.I am a question to the world, Not an answer to be heard |
 כינוי:
.Sally Artemis בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2009
שקד.
מסתבר שהגעת לכאן.
וראית את הפוסט.
ואת הרי לא מטומטמת, ואף פעם לא היית.
אני מניחה שהבנת.
אז רק משהו קטן.
אחרי הטקס, התחוור לי שאני פשוט אוהבת אותך.
אני מניחה שזה קצת מוזר, אבל אני חושבת שזה מה שבילבל אותי.
אני לא בטוחה שזו אותה אהבה עיוורת של היסודי, זו שגרמה לי ללכת אחרייך לאן שתלכי, ולעשות מה שתגידי.
אולי היא לא גדולה, ולא טהורה, ולא תמימה כמו שהיא הייתה אז.
ממש לא.
אבל היא שם, ואני מניחה שאי אפשר להמשיך להתעלם מזה.
כל הזמן הזה הרגשתי מטומטמת כל כך שאני נתפסת לדברים האלה. הרגשתי כמו הילדה הקטנה שתקועה במקום.
תמיד חשבתי שאם אני אפתח את זה כולם יצחקו עליי.
אבל עכשיו אני ינסה, ואני מאמינה שאת לא תעשי את זה. לא שוב, לפחות.
אני מניחה שלחברות של היסודי אף פעם לא נחזור.
אבל אני מקווה שבפעם הבאה שאני אראה אותך סתם ברחוב או באוטובוס, זה לא יהיה סתם עוד מפגש
שאני מצטערת עליו, מפגש מיקרי שלא קרה בו כלום אבל השאיר אותי משום מה נורא נסערת.
הרי רק ראיתי אותך עוברת ברחוב. הפעולה הכי פשוטה בעולם, אני מניחה.
אז עכשיו אני מבטיחה לנסות. זהו זה, נגמרו רגשי הנחיתות. או אולי קצת פחתו. אבל רק קצת.
אבל זו כבר התחלה.
אני מאחלת לך את החיים הכי טובים שיוכלו להיות לך אי פעם. תגשימי כל מה שתרצי, תצליחי בהכל,
ותעשי את זה כמו שרק את יודעת. אני הרי יודעת שאת מסוגלת.
תבטיחי לי שכשניפגש בעוד עשר שנים, במקרה, זה יהיה מפגש כמו זה שהיה בכיתה א'.
אותו חיבור ילדותי, לפחות מצידי, שנראה לי פשוט ונכון כל כך.
או שאולי אני טועה? אני מקווה שלא.
אז פשוט תבטיחי לי הבטחה.
רק תגידי את המילים האלה.
"אני מבטיחה". לא איכפת לי מה. רק תגידי.
ואני מניחה שזה סוגר לי את המעגל.
אז כן, ניסיתי קצת לכתוב מהלב. לא בטוח שזה יצא מובן וטוב, אבל זה יצא נכון.
נכון מבחינתי.
וזה הנכון הכי טוב שיש.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
