על סדר היום

  יום הזיכרון. ומסר קטן.

זהו יום קשה. אין ספק. יום שסוחט הרבה דמעות. קשה לחשוב על קרוב לעשרים ושלושה אלף חללים, חללים מלשון חלל, חלל שהשאירו בלבבות עמינו. כל אחד היה אחד יחיד ומיוחד.

לכל אחד היו הורים, אחים וחברים. כל אחד צחק, כל אחד ואחד מהם אהב את החיים.

לכל אחד היו חלומות, מטרות ויעדים. אבל לכל אחד החלום נקטע באיבו. ומה שנשאר,

זה רק גוף. ללא חלומות, ללא מטרות, ללא רגש. גוף.

כשהחל היום הנורא הזה, מליל אמש, ישבתי כל העת מול המסך, עד השעות המאוחרות וצפיתי בסרטים על גיבורים שנפלו. אין עין שנשארת יבשה. קשה לראות את משפחות ההרוגים מתייפחות ומספרות על האיש שהיה, היה ואיננו. אחד שהיה עולם ומלואו.

לשמוע את התיאור של האימהות שהרגישו שהנורא מכל קרה, עוד בטרם בא שליח השטן לבשר את הבשורה. על החברה שהרגישה בפעם האחרונה שזו הפעם האחרונה.

חיים שנגדעו, לא רק ליפי הבלורית, אלא גם להוריהם, אחיהם ואחיותיהם. כל כך הרבה שירים נכתבו על היום.שירים על אנשים שלא חלמו להפוך לשיר. שירים על שהיו ואינם.

תמיד לאחר שמישהו נהרג, חבריו מספרים על בן-אדם-אגדה. איש משכמו ומעלה.

אכן יש כאלה שמתגלים ככאלה רק לאחר מותם. פתאום החברים והאחים ידעו להעריך את מה שחסר. פתאום גילו שנכון פה ושם הוא הציק, ופה ושם הוא היה מניאק, אבל פתאום לאחר שהוא איננו, ידעו לגלות את יתרונותיו. חבל. חבל שאנחנו בתור אנשים יודעים להעריך את מה שהיה לנו רק כשהוא אובד. בואו ונצא עם מסר מהיום הזה. להעריך את החבר כשהוא איתנו. להעריך את החיוך המקסים, את הבוקר טוב, את המה שלומך, את.... את הדברים הפשוטים שביום יום אנחנו לא שמים לב. וזה דבר מדהים מה שראיתי. כל מי שסיפר על אחד שהיה, התייחס לדברים הפשוטים, שהפכו את הבן-אדם לכל כך מיוחד. הדבר שהכי בלט זה החיוך המקסים של הילדים הצברים היפים האלה. חיוך פשוט. פתאום הם מוצאים את עצמם מתגעגעים כל כך לחברים שביום יום הם לא חשבו שאי פעם ימצאו את עצמם מתעמקים כל כך בדמותו.

בואו ונכיר ביתרונות של האנשים מסביבינו, במקום להתעסק בקטנות. כי בסופו של דבר הרי מה זוכרים? זוכרים ומריצים בראש קליפ של החוויות הטובות מהבן אדם ולא מריבות. בואו גם נדע לתת את החיוכים, לדעת שמה שהופך אותך לבן אדם- זה הטוב לב ושמחת החיים. אני עומד עכשיו לכתוב דבר נורא, אבל זה... זה נכון.

יש תמיד את השירטוט דמות הזו של מי שהיה. כמה שהוא אהב לטייל, והיה חזק, וחיוך כובש ושלא התפשר גם כשהיה לו קשה. ותמיד כשאני שומע עליהם, אני מדמיין לעצמי את החברים הטובים שלי, הם... כל כך דומים לדמות, זה... זה הסוג אנשים שאלוהים לוקח. ואז אתה מתחיל למצוא ולראות את הטוב בכל אחד. אתה מדמיין את ההלוויה שלו, את הסרט שיעשו עליו ומה אתה תספר עליו, ואז כשאתה מדמיין את זה אתה מגיע להכרה כמה אתה אוהב את הבן-אדם. את כל אחד. אני יודע שאני שרוט, אבל זו הדרך שלי לאהוב את האדם. לחשוב עליו טוב. כי בכל בן אדם יש את הטוב, את הייחודיות שבו, את הדברים שתתגעגע אליהם אם חס וחלילה יקרה לו משהו. כל בן אדם הוא יחודי. לכל בן אדם יש משהו שהופך אותו לאגדה. אז בואו ונמצא את ההגדה הזאת עדיין שהוא בחיים, כדי שחלילה לא נרגיש שפיספסנו אותו. שרק אחרי מותו, הספקנו להכיר אותו. ויש מלא אחים ואחיות שמספרים שהם לא הכירו את האח שלהם, וזה רק בגלל שהם לא חיפשו את היופי שבו. גם עכשיו כשאני כותב, יש לי דף שפתוח על שידור מערוץ 10 על אנשים שהיו, שהלכו בינינו ולא שמנו לב כמה שהם מיוחדים. אז מיד כשגמרתם לקרוא רוצו ותדביקו חיבוק לכל מי שאתם מכירים. 

ועוד עניין קצר. תוך כדי הצפייה, חשבתי בעצם על משמעות מותם. בשביל מה הם מתו?

מה הם קידשו במותם?

יש הרבה שתוהים מדוע שני הימים האלה מחוברים. הרי קשה לעשות את המעבר מיום כזה טעון ועצוב וקשה, ליום שהוא גאווה לכולנו יום תקומת העם יום חג לאומי.

אבל אני חושב שזה כל כך סמלי שהימים האלה מחוברים. הרי על מה מתו אותם אלה שמתו?

אנחנו זוכרים את מותם. מדינת ישראל קבעה יום זיכרון לא בכדי. אנחנו צריכים יום בשנה להתייחד עם זיכרם של כל הנופלים במערכה, במלחמה על קיומינו, על התישבותינו בארץ. זה לא קל. אנחנו מוקפים באויבים, ובל נשלה את עצמינו כי מלחמה זו יכולה להסתיים. כי היא לעולם לא.

אנחנו נלחמים עם אויב שלא רק שהוא רוצה שלא נהיה בשטח א"י אלא בעולם עצמו, ואי לכך לא יכול להיות שלום עם אויבים שכאלה. וכל יום עצמאות, הוא עצמאות מחדש. כל שנה אנחנו חוגגים את עצמאותינו על ארץ זו. וזה דורש מחיר. מחיר כבד. מחיר של יקירינו, חברינו וטובי בנינו.

אי לכך, לפני שאנחנו חוגגים את העצמאות אנחנו חייבים לזכור שהעצמאות לא ניקנתה על מגש של כסף, אלא נדרשנו להקריב דם. דם חברינו וחברותינו. שעד היום אנחנו משלמים את מחיר העצמאות ולצערי אנחנו גם נמשיך לשלם ולהקריב. ואסור שדמם יהיה לחינם. מותם מצווה לנו את המשך הלחימה על האדמה הזו. אז לכן לפני כל חגיגה ומנגל, יום לפני אנחנו מתייחדים וזוכרים לא רק את ההרוגים אלא גם למה הם נהרגו.

בברכת חג עצמאות שמח, ובאיחול לחיים שלווים ללא עוד הרוגים.