To Choose - סיפור בהמשכים

אתן לא מבינות כמה אני מצטערת על החודש הזה...הבטחתי לכן פרק ביומולדת שלי (היה משולם!) ולא הספקתי,הבטחתי במהלך העבודה בקייטנה ושוב לא הספקתי...

התכנון שלי היה להעלות לכם 2 פרקים בשבוע אבל זה לא הלך...אני מקווה שהפרק הזה והפרקים שאחריו יפצו על זה!

מהפרק הקודם:

"הוא ידע שזה עומד לקרות" לחשה לו. "הוא ביקש ממני דברים במידה והוא לא יהיה. הוא ידע שזה יקרה" אמרה בבכי ונשענה על דין. היא הביטה בפניו. שניהם היו קרובים מאוד והרגישו את הנשימות אחד של השני. דין ניגב את דמעותיה והביט בעיניה. "הוא אמר לי שבחרתי נכון ואני חושבת שאולי הוא צודק" ניקי התקרבה אל דין ונישקה את שפתיו בעדינות.

=פרק 11=

איך מרגישים כשאוהבים אותך?
כשמישהו שאת אוהבת,מחבק אותך,מוחץ אותך ומנשק אותך באהבה.? איך זה-
נראה לנו שהבעיה הכי גדולה באהבה היא שהאדם שאת הכי אוהבת, לא יאהב אותך
גם.
שיגידו לך "לא" , שידחו אותך,לא למצוא חן בעיני מישהו הוא הסיוט הכי גרוע.
אנו מפחדים להיפגע,אנו מפחדים שהלב יתפוצץ לנו מרוב עצב.
האהבה מפחידה.
ה"לא" מפחיד.
הדחייה,הבדידות,העצב..
למעשה,אנחנו לא שמים לב שהפחד האמיתי הוא לא "מה לא" אלא "מה כן "
כי זה אחרי ה"כן" שמתחילות הבעיות

זה כל כך קל לפגוע במישהו,את יודעת?
ומה יקרה אם אני אתאהב והוא יעזוב אותי? מה יקרה אם אף פעם אף אחד
לא יתאהב בי?
מה יקרה אם תיגמר האהבה ואני אשאר לבד?
אני מתחילה משהו עם מישהו וכבר מתחילות הבעיות.
האהבה גורמת לסבול הרבה, את אומרת כן ומתחילות כל הבעיות.

[beyonce - i care]

הם התנתקו אחד מהשני ודין הצמיד את ראשו אל ראשה. הם הביטו אחד בשני ואז דין התרחק לרגע. "אם רק היית נותנת לי לסיים לדבר" אמר בשקט ונאנח.

"למה? מה קרה?" היא שאלה בשקט. השלווה שירדה עליה לפני רגע נעלמה כאילו לא הייתה.

"אני לא רוצה שתחשבי שניצלתי את הרגע הזה..."  אמר בשקט,מנסה למצוא את הניסוח הנכון להגיד את מה שרצה.

"נו...דבר כבר!" ניקי ביקשה ממנו,מתחילה להתעצבן.

"דור שכנע את אימך לא לנתק את אביך בינתיים" אמר דין כשהוא מחזיק את ידיה של ניקי.

"אני לא מאמינה..." ניקי התחילה לדבר. "אתה באמת חשבת שאני אחשוב שאתה מנצל אותי? תעוף ממני!" היא התרוממה במהירות והתחילה לחזור חזרה אל המכונית,מתעלמת מכל משפחתה שחיפשה אותה כל הלילה. הדבר שהיא הכי רצתה לעשות זה לחזור אל בית החולים ולראות אם מה שדין אמר זאת האמת.

כשהגיעה היא ראתה שאביה אכן עדיין מחובר למכשירים. חיוך קטן עלה על פניה והיא הלכה להתיישב ליד מיטתו.

"אני לא אתן לה לנתק אותך,אתה תבריא ותחזור אלינו" היא לחשה לו באוזן ונישקה אותו בלחי.

ניקי ישבה על הספסל מחוץ לבית החולים. שעות הביקור הסתיימו וכולם התבקשו לצאת. דור הגיע לקחת אותה. הוא צפר לה מהחנייה והיא התקדמה לעברו,נכנסת בשקט וסוגרת את הדלת. היא הייתה עייפה ונרדמה תוך שנייה אחת.

"ניקול קומי" היא שמעה את דור לוחש לה בשקט. היא ראתה שהם כבר היו בבית.

ניקי פתחה את הדלת והתקדמה אל הבית. "אל תקרא לי יותר ניקול!" היא אמרה בנמנום שנייה לפני שנכנסה הביתה.

"את בסדר?"  שאל אותה דין כשראה אותה במדרגות.

ניקי התעלמה ממנו ונכנסה אל חדרה.

"מה הבעיה שלך?" הוא שאל אותה. "רק ניסיתי לדאוג לך,את זאת שנישקת אותי לפני שהספקתי לסיים לדבר!" הוסיף במהירות.

"זאת לא הבעיה" היא ענתה בכעס ונכנסה לשירותים,מחליפה בגדים במהירות. כשיצאה היא ראתה אותו יושב על המיטה שלה ומחכה לתשובה. "הבעיה שלי היא שאתה בטוח שאתה מכיר אותי ויודע בדיוק מה אני עומדת לעשות! אתה בטוח שאני חושבת שניצלת אותי אבל כמו שאמרת אני נישקתי אותך! ואתה יודע משהו? אם היית מספר לי את זה לפני הנשיקה הייתי מנשקת אותך נשיקה אפילו יותר גדולה! אבל אתה בחרת להיות כזה מגעיל ולחשוב שאתה יודע הכל ויותר מכולם".

היא נכנסה מתחת לשמיכות וכיבתה את האור. "לילה טוב" אמרה לו וניסתה להירדם שוב.

"את רצינית? את הולכת להשאיר אותי עם המילים בפה?" שאל בכעס.

"חשבתי שאתה יודע כבר מה אני מתכוונת לעשות אז ויתרתי על המאמץ לדבר איתך" אמרה.

"באמת? ואת יודעת מה אני הולך לעשות?" שאל בהתחכמות.

"לא ממש אכפת לי" אמרה בעייפות אבל ההיפך היה הנכון. היא רצתה לראות ולשמוע מה יש לו לומר ולעשות. היא רצתה שיישאר קרוב כשהיא כל כך צריכה את זה. היא רצתה אותו לידה,מחבק ותומך.

היא הרגישה את המזרן שלה מתנועע וכשהסתובבה היא ראתה את דין שוכב לידה.

"מה אתה עושה?" היא אמרה והתיישבה במהירות.

"הולך לישון" ענה בחיוך. שניהם היו כל כך קרובים. יושבים אחד מול השני במרחק סנטימטרים ספורים. היא יכלה להרגיש את הנשימות החמות שלו.

היא העיפה מבט על פרצופו,נעצרת על השפתיים שכל כך משכו אותה,תווי הפנים המודגשים,הזיפים שביגרו אותו ועל העיניים שלו שבהן היא שקעה כל פעם מחדש.

ניקי נאנחה בעצבים והתחילה לקום מהמיטה.

"לאן את הולכת?" שאל אותה.

"לישון בסלון" אמרה בכעס.

שנייה לפני שהסתובבה דין תפס את ידה ומשך אותה אליו בכוח,משכיב אותה על המיטה כשהוא מעליה.

שניהם הביטו אחד על השנייה. הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיה,היא לא התנגדה ושניהם נסחפו לנשיקה סוערת וארוכה במיוחד. ניקי הורידה אותו ממנה והסתובבה עם גבה אליו,חיוך גדול על פניה. בסופו של דבר הם נרדמו מחובקים.

"מה זה צריך להיות?" ניקי שמעה והתעוררה במהירות.

אימה עמדה בפתח החדר והסתכלה עליה ועל דין,שניהם היו צמודים.

מריאן התקרבה במהירות אל שניהם ודחפה את דין מהמיטה,מעירה אותו בעקבות הנפילה.

"אמא עופי מפה! לא עשינו כלום!" אמרה ניקי בקול צרוד משינה.

"ניקול בר,נמאס לי מהדיבור הזה שלך! אני אמא שלך תתחילי להתייחס אליי בכבוד!" צעקה מריאן על ניקי.

"פעם אחרונה שאני אסביר לך,השם שלי הוא ניקי!" היא צעקה עליה בחזרה.

דור נכנס לחדר אחרי ששמע את הצעקות של שתיהן וקרץ אל ניקי. "מריאן תעזבי אותה,היא כבר בת 17,היא לא תינוקת והגיע הזמן שתביני שאנחנו הילדים שלך ולא הבובות שלך"

מריאן הייתה המומה מהדיבור של דור כלפיה ויצאה במהירות מהחדר.

"יש לך מזל שאני פה" אמר דור וירד למטה.

"אני אפצה אותך על זה" לחש לה דין במהירות,נישק אותה ויצא בריצה מהחדר.

יומיים עברו וניקי מצאה את עצמה מבריזה מבית הספר כדי להגיע אל בית החולים ולבקר את אביה.

דין היה מביא לה אוכל ואת כל הדברים שהייתה צריכה כדי לעבור את היום.

ביום השלישי דין לא יכל לראות את ניקי במצב כזה והוביל אותה אל מחוץ לבניין. הוא כיסה את פניה והוביל אותה אחריו.

"לאן אתה לוקח אותי ולמה?" שאלה ניקי. היא הייתה לחוצה בגלל פניה המכוסות.

"סמכי עליי" אמר לה.

"אני לא בטוחה שאפשר" אמרה במהירות והושתקה על ידי שפתיו של דין שנלחצו על שפתיה.

דין הוביל אותה במשך שעה ברחובות,במכוניות ובאוטובוסים.

"עוד קצת ואנחנו מגיעים" אמר דין כדי להרגיע את ניקי.

כשדין הוריד את הבד מעיניה ניקי הסתכלה על הבניין שמולה. הם היו בכניסה לאולפן טלוויזיה ששם מצלמים את תכנית הסדנט-אפ האהובה על דין.

"ידעתי שאם אני אגיד לך שאנחנו הולכים לכאן את לא תסכימי לבוא אז..עשיתי את כל זה" אמר בטון מתנצל.

ניקי שתקה ונתנה לו להוביל אותה אל הכניסה. הוא קנה את הכרטיסים והם התיישבו. היא גילתה שאלה היו כרטיסים לשורה השנייה.

הם יצאו מהאולפן והיה כבר חשוך בחוץ.

הם הלכו בשתיקה לאורך הרחובות עד לתחנת אוטובוס.

ניקי צחקה במהלך כל ההופעה,היא לא הייתה אף פעם בהופעה כזאת והיא נהנתה מאוד.

היא עצרה את ההליכה שלה ונעמדה מול דין.

"תודה,באמת הייתי צריכה את זה" היא אמרה ונשקה לו.

ניקי הבינה שהמלחמות כבר איבדו משמעות,היא הבינה שדין באמת הצליח לחדור את המגן שלה ואת המסכה שלה. הוא הצליח לראות מעבר לחוץ ונכנס פנימה.

אולי באמת יש לשניהם סיכוי?

XOXO