מפי המוכר המקסים בפיקסליין. אבל אני בטוחה שכוונותיו היו טובות לגמרי.

בזמן שהייתי שם, חיכיתי ללינוי ולנעמי, ובגדתי לקבוצת מכחולים שקראו בשמי אבל עלו 150 שקל,

כנראה לי שמתי לב שאני חושבת בקול רם ואמרתי שבעוד 10 שנים כנראה לא תהיה לי דירת רווקות מגניבה ביותר

מהסיבה הפשוטה שאת כל הכסף שלי אני אוציא על החנות הזו. אז מה המוכר השנון הזה אמר?

"אל תדאגי, את נראית לי כמו מישהי שתמצא לה מישהו מסודר. אז אין לך מה לדאוג, מבטיח".

מקסים מצידו, נכון? אז בתקווה שה'מישהו המסודר' הזה יהיה גם הבעלים של סטימצקי, ואז אני אוכל למות מאושרת.

היום הסתבר לי שאני לא ממש סובלת את חלק מהאנשים שטסים איתי לגרמניה.

אחת מהן נראית נחמדה, אבל לא ממש. היא... 'שמחה מדי'.

ואם אני אומרת את זה, ואני מכירה את שני, אז אני צודקת נקודה.

האמת, היא מהבנות שאני חושדת שתביא איזה גרמני חתיך לחדר שלנו ותבעט אותנו החוצה. אפילו שלכלבה יש חבר.

אבל הוא בחו"ל, אז מותר לה.

ועכשיו ההורים שלי נסעו, ואחיות שלי לא מעוניינות בי בעליל, מה שאומר שלמשך שלושה ימים יש לי את הבית לעצמי, לבד.

אז הייתם חושבים שמישהי בגילי הייתה מזמינה את החברים שלה, ועושה מסיבה מטורפת. אבל אין לי חברים.

אז אולי היא הייתה מזמינה את חבר שלה ופותחת במרתון מיזמוזים. אבל גם זה חסר.

אבל נגיד וכן יש לי פה ושם מכרים נחמדים, אפילו אותם הייתי צריכה לדחות כדי ללמוד.

וזה פשוט ביזבוז, כשהבית עומד, כולו נקי ומסודר, ריק מהורים ואחיות גדולות, ורק באחד החדרים יושבת מישהי בת 15 ולא מממשת את הפוטנציאל. אני צריכה להתבייש.

בכל מקרה, עכשיו צריך להתחיל ללמוד.

,Signing out

.S. Artemis