה כזה.. שונה. הוא עמד בפתח חדרן של ג'ן וקים והוא נכנס פנימה והניח כל אחת מהן במיטתן ואז נעמד מולי שוב, הוא היה גבוה מימני במעט כך שראשי הורם אליו. "אני לא יכול" "למה?" שאלתי, הוא גם חוצפן אני אהיה גם חוצפנית ואני אחטט לו בדברים האישיים שלו "כי ככה, עכשיו-" "אתה חייב, נדבר בבית ספר בי" הבאתי לו נשיקה על הלחי שהפתיעה אותו ויצאתי מביתו.

הפרק :

אל

הנשיקה שהיא הביאה לי בכלל לא הגיעה לי, הייתי כל כך גס רוח. כל כך מגעיל לעומתה שהיא הייתה מדהימה, היא הייתה מלאת סבלנות וישבה עם קים וג'ן ביחד וסיפרה להן סיפור, קים עוד רגועה שקטה וגם ביישנית אך ג'ן עושה חיים קשים. אם היא לא תקבל מה שהיא רוצה היא תעשה הרבה רעש.

כנראה שהיום אני לא אישן בכלל, כמעט כל יום העבודה שלי התבזבז על הלימודים ועל נעמי שהפריעה לי בתוכניות היום יום שלי, הייתי צריך להיות ממזמן בעבודה ואני הולך לחטוף על זה.

התקדמתי אל צ'ייס שעכשיו התיישב על השולחן. אידיוט.

"מה אתה יושב עליו?! הרגע תיקנת אותו" "בדיוק! אני בודק אותו!" הוא נראה מתרגש, פתאום היה בום גדול והשולחן התמוטט כאשר צ'ייס בין הערמות שלו, התחלתי לצחוק ועזרתי לו לקום "יופי מוח עכשיו אני צריך לקנות שולחן חדש" "לי דווקא נשמע סקסי לאכול על הרצפה" "אידיוט" העפתי לו כאפה קטנה ואז הוא הביט בי במבט כועס, עיניו נפתחו לרווחה והוא נגע בלחי שלי "אודם? אדום? מה עשיתם שם שתיכם?" חיוכו היה ענקי ואני רצתי אל המראה היחידה בבית בחדר שלי ושל צ'ייס- החדר הקודם של ההורים שלנו. כן כמו שצ'ייס אמר היה סימן של שפתיים בצבע אדום על הלחי שלי, ניסתי לנגב את זה אך זה לא ירד "כוס עמק!" צעקתי "תסתום הן ישנות" "מה השעה?" שאלתי "שש בערב" צ'ייס החזיר לי "פאק היא בזבזה לי את כל היום!" צעקתי והרמתי את התיק הקטן והחום שלי ורצתי לכיוון הדלת. אחרי ריצה ארוכה שבה הזעתי הגעתי לעבודה. זה היה מפעל קטן שבו היו זקוקים לעובדים דחוף כך נכנסתי לשם במהירות. תכננו להעיף אותי אחרי שימצאו עובדים טובם וגדולים שרשמית יכולים לעבוד בעבודה כזאת קשה אך כאשר הוכחתי את עצמי בתור עובד מצטיין השאירו אותי. השכר לא היה כזה משתלם אך זאת הייתה העבודה הכי טובה שמצאתי, לא יכולתי לעזוב אותה ככה סתם ולשלוח את צ'ייס לעבודה לא בא בחשבון. הילד הזה הולך ללמוד ולהצליח.

"אל!" המנהל עבודה שלי תפס אותי ואני נעצרתי מולו הייתי מתוח מפוחד לאבד את העבודה שמחזיקה אותנו בחיים.
"איפה היית כל היום?" הוא שאל "אני מצטער אדוני, אחותי חולה" "תיתן להורים שלך לטפל בה אני לא צריך לסבול בגלל זה" הוא אמר "ההורים שלי בחול, אני מצטער זה לא יחזור על עצמו, אני אשאר כאן כל הלילה כדאי להשלים שעות עבודה" אמרתי נחוש בדעתי להשיג עוד קצת כסף "אוקי.. אין לך בית ספר?" עשיתי עצמי לא שומע והמשכתי ללכת לכיוון העמדה שלי שם אני עובד וכך זה הה כל הלילה, עבדתי קרעתי את התחת ומתתי מעייפות בשביל קצת כסף.

הבוקר יצא וראינו אותו דרך החלונות זכוכית הדקות שהיו במפעל "יאללה ילד יש בית ספר, תחזור הביתה" "אני לא הולך היום לבית ספר אני נשאר!" הייתי נחוש בדעתי "אז אני לא מעסיק אותך" הוא שילב את ידיו ואני נאנחתי "יש מצב שגם היום אני אאחר" אמרתי בשקט "בסדר, לך לנוח" הוא הביט בי במבט מרחם ואני יצאתי עם הבגדים המלוכלכים חזרה הביתה.

צ'ייס-

קמתי בבוקר לשעון מעורר הטיפש של אל, הוא היה קרוע מעייפות אפילו לא החליף בגדים שבא הביתה. שהוא נכנס שמעתי אותו אך לא רציתי שיראה שהתעוררתי. ראיתי איך הוא הגיע וישר קפץ על המיטה הזוגית שהייתה פעם של הורי. המיטות שהיו בחדר של קים וג'ן היו פעם שלי ושל אל, אך כאשר המיטות תינוק כבר לא הצליחו להכיל את שתי הקטנות נאלצנו לעבור אני ואל לחדר של ההורים, החדש שלעולם לא נכנסנו אליו לפני. שהעברנו את החפצים שלנו היינו המומים מכמה שהחדר היה מאובק, ניקנו ולא הזזנו שום דבר כדאי לא לפגוע בזיכרון האחרון שלנו מהם.
כאשר ראיתי שאל לא מגיב ונכנס להתקלח כמו כל פעם שהוא חוזר מהעבודה קמתי וניסתי להעיר אותו אך ללא הצלחה מרובה ונאלצתי לחזור לישון.
שקמתי והבטתי מסביבי הכול היה שקט, כל הבית. בדרך כלל

שאנחנו קמים כולנו זה לריחות הבישולים של אל, הוא היה מכין לנו חביתות לבית ספר שכמובן לא הייתי הולך.

החלטתי לעזור לאל ולתת לו קצת לנוח, הוא עבד קשה ויום אחד שהוא לא ילך לבית ספר לא כזה משמעותי, נכנסתי לחדר של הבנות והן ישנו- שתי מלאכיות. "בוקר טוב!" צעקתי ושתיהן קמו והביטו בי במבט מופתע "היום במופע חד פעמי השף צ'ייס לוי הולך להכין לכן פרוסות עם שוקולד לגן!" הן קמו מיד "אתה הולך להיכנס למטבח?" קים שאלה "כן" התכופפתי אליה והבאתי לה נשיקה על הלחי "אני אעיר את אל, הוא יכעס אתה תהרוס את המטבח!" "כן, כן! להרוס את המטבח!" ג'ן אמרה ואני התחלתי לצחוק "למקלחת! מיד!" פקדתי עליהן והן הלכו לשירותים.
הכלל הראשון שהיה ביני לבין אל- אני, לעולם אבל לעולם לא מנקה אותן. לא את החרא ולא את הגוף. אל נאנח ואמר שאני אידיוט, אולי אני אידיוט אבל אידיוט חתיך.

אל-

התעוררתי. הסתכלתי מסביבי החלון שהיה מעל המיטה והשמש כבר הייתה באמצע השמיים. מה השעה?! קמתי בבהלה מהמיטה וראיתי את צ'ייס יושב עם כריך בידיו מול מסך הטלוויזיה הישן, לא העזנו להפעיל אותו הרבה בשביל לחסוך בחשמל וכאשר ראיתי אותו בשעות בית הספר יושב וצופה בטלוויזיה העצבים עלו, נעמדתי מול הטלוויזיה וכיביתי אותה.

"אבל הוא כמעט נישק אותה!" הוא אמר בפה מלא, לא הבנתי כל כך והבטתי בו במבט שואל, הוא בלע את מה שהיה לו בפה וקם עם תנועת יד מאיימת "הוא כמעט נישק אותה" "זה לא מעניין אותי! יש בית ספר!" צעקתי "וזה לא מעניין אותי!" צ'ייס צעק ובאותה שנייה הוא לקח עוד ביס והחל לרוץ בכול הבית הגענו לחדר שלנו, יותר נכון של ההורים שלנו ונעמדנו כל אחד בצד אחר של המיטה "תזהר! זה החדר של אמא" "ושל אבא" הוא לקח עוד ביס מהפרוסה הפשוטה "בוא לפה!" צעקתי וקפצתי על המיטה לכיוונו הוא נפל אחרוה לכיוון השידה של אמא וקופסא אחת של תכשיטים נפלה על הרצפה, הבטנו זה בזה לכמה רגעים והתנפלנו שתינו על הקופסא, כמה תכשיטי זהב התגלו וצ'ייס הרים אותם "הם היו כל כך יפים על אמא" הוא אמר "כן" הזדהיתי איתו ואז העפתי לו כאפה "למה אתה חייב להיות אל זהיר?! זה של אמא! אמרתי לך שאסור לגעת בזה!" "זה היה בטעות" הוא אמר ואני לקחתי את הפרוסה שלו ולקחתי מימנה ביס "גם זה היה בטעות עכשיו תסדר פה אני במקלחת" סיימתי את הכריך במהירות והוא הביט בי "אבל-" "בלי אבל יש בית ספר למה לא הערת אותי?!" פה כבר לא עניין אותי התשובה שלו וישר נכנסתי למקלחת, יצאתי אחרי כמה דקות ולבשתי בגדים פשוטים ולקחתי את התיק שלי ושל צ'ייס איתי. הוא שוב ישב מול הטלוויזיה "עכשיו אני יודע למה יש חשבון חשמל גדול" אמרתי וצ'ייס כיבה במהירות את הטלוויזיה וקם ממקומו "איזה יופי שקמת עכשיו יהיה יותר פשוט לקחת אותך לבית ספר" תפסתי באוזנו של צ'ייס ומשכתי אותו איתי "אי, אל! זה כואב!" הוא התכופף וסבל מהכאבים באוזנו, יצאנו מהבית ונעלתי את הדלת "עוד שעה אתה יוצא להביא את הקטנות מהגן ואתה חוזר לבית ספר" "ואם לא?" "תגיד שלום לאוזן שלך" אמרתי והתחלנו ללכת כאשר אני מושך אותו מהאוזן.

נכנסנו לתוך הבית ספר בדיוק בהפסקה הגדולה, האוזן של צ'ייס כבר נהייתה אדומה מרוב הצביטה החזקה אך המשכתי למשוך בו עד שהגענו פנימה. צ'ייס לעומתי ילד מופרע ומקובל בשכבה שלו ולכן כאשר נכנסנו לשטח בית ספר הביטו בנו הרבה נערים והחלו לצחוק בניהם "אתה עושה לי בושות" "אני אמור להגיד את זה עלייך" עזבתי את האוזן שלו והוא נעמד זקוף מולי כאשר הוא מחזיק באוזן שלו "אם השמיעה שלי תיפגע זה באשמתך" "אני לוקח את האשמה עלי, תהנה בשיעור" אמרתי והסתובבתי ללכת לכיוון השכב שלי "מי אמר שאני אכנס? צ'ייס אמר בנימה של צחוק, הסתובבתי אליו ותפסתי באוזנו השנייה "אח! לא אל! בבקשה" הוא התחנן לקולות הצחוק של התלמידים שסיבבנו, המשכתי ללכת איתו והצלצול נשמע ברקע הגענו לכיתה שלו ופתחתי את הדלת וזרקתי אותו פנימה, הוא עמד מולי מחזיק בשתי אוזניו לקולות הצחוק, המורה הביטה בנו ואז חייכה אלי "לפחות מישהו לוקח עלייך אחריות" היא אמרה ואני התעצבנתי "בי צ'ייס חסר לך ושמעתי משהו לא במקום" איימתי והסתובבתי לכיוון הכיתה שלי.

נעמי-

הוא נכנס לכיתה והוא נראה מיואש, כמובן אחרי שהוא סחב את אחיו החתיך כנראה מהבית עד לכיתתו הוא התייאש אך זה היה נורא משעשע להביט בהם כך, שמסתכלים עליהם לעומק הם ממש דומים. שתיהם בעלי שיער בלונדיני משגע ועיניים ירוקות קטנות כאלה מדהימות.

לרגע זה נראה לי מוזר, למה צ'ייס כמה פופולארי בקרה הבנות ואל לא?

בנוסף לכך שהוא נראה מיואש הוא נראה עייף, עייף מאוד. עיניו היו נפולות למטה ואיימו להיסגר כל רגע.

"שלום לך אל, הגעת בזמן הנכון בדיוק לשמוע על אספת ההורים שהולכת להיות בשבוע הבא. ואת ההורים שלך אני חייבת לפגוש" עיניו העייפות נפתחו לרווחה והוא נראה לחות "שבוע הבא?" הוא שאל "כן מה הבעיה?" הוא השתתק "אני אודיע להם" הוא התייאש אחרי מספר שניות בהן עמד שותק מול המורה, כמה תלמידים גיחכו "למקום" המורה הצביעה על הכיסא שלו

והוא פשוט התקדם לשם בשקט.

"תגידי את לא חושבת שאל חתיך? שאלתי את ג'ניפר וזאת הביטה בי בבוז רב "אל? החנון הזה? ממש לא, וגם לא הסתכלתי עליו. למה שאני אסתכל על מישהו שחבר שלי כל כך שונא?" היא שאלה וחזרה אל המחברת שלה "אתמול שהייתי אצלו בבית-" "ואו, עצרי למה היית אצלו ביית אתמול?" ג'ניפר שאלה ואני נאנחתי ""אם היית מקשיבה קצת במקום להתנשק עם חבר שלך היית יודעת שהמורה הדביקה אותי אליו כדאי לעזור לו בלימודים" "ואו, מרגש" היא צחקה "ראית את אחיו החתיך?" "בלי חולצה" היא פתחה את פיה בתדהמה והתחלנו לצחוק "איך הסחורה? "קוביות מדהימות וזיעה אווח" נאנחתי והיא צחקה "לי יש את מקס, את חייבת לראות את הגוף שלו זה פשוט לא יאומן" נעקצתי בלב, אני כן הולכת לראות את הגוף שלו הבעיה שאת לא תדעי על זה. אהבתי את ג'ניפר באמת היא החברה הכי טובה שלי, אבל זאת חברות צבועה עם שקרים.

מקווה שאהבתם !