השמיים הם הגבול- סיפור בהמשכים (:

היי חברה, זאת לין שמעדכנת. שוהם כרגע אצל סבתא שלה בבאר שבע והיא חפרה לי לעדכן פרק ראשון XD העיצוב שהזמנו עדיין לא הגיע אבל לא נחכה הרבה זמן בשבל לעדכן P:

אז תהנו ;]

פרק ראשון:

*נקודת המבט של מקס*

כולם חושבים שאני סתם עוד איזה בנאדם שחש את עצמו שיש לו סיגריה ביד אחת ובחורה ביד שנייה אבל אני יודע שזה לא נכון, אני סתם עוד בחור שאוהב את החיים שלו ואת עצמו.

אני אולי חוצפן,שחצן, חתיך על, חסר רגשות ויש לי את החברה הכי כוסית בשכבה, אבל אני בכול זאת בנאדם, שאוהב את עצמו יותר מידי.

"מקס!" היא עצרה את מחשבותיי, זונה. "מה את רוצה?" שאלתי בחוסר רצון "שתקשיב פעם אחת בחיים שלך לשיעור מתמטיקה זה אפשרי?" היא שאלה אותי, היא בכוח מנסה לצאת טיפשה? "אממ.. תני לי לחשוב על זה, בכובד ראש, לא." עניתי חד משמעית "תגיד אתה חושב שאם תשחק אותה ילד מופרע וחוצפן זה יהפוך אותך ליותר פופולארי?" "כן" עניתי מיד "אתה מפגר" היא אמרה "ואת זונה אני מתלונן?" שאלתי וגל של צחוק נשמע "תעשה לי טובה מקס ותחזור לישון על השולחן" היא אמרה "פרנציפ" אמרתי וחייכתי חיוך גדול "אתה עושה למורה שלך פרנציפ? איזה מין ילד אתה!?" היא שאלה מופתעת "אממ.. ילד שממרר את חייה של מורתו למתמטיקה דיי נורמאלי לא?" עניתי ציני "אידיוט.." שמעתי קול מאחוריי "כן אל יש לך משהו לומר?" הסתובבתי לחנון "אתה צריך משהו?" אל שאל, קמתי ממקומי ועל פניי הייתה הבעת איום הוא נראה מפוחד כאילו הוא עוד שנייה עומד לברוח מכאן הוא נשען על משענת הכיסא שלו ואני חייכתי את חיוכי "תרד מימנו" ג'ניפר קמה ממקומה ונעמדה מולו התחלתי לצחוק "מה את מנסה עכשיו להגן עליו? בשביל מה? שבהפסקה אני אפוצץ אותו!?" צעקתי, המורה נעמדה בינינו והצלצול נשמע, אל הרים את חפציו במהירות ויצא מהכיתה ראשון כאשר כולם ממשיכים לצפות בי ובג'ניפר. כולם יצאו מהכיתה אחרי מספר דקות  ג'ניפר הסתובבה ללכת אך תפסתי בידה "תשחרר אותי" היא ביקשה אך הידקתי את אחיזתי סביבה וקירבתי אותה אליי לפניי הסתכלתי לתוך ענייה הכחולות והיפות, ונישקתי אותה "אני אוהב אותך את יודעת את זה?" לחשתי לתוך אוזנייה "אני יודעת וגם אני אותך" היא אמרה מתנשפת "ג'ניפר!" חברתה קראה לה, כמה אני שנוא את הילדה הזאת משהו לא מהעולם הזה אך באותה מידת שנאה אני אוהב אותה, היא כזאת כוסית שרק בא לי לתפוס בתחת הרך שלה ולצבוט אותו, גיחכתי למחשבה הזאת. "מה נעמי?" ג'ניפר שאלה אותה "בואי כבר ותעזבי את המגעיל הזה!" היא אמרה בחיוך שובב לכיווני "אוי כמה פגעת בי עכשיו! את לא מבינה! אני רץ לשירותים לבכות כמו ילדה קטנה" אמרתי וזייפתי קולות של בכי "אתה פתטי!" היא אמרה "גם את זה בסדר" אמרתי וחייכתי אליה "שונאת אותך" "שונא אותך" אמרנו ביחד וג'ניפר רק צחקה "מתי כבר תפסיקו להיות תינוקות?" היא שאלה והשתחררה מאחיזתי "מתי שאת תפסיקי להיות עם הכוסית הזאת" היא אמרה ואני צחקתי "ג'ניפר לא נמאס לך להסתובב עם הזונה? זה לא בריא, לא בריא בכלל" אמרתי "אוח טיפשים!" ג'ניפר אמרה ויצאה עם נעמי מהכיתה.

נקודת המבט של אל:

אחרי שהשיעור נגמר רמתי ישר אל בייתי, אחי הקטן גומר בשעה כזאת את הבית ספר ולי יש עוד שעה אחת אך הייתי חייב להכין להם לאכול, לטפל בהם. הקטנות כבר מזמן היו בבית, צ'ייס הוציא אותם בהפסקה הגדולה מהגנים. התחלתי לצעוד לכיוון הדלת של ביתי, יש לי 2 אחיות ואח אחד, אמא שלי מתה בתאונת דרכים, אבא שלי ניפטר ממנת יתר שהזריק לעצמו אחרי שאמי מתה מרוב דיכאון הוא לא שם לב והרג את עצמו גם, סבא וסבתא שלי כבר ממזמן אינם בחיים במשך שנתיים שלמות אני מטפל באחיותיי הקטנות ואח בן ה 15.

המשפחה שנשארה לי היא כול החיים שלי, אני לא חושב שיש מישהו שיבין אותי כי לאף אחד זה לא קרה ואני מקווה מאוד שלא ייקרה, אי אפשר לדמיין מה עובר עלי, אבל לא אכפת לי. כול הכיתה שלי שונאת אותי ומחשיבה אותי ל 'פריק' אבל לי? זה בכלל לא מזיז. מה שאכפת לי ומה שאני מתייחס אליו זה אל המשפחה שנוטרה לי.

אחותי ג'ן היא הכי קטנה במשפחה סך הכול בת ארבע וחצי לפניה נולדה קים בת החמש וחצי גדולה מימנה בשנה וחודש אחד שהורי נפטרו הן היו כל כך קטנות ולא הבינו כלום, השאלה היחידה שהן שאלו אחרי שזה קרה הייתה: 'איפה אמא?' ואני הבטתי באחי הקטן שהניע בראשו לשלילה ונכנס לחדר שלנו לבכות בשקט בעוד אני שותק ומחבק חזק את שתיהן מנסה להתמודד עם האובדן.

אחי צ'ייס בן 15, אני הכי קשור אליו, הוא יודע שאני תמיד פה בשבילו ואני יודע שהוא תמיד פה בשבילי, אחריי השנתיים הקשות האלה הוא התחיל להתדרדר בלימודים, והוא לא מקשיב לאף אחד חוץ ממני, למורים הוא כבר לא מתייחס, ולהוריי אין לו אפשרות להתעלם מהם אבל אם הייתה לו, גם אליהם הוא היה נותן את אותו היחס.

"אל!!" ג'ן קפצה אלי ואני הרמתי אותה על ידיי כמו שהיא אוהבת ונישקתי אותה, שיערה היה בלונדיני ארוך וחלק, עיניה ירוקות זית, פשוט מושלמת בובה קטנה וכפילה שלי ושל צ'ייס שהיינו דומים כל כך.

"מה יש לאכול?" הוא יצא עם בוקסר צמוד וגופיית סבא לבנה "אין שלום, אין משמע? לא מכין לך לאכול" אמרתי ציני "שלום. מה נשמע? אפשר לאכול?" הוא שאל עצבני "אני שונא אותך ככה" אמרתי לו, הורדתי את ג'ן לרצפה והתקדמתי לכיוון המטבח "אני שונא אותך" צ'ייס אמר, ידעתי שהוא ככה רק בגלל שאני מקבל את מה שקרה עם ההורים אז זה לא בדיוק היה אכפת לי מה הוא אומר, "אבל אתה לא יכול בלעדיי" אמרתי לו עם חיוך על הפנים "נכון, כי אחר כך לא יהיה לי איך לגור ואני ייזרק כמו כלב לרחוב." הוא אמר, כול כך עיצבן אותי שהוא אומר את זה, הוא תמיד היה עוקץ עם משהו על ההורים, ורק מזה היה לי אכפת.

"תכין לעצמך לבד את האוכל."

"אוקי ובאיזה כסף תקנה מטבח חדש?" "שב ותשגיח על ג'ן" נאנחתי ונכנסתי לתוך המטבח הקטן, הייתי חייב להכין לאכול מהר לחזור לשעה האחרונה בבית ספר ולרוץ לעבודה. אחרת איך יהיה כסף כדאי לקנות מצרכים ליום יום? הוצאתי כמה ביצים ותבלינים שעומדים להיגמר, נאנחתי למראה הקופסאות הקטנות שכבר על סף מוות וידעתי שבשביל תבלינים חדשים אצטרך לעבוד שעות נוספות "אני חוזר היום מאוחר" הודעתי "מה נגמר היום?" צ'ייס שאל ואני הסתובבתי אליו במבט כועס "מה?!" הוא צרח "בפעם האלף, תפסיק להתעסק עם השטויות של הבית והכסף, תתרכז בלימודים" "שאני אתחיל להתרכז בלימודים זה יהיה מתי שאתה תהיה מקובל" נאנחתי וחזרתי לאוכל, אחרי כמה דקות מהירות השקשוקה הייתה מוכנה. "עוד הפעם שקשוקה?" קים התיישבה מצידו השני של צ'ייס "קימי איך היה בגן?" "בסדר, ציירנו היום אבל הגננת אמרה שאם לא נשלם אז אני לא אוכל לקבל את הציור שלי ממוסגר" נאנחתי שנית והתיישבתי מולם בשולחן הקטן מעץ, מצבו היה גרוע ושלושה הרגליים שהחזיקו אותו איימו ליפול כל רגע "צ'ייס" הוא הרים את עיניו אליי "תוכל לנסות לתקן את זה" דפקתי על השולחן שהתנדנד מאט, צ'ייס החזיק אותו בחוזקה מחשש שהצלחת שלו תיפול ואז הוא זה שנאנח "אני חייב" "אם אתה רוצה לאכול על הרצפה אז אין בעיה" "בסדר, בסדר" "אל" ג'ין אמרה וקולה היה ילדותי, המוצץ היה בפיה והתעקשתי להמשיך לתת לה אותו. זה הדבר היחידי שמרגיע אותה כאשר האי בוכה. "מה?" אמרתי בפה מלא "אולי נקרא היום סיפור?" העברתי את עיניי לצ'ייס "צ'ייס יקרא לך סיפור" "לא רוצה!" היא צעקה "אני רוצה אל יקרא סיפור!" "אל לא יכול לקרוא סיפור היום אל עובד" צ'ייס אמר בקול בוז והמשיך לאכול "אל עוזב עבודה! נכון אל?" עיניה הירוקות של ג'ין קרעו אותי "אני אנסה להגיע מוקדם" נאנחתי וידעתי שאם היום לא אלך לקניות גם מחר נחיה על ביצים.

הפרק הראשון כמעט מסביר את הרעיון של הסיפור אבל יש עוד הרבה למה לצפות ;]

אני ושוהם כותבות את הסיפור ואנחנו רק בפרקים הראשונים ותאמינו לי שווה לחכות XD

אשמח לשמוע את החוות דעת שלכם בתגובות