http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639אז בבלוג נשתף חוויות מהטיול למרכז ודרום אמריקה במטרה לנסות לצמצם את הכיף וההתרגשות למילים ותמונות.. ושבכללי נכתוב ונעדכן ונספר כמה כיף לנו... נחתנו בפנמהheCopyright 2026 yoniyob2. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14368397<div align="right" dir="rtl">מוצא"ש בבוקאס דל טורו פנמה, עיירת חוף יפייפיה צבעונית מאוד וציורית. הגענו לפה ביום שישי ואנחנו ישנים בהוסטל של הבית חב"ד ב20 דולר לשנינו ללילה בחדר אחלה. יוצא לנו יותר זול מהוסטלים נחשבים אחרים. לא להיט אבל צריכים קצת להתקמצן. את השבת עשינו פה ולא עשינו יותר מדי. אכלנו בבית חבד פה עם עוד ישראלים והחבדניקים פה אחלה חברה בחורים צעירים שאחד מהם אני מכיר מימים ימימה. ואחלה אווירה. ביום שישי שהגענו הלכנו לבית חולים המקומי שנראה פשוט רע כי הייתה ליעל דלקת קטנה שעברה לה עם אנטיביוטיקה וקצת חששנו אבל עבר. הספרדית שלנו ממש משתפרת עם הימים וזה כיף. קצת מחרבשים קצת אנגלית קצת תנועות ידיים והכל טוב. חשבנו להתעכב פה בעיירה השבוע לעשות קורס צלילה וכנראה נהיה פה עד יום רביעי ועכשיו אנחנו יוצאים פה לאיזה בר על הים. אנחנו נמצאים בצד הקאריבי של פנמה שזה חופים יותר יפים. בצד השני זה הצד הפסיפי. הגענו לפה בשישי אחרי נסיעה של 12 שעות באוטובוס קפוא רצח מפנמה סיטי. המזל שקראתי הנסיעות באוטובוסים האלה הארוכים נורא קר אין לי מושג מה הפואנטה בזה אבל 5 דקות לפני שעלינו רצתי ל'נותן לנו סוודרים וזה אכן קצת עזר. הי</div>Sun, 16 Aug 2015 07:53:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14368397http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=14368397http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14366383<div align="right" dir="rtl">אז אנחנו כבר קצת יותר מ 24 שעות בפנמה!!! זה התחיל בזה ששירה האלופה הקפיצה אותנולבןגוריוןושמה פתאום אתה קולט שאתה אשכרה טס... עלינו למטוס לאמסטרדם של חברת KLM אחלה חברה ממש. כל הזמן מחלקים אוכל וג'אנקים. התיישבנו ליד איזה ישראלי בן 40 בערך שטס לארה'ב במסגרת העבודה שלו באינטל ופיטפטנו ואני נרדמתי כמעט לכל הטיסה. בכל זאת 5 בבוקר. נחתנו באמסטרדם הייתה לי מחשבה שנצא מהשדה אבל מזל שיעל איתי כדי לפקס אותי למה הייתי יוצא מפספס את הטיסה. אז התיישבנו לנו בסחיפהול שמה בהולנד הטענו את הטלפון והטאבלט. יעל ישר מתערבבת עם כולם וזה ממש כיף. קיצור התיישבו לידינו זוג הורים ובחורה בת 23 איטלקים מסתבר שהבחורה זמרת מפורסמת באיטליה סרנה ריזוטו קוראים לה והיא שרה באיזה אופרה והיא בדרך לסיבוב הופעות בארה"ב הקיצור ובטיסה גם דיברנו עם איזה מהנדס שעובד בפנמה ועבד בדואי וקטאר וזה מהזה כיף לאסוף סיפורים של אנשים. עלינו לטיסה 10 שעות לפנמה אחרי 4 שעות ישיבה התחלתי להסתובב במטוס עשיתי מתיחות ודיברתי עם איזה בחור ישראלי שבדרך לעבוד באקוודור משו וזהו נחתנו. אנחנו מסתכלים אחד על השני ואנחנו אשכרה בפנמה סוף סוף. יצאנו מ</div>Tue, 11 Aug 2015 04:19:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14366383http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=14366383http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14363796<div align="right" dir="rtl">זה פשוט מוזר. הרגשה מוזרה כזו כמו שחווים לפני הגיוס או לפני שעולים לתיכון או לכמו לפני משהו חדש שאתה יודע שעומד להתרחש לך. אתה מתכונן נפשית אבל אתה לא יודע בדיוק למה אתה מתכונן. אתה מנסה לדמיין, לשער, לנחש איך יהיה ואיך תרגיש ואיך תחווה. אבל עד שזה לא מגיע זה לא מגיע. והנה פתאום זה מגיע. שנה שלמה של חלומות, תכנונים משותפים, חסכונות (אהממ אהממ)... עוד 4 ימים זה קורה. אנחנו מגיעים לנתב"ג. מין חותמת על סיומה של תקופת ה'לפני' והשגרה המייגעת במעבר חד בטיסה למציאות שונה וחדשה וחלומית ומייוחלת הקיצור פאקינג שלוש וחצי בבוקר אחרי עוד יום סידורים מתוקתק לקראת הטיסה. יא אללה כמה פרקטי אני נהיה כשיש לי משימות לעשות. והיו הרבה. בנקים, ביטוח לאומי, חיסונים, בירורים, ועוד מיליוני סגירות פינות, קניית ציוד ותוך כדי לעבוד ולנסות לשמור על שפיות. והנה אחד מהמשימות היה לפתוח בלוג שנשתף בו ונעלה אליו תמונות. גם בשבילנו וגם למשפחה והחברים שיוכלו לקרוא ולהינות מרחוק. אז אנחנו טסים לטיול שאני מקווה מאוד שיארך בסביבות השנה!!! <span styl</div>Wed, 05 Aug 2015 03:16:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=14363796http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=14363796http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=11056098<div align="right" dir="rtl">סיפור מפחיד על טרמפ אני עדיין רועד. חבר'ה זה סיפור טרי ומפחיד שקרה לי לפני שלוש שעות, ואני עדיין לא עיכלתי את זה. הייתי בדרכילישוב שלי-עפרה, מירושלים. הדרך להגיע לישובים ביו"ש מתבססת בעיקר על טרמפים! טוב, הגעתי בטרמפ מהכניסה לעיר לגבעה הצרפתית, ומשם התקדמתי למחסום 'חיזמה' שנמצא בקצה שכונת פסגת זאב, הדרך המובילה לישובי בנימין. אני נעמד לי בסבבה במחסום ומחכה יחד עם עוד כמה אנשיםלאיזה טרמפ...היה לי טרמפ לעפרה, אבל ויתרתי לאיזה קשיש, וחיכיתי לרכב הבא שיגיע לעפרה. טוב.. מגיע איזה רכב, משהו קטן, לא זוכר את הדגם... בסגנון פז'ו 306, רכב כחול, נהג חרדי.חרדים זה לא בדיוק הנוף באיזור הזה, אז שיערתי שהטרמפ הוא לכוכב יעקב, שמה יש חרדים קצת. הוא נעצר, אני פותח את הדלת, ואז הנהג שואל: "לאן אתה צריך?"... בדרך כלל בטרמפים הנהג אומר לאן הוא נוסע, והטרמפיסט רואה אם מתאים לו. אז עניתי לו בשאלה: "לאן אתה מגיע?" אז הוא אומר לי שהוא מטייל ואין לויעד מסויים, והציע שיש מצב שהוא יקח אותי. אז אמרתי לו בחיוך כזה: "יאללה בוא סע לעפרה..."ראיתי שהוא לא בעניין, אז הצעתי לו ליסוע לפסגות להשקיף על רמאללה... הוא ח</div>Sun, 12 Jul 2009 23:59:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=11056098http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=11056098http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10983059<div align="right" dir="rtl">לא פוליטי אהממ... מוזר לי כזה לא לחפור על שטויות כמו פוליטיקה. מצד שני, הקמתי את הבלוג כדי לתת ביטוי לדברים מחשבות שלי. הייתי רוצה לכתוב יותר בסגנון של בני, או מרמוז, אבל אם היה לי מחשב צמוד, זה היה קורה. טוב, אז נעשה ניסיון? לפרנסתי, אני עובד בעיצוב אולמות, בחברה שנקראת "אושר עיצובים". הבוסים זה שני אחים, ירון ואלון, אחלה חבר'ה. הם לא בדיוק בוסים, אלא זה חברים שאני עובד איתם. טיפוסים טיפוסים. מרכז חיינו מתנהל בשכונת גבעת שאול בירושלים, ואנחנו עובדים בעיקר עם האולמות "אופרה" ו"מונדיאל", אבל גם עובדים ב"נוף", ב-"view" ובעוד הרבה מקומות. אני ככה מנסה לשלב בין לימודים לעבודה, תוך הצלחה מרובה. בלילה הולך כמעט תמיד לישון בסביבות 4 בבוקר, וקם ב-12. קיצר, שבוע שעבר עבדנו ב-"view", אני אוהב לעבוד שם, בגלל האוכל כמובן והאווירה המקפיצה שעוזרת לעבוד. בעיקרון אנחנו מגיעם כמה שעות לפני החתונה, שמים מרכזי שולחן,מעצבים חופה, כיסא כלה,כיסויים על כיסאות ועוד.. (נשמע כמו פרסומת..). טוב, סיימנו לעבוד, והתחילה הקבלת פנים... ישר רצנו לטרוף את הדוכנים השונים, וחיכינו כמו שאר 600 המוזמנים לחופה. כשה</div>Sat, 20 Jun 2009 21:49:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10983059http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10983059http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10970508<div align="right" dir="rtl">ציונות מילה גסה הימים היו ימי השלטון הבריטי בא"י. תנועות פועלים רבות, שקמו במטרה לספק לצעירים היהודים מסגרת שבו יוכלו לממש את הרעיון הציוני, היו הטרנד של התקופה ההיא. בתנועותהיו חבריםצעירים יהודים,יוצאי אירופה, שהגיעו הנה במטרה לממש את הרעיון הציוני, שלחיבור העם לאדמה. מאפייניהחיבור לאדמה,התבטאו בין השאר, בהקמתם שלישובים רבים בעמקי בית שאן, ובגליל.הקמת היישו</div>Wed, 17 Jun 2009 13:11:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10970508http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10970508http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10929155<div align="right" dir="rtl">אובמה שמובמה האוניברסיטה האמריקאית בקהיר עוד לא ידעה מימיה יום שכזה. נשיא ארה"ב, חוסיין אובמה יעלה על הדוכן באולם הקמפוסרחב הידיים שיתמלא בעוד מספר רגעים בפוליטיקאים מחונטים (מזל שלא חנוטים) ובכתבים טרחנים ומיוזעים, ובקול טקטוק הפלשים ממצלמות הצלמים, עת ש'מר עולם' יכנס לנאום את ה'נאום ההיסטורי' שלו על ראייתו הוא את ישוב סכסוכי כל העולם ופתרונם הקליל, והנראה לעיניו. הרבה מטען יש לי כרגע על הלב, ואני מתחבט כיצד לפרוק אותו על הפוסט המסכן. כוונתי היתהלכתוב על הדבר שהכי מסכן כרגע את העולם והוא הוא המכשול לשלום- מפעל ההתנחלויות הארור. אבל אחלק את זה לשני פוסטים. בפוסט הזה<SPAN lang=HE style="FON</div>Fri, 05 Jun 2009 18:32:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10929155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10929155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10865310<div align="right" dir="rtl">רדו לו מהגב! זהירות!! המאמר הבא ארוך ומייגע אך שווה קריאה... גוד טיים!! לא קל להיות היום ר"מ בישראל, במיוחד לא, אם קוראים לך בנימין נתניהו. התקשורת לא מפרגנת ורק נושכת, 'הציבור' ע"פ התקשורת לא מעריך אותך, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר מתפטר לאחר שנשמע מרכל עליך, פגישות עם נשיא מצריים, מלך ירדן ונשיא ארה"ב(!) בעניין קידום אג'נדה התאבדותית, משהו כמו עוד איזה מדינה שתקום מערבית לירדן, וכלי התקשורת רק מחכים לשמוע ממך סירוב על הסכמה למדינה כזו כדי לקרוא לך סרבן שלום,במטרה לגרום ללחץ ציבורי עליך וכדי למרר לך את החיים. אכן לא קל. השאלה היא איך אתה מתפקד? אתה נכנע לתקשורת, נותן להם את האוכל שלהם, או שמא אתה מראה להם מי הבוס. מי באמת מנהל כאן את המדינה. במבחן הזה יעמוד בנימין נתניהו מול ברק אובמה. האם יעמוד על עקרונותיו ולא יסכים למשפט המגוחך הזה, (ככל הנראה 'לא תהיה הסכמה בעניין'.) או שמא הוא נכנע לתכתיבי התקשורת... אבל המבחן האמיתי זה האם יאשר את הקפאת הבנייהביו"ש. כי פה זה נמדד, האם הוא רואה ביו"ש מקום אסטרטגי שצריך חיזוק כמו כל מקום בארץ, או שמא נכנע חלילה לשמאל. לוושינגטון הוא בא</div>Mon, 18 May 2009 00:33:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10865310http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10865310http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10793646<div align="right" dir="rtl">יום הזיכרון. ומסר קטן. זהו יום קשה. אין ספק. יום שסוחט הרבה דמעות. קשה לחשוב על קרוב לעשרים ושלושה אלף חללים, חללים מלשון חלל, חלל שהשאירו בלבבות עמינו. כל אחד היה אחד יחיד ומיוחד. לכל אחד היו הורים, אחים וחברים. כל אחד צחק, כל אחד ואחד מהם אהב את החיים. לכל אחד היו חלומות, מטרות ויעדים. אבל לכל אחד החלום נקטע באיבו. ומה שנשאר, זה רק גוף. ללא חלומות, ללא מטרות, ללא רגש. גוף. כשהחל היום הנורא הזה, מליל אמש, ישבתי כל העת מול המסך, עד השעות המאוחרות וצפיתי בסרטים על גיבורים שנפלו.אין עין שנשארת יבשה. קשה לראות אתמשפחות ההרוגים מתייפחות ומספרות על האיש שהיה, היה ואיננו. אחד שהיה עולם ומלואו. לשמוע את התיאור של האימהות שהרגישו שהנורא מכלקרה, עוד בטרם בא שליח השטן לבשר את הבשורה. על החברה שהרגישה בפעם האחרונה שזו הפעם האחרונה. חיים שנגדעו, לא רק ליפי הבלורית, אלא גם להוריהם, אחיהם ואחיותיהם. כל כך הרבה שירים נכתבו על היום.שירים על אנשים שלא חלמו להפוך לשיר. שירים על שהיו ואינם. תמיד לאחר שמישהו נהרג, חבריו מספרים על בן-אדם-אגדה. איש משכמו ומעלה. אכן יש כאלה שמתגלים ככאלה רק לאח</div>Tue, 28 Apr 2009 13:22:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10793646http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10793646http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10696997<div align="right" dir="rtl">הממשלה החדשה! אני יודע שזה נורא לא פופולרי לכתוב דברים טובים על הממשלה, אבל בכל זאת.... כלכלי התקשורת, החליפו עדשות לזכוכית מגדלת, עםכינוןהממשלה החדשה. יום אחד של נחת לא יראה ביבי מהתקשורת העוינת, שכבר מחפשים את כל התירוצים למה זו הממשלה הכי נוראית שתהיה למדינה, ועל הסמן הימני שלה, וכבר קובעים מועד חדש לבחירות. כשהוחלט ש'העבודה' תיכנס לממשלה, כ"כ דאגתי, וכתבתי על זה גם, שהנה ביבי משקר את בוחריו והולך לשמאל, וגםשמעתי משהו נחמד בהקשר לזה: bibi, b,s,o,t (ביבי, ביאס אותי) אבל לקח לי כמה ימים לקלוט עד כמה חשוב שהם בפנים, ואח"כ ארחיב למה ומדוע. אבל, ביום השבעת הממשלה, התכוננתי לא פחות מביבי, לרגע שיעלו השרים, ויכריזו על עידן חדש למדינה. פתחתי את 'ערוץ הכנסת' בשעה חמש, ועד חצות הייתי דבוק למסך, והקפדתי לא להפסיד מילה אחת, מן הבל פיהם של האופוזיציונרים, ומאידך, מן קדושת מילותיהם של חברי הקואליציה. אוי.... לו היה לי זמן לשבת 24 שעות ברצף על הערוץ הזה או אף להיות חלק מן המערכת שם, הייתי מגשים את כל חלומותי. בזה אחר זה עלו כל הנואמים, שגרמו לי לנדנדנד את הראש ימינה ושמאלה, כלא מאמין. </div>Fri, 03 Apr 2009 01:34:00 +0200yoniyob2@gmail.com (yoniyob2)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=621639&blogcode=10696997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=621639&blog=10696997