http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567בלוג הסיפורים שלי =]heCopyright 2026 שחר || עוד אחת שכותבת 3>. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14983121<div align="right" dir="rtl">הייתי בטוחה שסגרו את ישראבלוג.. מתי הוא חזר??</div>Sat, 16 Feb 2019 13:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14983121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14983121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14394439<div align="right" dir="rtl"><p>היי לכם,</p> <p>האמת? לא נראה לי שיש כאן מישהו.. אבל אני חייבת להסביר ולספר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עברה שנה+ מאז שכתבתי פה לאחרונה והרבה קרה.</p> <p>נתחיל מזה שחתמתי קבע, לאחר כמעט חצי שנה, השתחררתי.</p> <p>באותה תקופה כבר חשבתי על מה אני רוצה לעשות הלאה, והחלטתי ישר ללכת ללמוד, ללא טיול.</p> <p>&nbsp;</p> <p>תמיד ידעתי שאני רוצה ללמוד משהו מתחומי העיצוב והאומנות. אז נרשמתי למכינה לעיצוב.<br />למדתי על התחום וסוגיו, נרשמתי לבחינות והנה, מחר אני מתחילה 5 שנים של לימודי אדריכלות.</p> <p>&nbsp;</p> <p>יחד עם זאת, מעולם לא עזבתי את תחום הקריאה והכתיבה.&nbsp;</p> <p>כל פעם ניסיתי, כתבתי ומחקתי.</p> <p>אני לא יודעת מתי אשוב לכתוב כמו שצריך, אבל אני יודעת שאשאיר את הבלוג הזה.</p> <p>גם כדי שהקוראים יוכלו לקרוא את הסיפורים הישנים, גם כדי לעדכן מדי פעם ובעתיד אולי - גם לחזור לכתוב כמו שצריך.</p> <p>&nbsp;</p> <p>מקווה שתהיו פה, ומצטערת שנטשתי ככה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>XOXO</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img style="width: 364px; height: 201px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28936554.png" border="0" alt="" /><br /></p></div>Sat, 17 Oct 2015 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14394439http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14394439http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14181719<div align="right" dir="rtl"><p>היי חברים,</p> <p>זה לא הולך להיות עוד פוסט "סליחה על ההעלמות".</p> <p>בשנתיים האחרונות, אני נכנסת פחות ופחות לבלוג בגלל השירות הצבאי שלי, לא מצאתי זמן לעצמי או לסיפור.</p> <p>ישבתי עכשיו וניסיתי להמשיך לכתוב, עד שאסיים את הסיפור.</p> <p>אחרי שכתבתי חצי פרק, הבנתי את מקור הבעיה.</p> <p>מאז שהתחלתי לכתוב את הסיפור הזה, התבגרתי והשתנתי.</p> <p>אני לא מצליחה להתחבר לסיפור הזה יותר, לא מצליחה לכתוב לו המשך, לא משנה כמה ניסיתי וכמה פרקים כתבתי ושיניתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>פעם ראשונה שאני עושה את זה מאז תחילת הבלוג, אני מקפיאה את הסיפור.</p> <p>בעבר לא האמנתי בהקפאת סיפור - כי אף פעם לא חוזרים אליו.</p> <p>אבל הבנתי שאני גם לא יכולה להמשיך לכתוב סיפור שאני לא מתחברת אליו.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לא אוריד את הפרקים לטיוטות אבל גם לא אמשיך איתם, אני אשב עם עצמי ואנסה לכתוב מחדש את העלילה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>בקרוב אתחיל כאן סיפור חדש, עוד לא החלטתי איזה סגנון וכיוון יהיה לו, אבל אני חושבת ששווה לי לשאול אתכם, מה אתם הייתם רוצים לקרוא כאן?</p> <p>&nbsp;</p> <p>אוהבת המון את כל מי שנשאר כאן איתי!</p> <p>&nbsp;</p> <p>XOXO</p> <p><br /><img style="width: 364px; height: 201px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28461248.png" border="0" alt="" /><br /><br />&nbsp;</p></div>Sat, 16 Aug 2014 05:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14181719http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14181719http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14094185<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p><em><span style="text-decoration: underline;">בפרק הקודם:</span></em></p> <p>"את בטוחה? החומר הזה קצת יותר חזק" שאל אותה ברונו.</p> <p>בל הנהנה וקירבה את ידה. ברונו הרחיק את הסיגריה ולחש "אבל אני רוצה משהו בתמורה"</p> <p>"אל תדאג, אתה תקבל" אמרה בל וקרצה לו.</p> <p>ברונו קירב את הסיגריה אל שפתיה, נותן לה לקחת את החומר לריאות ולשחרר תוך כדי שהיא נשכבת חזרה בנינוחות.</p> <p>"אוהבת?" שאל בחיוך.</p> <p>"ממ.." בל מלמלה בהנאה.</p> <p>"עכשיו תורי" התקרב ברונו לשפתיה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>=פרק 7=</p> <p> <object width="50" height="50" data="http://www.youtube.com/v/BbD0B3dzxDM" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/BbD0B3dzxDM" /> </object> </p> <p>"אני לא יודעת אם אני זוכרת את זה או שסיפרו לי את זה, אבל כשהייתי קטנה, אמי נהגה לומר לי "תני לי את ידך כדי לחצות את הרחוב" ואני הייתי עונה לה "לא, רק אשאיל לך אותה". </p> <p>לתת את היד היה נשמע לי כאילו להוציא את היד ולתת אותה. האם לא באמת מדובר בזה כשאומרים "לתת יד"?<br /> לאחוז בידו של מישהו זה הרבה יותר מסתם לעשות טובה, זה לא להקדיש כמה דקות שנותרו לך או להשאיל איזו חולצה, זה לתת מעצמך, זה להתמסר.<br /> להושיט יד פירושו להיאחז ולתת לשני לאחוז בך. כשהעולם נהפך לתהום והכל נופל סביבך, ידיך לא נאחזות במשהו אלא במישהו, מישהו שלא נותן לך ליפול. <br /> כשהושטת יד אחת אתה כבר לא יכול להרפות, היא כבר לא שייכת לך כי היא התמזגה ביד של השני. שתי הידיים נעשות ליד אחת. הידיים מאחדות בינינו, מלכדות אותנו, כשמושיטים יד אנו חדלים להיות "אני" כדי להיעשות ל"אנחנו". היד שלי היא כבר לא שלי, היא שלך או שלנו. לעולם לא ארפה ממך,יהיה אשר יהיה."</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28158463.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /></p> <p>השבועות עברו אחד אחרי השני במהירות, בל התמכרה לחומר במהירות ובעוצמה, לא משאירה מקום בחייה לשום דבר אחר.</p> <p>שגרת היום נעשתה אפלולית ושטחית, היא קמה בבוקר, מכניסה כדור לפיה, מתארגנת במהירות ונוסעת לבית הספר. בזמן נסיעתה באוטובוס קיבלה סמס מברונו 'יש הפתעה היום'. היא שלחה לו סמיילי והמשיכה להתבונן מחוץ לחלון.</p> <p>בל התרחקה מכל תלמידי התיכון, יושבת תמיד מתחת לאותו עץ שבו הכירה את ברונו, המוזיקה באוזניה והכדור השני לאותו יום &ndash; כבר בידה.</p> <p>"בוקר" מלמל ברונו וניתק את האוזניות מהפלאפון של בל.</p> <p>בל ניפנה בידה והשעינה את ראשה על גזע העץ.</p> <p>"מוכנה לזה?" צחקק ברונו והוציא מתיקו בקבוק מים מינרלים.</p> <p>"מים?" גיחכה בל, "זאת ההפתעה?".</p> <p>ברונו לא אמר מילה ופתח את הפקק, ריח האלכוהול המוכר והטעים הגיעה אל אפה של בל.</p> <p>"כבר אמרתי לך שאני מתה עליך?" אמרה בל כשהיא חוטפת מברונו את הבקבוק ולוקחת לגימה ארוכה.</p> <p>ברונו חייך והוציא מכיסו שני כדורים, אחד בלע מיד והשני העביר אל בל.</p> <p>זה היה הכדור השלישי לאותו היום, הכמות הכי גדולה בזמן הכי קצר שיצא לבל לקחת מאז התחילה את הצלילה לעולם הסמים.</p> <p>לא עברו חמש דקות וההשפעות החלו, בל נכנסה להתקף. האלכוהול והסמים היו שילוב קטלני ביחד.</p> <p>ברונו נבהל וברח, משאיר את בל מפרפרת על הדשא.</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28158464.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /></p> <p>"זה קרה לנו מתחת לאף ולא שמנו לב!"</p> <p>"לא יכולנו לדעת, היא נעשתה מרוחקת"</p> <p>"אל תאשים אותה בזה! זאת העבודה המחורבת שלך!"</p> <p>בל שמעה במעורפל את הוריה, הם רבו ביניהם. היא הבינה כי הם גילו שהיא משתמשת.</p> <p>"אנא מכם, שמרו את הריבים מחוץ לחדר, הילדה שלכם צריכה סביבה רגועה"<br /> &nbsp;אמר קול לא מוכר, בל ניחשה כי זאת הייתה האחות.</p> <p>היא פתחה את עיניה, האור סינוור את עיניה. היא הרגישה כאבים בכל מקום, כאבים בלתי נסבלים.</p> <p>"איפה אני?" שאלה בקול צרוד.</p> <p>הוריה נעמדו במהירות ליד מיטתה, אמא מלטפת אותה ומרגיעה.</p> <p>"אנחנו נשיג לך עזרה! את תלכי למכון גמילה טוב ותחזרי לעצמך!" אמר אביה וחייך אליה.</p> <p>בל הסיטה את עיניה לכיוון הדלת ושם ראתה זוג שוטרים עומדים בפתח.</p> <p>"מי אתם?" שאלה בחשש</p> <p>&nbsp;</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28158460.jpg" border="0" alt="" width="400" height="400" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>xoxo</p> <p><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/28158459.png" border="0" alt="" /></p></div>Tue, 22 Apr 2014 05:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14094185http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14094185http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14037747<div align="right" dir="rtl"><p>הבטחתי פרק בקרוב וקיימתי ;)</p> <p>לא היה לי זמן לעבור עליו אז אני מצטערת אם יש שגיאות!&nbsp;</p> <hr /> <p>&nbsp;</p> <p><em><span style="text-decoration: underline;">בפרק הקודם:</span></em></p> <p><span style="font-size: small;">"בואי" לקח אותה איתו ושניהם התיישבו ביחד איתם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל לא הייתה מהילדים שהתנסו בעישון סמים כאלה או אחרים ותמיד הייתה נגד זה, אבל במקום החדש הזה,</span></p> <p><span style="font-size: small;"> כ</span><span style="font-size: small;">אשר אף אחד לא קיבל אותה אליו, </span></p> <p><span style="font-size: small;">הייתה חבורה אחת שקיבלה אותה אליהם והיא לא התכוונה להתנגד למה שצריך לעשות על מנת להיות חלק מהם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">לכן מצאה את עצמה בל, נכנסת למעגל עישון וכאשר ברונו שאף מהסיגריה והעביר אליה, היא לא התנגדה.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;=פרק 6=</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="50" height="50" data="http://www.youtube.com/v/IaZMST-vHfM" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/IaZMST-vHfM" /> </object> </p> <p><span style="font-size: small;">הריחוף, ההרגשה הטובה הזאת. שום דבר לא מפריע, המחשבות לא מתרוצצות אל העבר או העתיד. </span></p> <p><span style="font-size: small;">הדבר היחיד שהמוח עסוק בו זה השאיפה, הנשימה והוצאת העשן מהריאות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">העיניים מתמקדות בהכל ובשום דבר באותו הזמן, העשן מכיל בתוכו כל כך הרבה צורות וסיפורים. </span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;בל לוקחת עוד שכטה ועוד סיבוב, לפעמים משתעלת בגלל העשן אך זה לא מה שגורם לה להפסיק.</span></p> <p><span style="font-size: small;">היא תופסת במבטה את עיניו של ברונו, שניהם מתחילים לצחוק מסיבה לא ידועה ואינם נרגעים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אז ככה זה מרגיש להיות מסטולה?" לחשה בל באוזנו של ברונו והמשיכה לצחוק.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"כנראה" לחש לה בחזרה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הם קרובים אחד לשני, האחד מרגיש את הנשימות של השנייה. ידו של ברונו מתקרבת אל פניה, עוברות על שפתיה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אחי! אתה עוצר את הסיבוב!" צעק אחד החברים למעגל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בלי לנתק את עיניו מבל העביר ברונו את הסיגריה לידיו, נותן לבל את השאכטה ומעביר את הסיגריה הלאה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"למה אתה מחכה?" שאלה בל בקול מפלרטט.</span></p> <p><span style="font-size: small;">לאחר שניה הרגישה בל את שפתיו של ברונו על שלה, מנשק אותה בכוח.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הסאטלה שלה הייתה בשמיים, היא לא יכלה לספור את כמות השאכטות שלקחה אבל זה לא שינה לה. </span></p> <p><span style="font-size: small;">סוף סוף היא הרגישה שייכת.</span></p> <p><span style="font-size: small;">שניהם התנשקו בסערה, לא מפסיקים אפילו כדי לנשום. שניהם בהיי מטורף, לא מתמקדים בשום דבר אחר. </span></p> <p><span style="font-size: small;">לאחר דקות ארוכות ברונו התרחק קצת והתקרב שוב לאוזנה, נושך ויורד לצוואר, מנשק בעדינות וחוזר אל שפתיה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"מה את אומרת? נעוף מפה?" שאל ברונו בתקווה לתשובה חיובית.</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">אם הייתם שואלים את בל לפני שלושה חודשים מה היא הייתה עושה במצב כזה, </span></p> <p><span style="font-size: small;">היא הייתה מצחקקת ואומרת לכם שהיא לא הייתה מגיעה למצב הזה מלכתחילה. אבל באותו רגע, </span></p> <p><span style="font-size: small;">כאשר הסם זורם בורידים והיא שם, היא לא יכלה לסרב.</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">שניהם קמו מהדשא, הוא אוחז בידה ולוקח אותה איתו הישר למכוניתו, </span></p> <p><span style="font-size: small;">שם נתן לה גם כמה לגימות הישר מבקבוק הוודקה שהיה מאוחסן אצלו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הכל קורה במהירות ושניהם כבר מתחת לביתו, מתנשקים בפראות במעלית, בחדר המדרגות ועל דלת הכניסה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אמרו לך פעם שאת פשוט מדהימה?" לחש ברונו כשהוא מעביר את ידו על גופה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"תשתוק ותמשיך" אמרה בל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הוא הוביל אותה לחדר השינה, שניהם לא מורידים את הידיים אחד מהשניה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">עוד כמה דקות עוברות והם כבר התקדמו הלאה ללילה סוער במיוחד.</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;"><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27985128.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתובבה במיטה, מרגישה חום לא מוסבר. העיניים כאבו לה והיא לא הייתה בטוחה היכן היא נמצאת.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"בוקר טוב ישנונית" שמעה קול צרוד מאחוריה. היא קפצה בבהלה כראתה את ברונו שוכב לצידה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">היא הסתכלה עליו, מבינה במהירות כי הוא לא לבוש ולאחר מכן חיברה בראשה את הנקודות. </span></p> <p><span style="font-size: small;">מכסה את עצמה בשמיכה הלבנה וקוברת את פרצופה בכרית.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"איך הגענו לכאן?" שאלה בל בלחץ.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"תירגעי, הכל בסדר. דווקא היה לנו ממש כיף אתמול" אמר בחיוך ולקח שאכטה מסיגריה שכבר גלגל לעצמו קודם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל התחילה להיזכר באירועי הלילה הקודם. בהרגשה הטובה שהחומר נתן לה ויותר מאוחר למצב בו הגיעה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתכלה על הסיגריה והעשן שיצא מפיו של ברונו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"תן לי שאכטה" אמרה בל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"את בטוחה? החומר הזה קצת יותר חזק" שאל אותה ברונו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הנהנה וקירבה את ידה. ברונו הרחיק את הסיגריה ולחש "אבל אני רוצה משהו בתמורה"</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אל תדאג, אתה תקבל" אמרה בל וקרצה לו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">ברונו קירב את הסיגריה אל שפתיה, נותן לה לקחת את החומר לריאות ולשחרר תוך כדי שהיא נשכבת חזרה בנינוחות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אוהבת?" שאל בחיוך.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"ממ.." בל מלמלה בהנאה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"עכשיו תורי" התקרב ברונו לשפתיה.</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;<img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27985127.jpg" border="0" alt="" width="400" height="300" /></span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">XOXO</span></p> <p><span style="font-size: small;"><br /></span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27985126.png" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p></div>Sun, 09 Feb 2014 00:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14037747http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14037747http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14016664<div align="right" dir="rtl"><p>היי :)&nbsp;</p> <p>אני לא יודעת אם נשאר כאן מישהו, אבל תדעו שאני מצטערת.</p> <p>מצטערת שבכל פרק בסיפור הזה הבטחתי לחזור ונעלמתי עוד, שלכל פרק היו הסברים והתנצלויות.</p> <p>תדעו שתקופת הצבא לא קלה לי, אני בעומסים מטורפים, נשארת שעות בבסיס ועכשיו גם עוברת אחד למרחק של שעתיים וחצי מהבית...</p> <p>מקווה שיש פה עוד מישהו שקורא ומגיב!</p> <p>20 תגובות לפרק ואני אמשיך לעוד אחד!</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <br /> <p>&nbsp;</p> <p><em><span style="text-decoration: underline;">בפרק הקודם:</span></em></p> <p>בל הרגישה בפעם הראשונה בחייה את כאב ההשפלה.</p> <p>"בואי, אני אעזור לך" ברונו החזיק בידו מגבת ומשך אותה לכיוון אחורי המגרש.</p> <p>"תודה" אמרה וניגבה את פרצופה.</p> <p>"את לא צריכה להודות לי, אני פריק, לא?" אמר בגיחוך ונעלם.</p> <p>בל נשארה לבדה, ובפעם הראשונה היא מצאה את עצמה בודדה יותר מתמיד.</p> <p>&nbsp;</p> <p>=פרק 5=</p> <p><span>"</span><span>התואיל להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.</span><br /> <span>"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע." - אמר החתול</span><span>&nbsp;</span><br /> <span>"</span><span>לא אכפת לי כל כך לאן. - " אמרה אליס</span><span>&nbsp;</span><br /> <span>"</span><span>אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי." אמר החתול</span><span>.</span><span>&nbsp;</span><br /> <span>"</span><span>בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר</span><span>&nbsp;</span><br /> <span>"</span><span>בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה</span><span>"</span> (אליס בארץ הפלאות)</p> <p>=</p> <p>בל הסתכלה על ברונו שהלך והתרחק ממנה, בראשה עברה המחשבה שאולי היא הגזימה קצת בהתנהגותה השיטחית, אך לאחר התלבטויות היא הצדיקה את מעשיה במחשבה כי היא רצתה להתקבל לחבורה הנחשקת ביותר בבית הספר והמטרה מקדשת את האמצעים.</p> <p>המגבת שעברה על פרצופה פעם נוספת, לא הורידה את תחושת העלבון הקשה שעברה מחבורת הבנות.</p> <p>"הלוואי שלא היינו עוברים לפה" מלמלה לעצמה בל והכניסה את המגבת לתיק הצד שהחזיקה בידה.</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27917682.png" border="0" alt="" width="300" height="100" /></p> <p>'הצלצול הגואל' חשבה לעצמה בל. השעה הייתה שלוש אחר הצהריים והיא קיוותה להגיע לביתה. כולם קמו והכניסו את הספרים לתיקם, ממהרים לכיוון הדלת. </p> <p>"בל" מישהי קראה מאחוריה. בל הסתובבה ומצאה את אחת הבנות שהתקבלו לנבחרת קוראת לה.</p> <p>"רוזלי, נכון?" שאלה בל בעצבים.</p> <p>רוזלי הסתכלה עליה וחייכה, "כן זהו השם שלי"</p> <p>"מה את רוצה?" שאלה בל בחוסר סבלנות ורק קיוותה שזאת תתעופף לה משם.</p> <p>"אני מצטערת על היחס של הבנות כלפיכן, זה לא היה בסדר" אמרה בחצי חיוך "אני רוצה להזמין אותך למסיבה שלי, היום בערב. זה אומנם לכבוד הקבלה לנבחרת אבל אני מאמינה שתהני שם"</p> <p>&nbsp;</p> <p>למרות ההפסד וההשפלה הצורבת, בל החליטה שתלך, היא חייבת להוכיח לבנות האחרות כי שום דבר שיעשו לא יצליח להשפיל אותה ולהכניס אותה למצב שבו היא תתחבא מסביבתה.</p> <p>"איפה זה?" שאלה בל בחיוך.</p> <p>רוזלי העבירה לה את הכתובת ויצאה ממתחם הכיתות. בל הלכה לכיוון אחותה שחיכתה כבר בכניסה. חצי חיוך עלה על שפתיה.</p> <p>"למה יש לך ריח של תות?" שאלה אלכס בהבעת גועל. היא רק זכתה למכה בגב מאחותה ושתיהן התחילו את דרכן הביתה.</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27917683.png" border="0" alt="" width="300" height="100" /></p> <p>השעה הייתה כבר שמונה בערב, בל עדיין הייתה מול המראה, מנסה להחליט בין שתי שמלות חדשות שקנתה ממש לפני המעבר. </p> <p>האיפור כבר היה מוכן, איפור מעושן אך עדין, ליפ גלוס מרוח על שפתיה והשיער כבר חלק ומוכן להערב. </p> <p>בסופו של דבר בל החליטה על שמלה בצבע ורוד- בז' שמגיעה עד מעל הברכיים, גב חשוף עד לצלעות ופס תחרה באיזור הצוואר. היא נעלה נעלי עקב שחורות ותיק קטן בצבע שחור. היא ענדה לאוזניה זוג עגילי חישוק שחורים, התיזה על עצמה בושם והייתה מוכנה ליציאה.</p> <p>מיקום המסיבה התגלה כמרחק נסיעה של חמש דקות מביתה והיא כבר הייתה שם בשעה עשר וחצי.</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27917684.png" border="0" alt="" width="3" /></p> <p><br />המסיבה הייתה רועשת וכולם כבר היו שם. המבטים על גופה היו צורבים ויותר מדי בנות מנבחרת המעודדות היו שם. היא לא נתנה לכאב ההשפלה מתחילת היום להשפיע עליה וחיפשה בעיניה את רוזלי. כאשר מצאה אותה היא הייתה בזרועות אחד הבחורים, היא לא רצתה להפריע והלכה לשבת בצד.</p> <p>"אז את פה?" שמעה קול מוכר מאחוריה.</p> <p>כאשר הסתובבה ראתה מולה את השחקן שהתחיל איתה במגרש הספורט. הוא נצמד אליה יותר ויותר, מנסה לקחת אותה לריקוד ובדרך נוגע בגבה ומוריד את ידו יותר ויותר.</p> <p>"תרגע" אמרה לו בל וניסתה לשחרר את אחיזתו, אך הוא היה בשלו.</p> <p>"לא שמעת אותה?" בל הרגישה יד נוספת על כתפה. </p> <p>"ברונו" אמרה בל בחצי חיוך והשפילה מבט. היא שוב הצטערה על התנהגותה האנוכית מוקדם יותר.</p> <p>הבחור התרחק ממנה וגיחך. "תודה" אמרה בשקט.</p> <p>ברונו לקח אותה לחצר וישב איתה על ספסל מרוחק מכולם.</p> <p>"אני מצטערת על היום" אמרה בל והניחה יד על ברכו.</p> <p>"זה בסדר" אמר והסתכל לכיוון השער, בל עקבה אחר מבטו וראתה חבורת תלמידים יושבת במעגל ומעשנת, זה לא נראה כמו סיגריות רגילות.</p> <p>"בואי" לקחת אותה איתו ושניהם התיישבו ביחד איתם.</p> <p>בל לא הייתה מהילדים שהתנסו בעישון סמים כאלה או אחרים ותמיד הייתה נגד זה, אבל במקום החדש הזה, כאשר אף אחד לא קיבל אותה אליו, הייתה חבורה אחת שקיבלה אותה אליהם והיא לא התכוונה להתנגד למה שצריך לעשות על מנת להיות חלק מהם.</p> <p>לכן מצאה את עצמה בל, נכנסת למעגל עישון וכאשר ברונו שאף מהסיגריה והעביר אליה, היא לא התנגדה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;<img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27917685.jpg" border="0" alt="" width="500" height="500" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>XOXO</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;<img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27917686.png" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 13 Jan 2014 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=14016664http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=14016664http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13894830<div align="right" dir="rtl"><p>&nbsp;</p> <p>בלי הרבה הסברים וסליחות.. פרק 4 :)</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <p><em><span style="text-decoration: underline;">מהפרק הקודם:</span></em></p> <p>"אז? את הילדה החדשה שכולם מדברים עליה?" שמעה מאחוריה וקפצה בבהלה.</p> <p>על העץ נשען בחור שנראה גדול ממנה, עיניו חומות ושערו גם כן.</p> <p>"ואם כן?" שאלה בחוסר סבלנות.</p> <p>"וואו, את אכן אדישה אה?" שאל אותה והתיישב לידה.</p> <p>בל סגרה את הספר והביטה בו בניסיון להבין אותו.</p> <p>"מה שמך?" שאל אותה וחייך.</p> <p>"בל ואתה?"</p> <p>"ברונו. נעים מאוד" רק משמו, בל ידעה שמשהו כאן מוזר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>=פרק 4=</p> <p>מה שברור לי הוא שדעתם של אחרים חשובה לך מאוד.</p> <p>&nbsp;חשוב לך יותר מה חברים שלך חושבים</p> <p>מאשר הרגשות שלך.</p> <p>כולם אוהבים למשוך תשומת לב,</p> <p>כלומר, אתה לא רוצה להיות טמבל ובסוף אתה הופך לטמבל בריבוע</p> <p>קשה להגיד תודה על מה שזכינו, אבל לעליך להבין שזאת ברכה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27579309.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>שניהם לחצו ידיים, לא מורידים את העיניים אחד מהשניה. היד שלו הייתה חמימה וגדולה, לוחצת ובטוחה.</p> <p>שילוב שמו, מראהו ולחיצת ידו, רק חיזקה בה את ההרגשה כי יש משהו מוזר מאחורי החזות שלו.</p> <p>"בל? אנחנו נצטרך לחכות לך עוד הרבה זמן?" קלי עמדה במרחק קצר משניהם.</p> <p>"זה עכשיו?" שאלה בל בפליאה, היא הייתה כל כך לחוצה שלא שמה לב לשעה.</p> <p>"בהצלחה עם הסנוביות" שמעה את לחישתו וראתה את פרצופו המאוכזב.</p> <p>היא התקדמה אל קלי וחששותיה גדלו. היא הסתובבה לרגע כדי להגיע משהו אחרון לברונו, אבל הוא כבר לא היה שם.</p> <p>"אה, וכדאי שתדעי &ndash; אם את איתנו, את לא מתקרבת אליו יותר" אמרה קלי וסחבה את בל מאחוריה.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27579308.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>המגרש התמלא באנשים, רובם חברי נבחרות הספורט.</p> <p>הבנות הנבחנות ישבו על הדשא בשורות, מוכנות לרגע שבו הן יתחילו.</p> <p>בל התיישבה בשורה הקדמית, עוברת בראשה על הצעדים וקצב המוזיקה.</p> <p>"קדימה בנות, לא לשבת! אתן נבחנות עכשיו לאחת הנבחרות המבוקשות ביותר באיזור!" צעקה קלי בקולי קולות.</p> <p>המוזיקה התחילה והבנות תפסו את מקומן במהירות. בל הייתה המובילה ועשתה זאת בלי שום בעיה.</p> <p>הריקוד עבר בהצלחה, כל אחת עשתה את תפקידה ותרגיל הסיום היה מרהיב.</p> <p>"כל הכבוד לכן בנות! הצלחתן להרשים אותנו! בעוד כ-10 דקות נקריא את הבנות שנכנסו לנבחרת שלנו"</p> <p>בל הסתכלה סביבה וחייכה לבנות האחרות.</p> <p>"תקוו להיכנס, שמעתי שהבנות המפסידות חוטפות השפלה" שמעה בל מאחוריה.</p> <p>"מאיפה שמעת כזה דבר?" שאלה בל והסתובבה. מאחוריה עמדה נערה בלונדינית עם עינים ירוקות.</p> <p>"מאחותי &ndash; קלי" אמרה והצביעה לכיוונה.</p> <p>'אין לי סיכוי' חשבה בל כשהבינה שהפרוטקציות משחקות כאן את המשחק.</p> <p>&nbsp;</p> <p><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27579310.png" border="0" alt="" width="250" height="100" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>בל התיישבה על הספסל, מחכה שעשר הדקות יעברו.</p> <p>"אז את מהחבורה הזאת?" שאל קול מוכר.</p> <p>היא הסתובבה וראתה מולה את ברונו. "צפיתי בך במהלך הריקוד" אמר וקרץ לה.</p> <p>בל ראתה את קלי בזווית עינה והחליטה לנסות להתחבב עליה, אולי זה ישפיע על התוצאות.</p> <p>"תעזוב אותי פריק" ענתה במהירות וקמה משם.</p> <p>היא הספיקה לראות את פרצופו המרוגז ואת חיוכה שלי קלי, לפני שנעלמה בתא השירותים.</p> <p>כאשר חזרה למגרש, התחילו להקריא את שמות הבנות שעברו.</p> <p>"מיילי, רוזלי, קריסטין, לורה ודיאנה! ברוך הבא לנבחרת!" אמרה קלי בחיוך רחב. </p> <p>"שאר הבנות, עבדתן קשה והבחינה שלכן הייתה טובה, אבל לא מספיק בשביל להגיע לנבחרת שלנו" קלי קרצה וירדה מהספסל, משאירה את הבנות לחגוג את הצלחתן.</p> <p>בל הסתובבה והתחילה ללכת במהירות, הדמעות מציפות את עיניה אך היא עוצרת אותן כל עוד היא יכולה.</p> <p>"חכו רק שניה בנות!" שמעה את קלי צועקת מאחוריה. "גם המפסידות צריכות לזכות במשהו" אמרה בקול ערמומי.</p> <p>בל הספיקה להסתובב בקושי כאשר הרגישה נוזל קריר ודביק נשפך על ראשה.</p> <p>"מה לעזאזל???" שאלה בל בעצבים. מעליה עמד אחד מחברי נבחרת הכדורסל, מחזיק בידו כוס ברד ריקה.</p> <p>"זה הפרס של הלוזרים" אמר בצחקוק והמשיך אל הבנות האחרות.</p> <p>בל הרגישה בפעם הראשונה בחייה את כאב ההשפלה.</p> <p>"בואי, אני אעזור לך" ברונו החזיק בידו מגבת ומשך אותה לכיוון אחורי המגרש.</p> <p>"תודה" אמרה וניגבה את פרצופה.</p> <p>"את לא צריכה להודות לי, אני פריק, לא?" אמר בגיחוך ונעלם.</p> <p>בל נשארה לבדה, ובפעם הראשונה היא מצאה את עצמה בודדה יותר מתמיד.</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27579318.jpg" alt="" width="300" height="237" /><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p>XOXO</p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27579322.png" alt="" width="347" height="182" /><br /></p> <p>&nbsp;</p></div>Fri, 30 Aug 2013 19:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13894830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=13894830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13727123<div align="right" dir="rtl"><p>אז מה אפשר להגיד?</p> <p>עברה כמעט חצי שנה מאז הפעם האחרונה שעדכנתי בבלוג.</p> <p>חצי שנה שבה - עברתי טסט, השתחרר המלווה, התגייסתי ליעודי לקצונה, עברתי טירונות, סיימתי קורס של חודשיים וחצי ובסופו היה טקס מדהים שבו קיבלנו את השרוך המהמם שלנו, שבירת דיסטנס מטורפת, שיבוץ מחדש והפרדות מהקורס המדהים שלי, הגענו 9 מכל הקורס לאותו בסיס, נפלתי על קצינה פח, שבוזה מהתפקיד שלה ואין לה ממש כוח לחנוך אותי. הגעתי לפני תרגיל חטיבתי עצום של מילואימניקים, הייתה הרבה עבודה, עדיין יש ואני נשארת כל יום בבסיס עד 20:00 בערך, חוזרת הביתה מותשת... הספקתי גם להכשל במבדקי הקצונה ולבקש ועדת חריגים שאני מחכה לה בקוצר רוח. בינתיים רוב החברים שלי מהקורס נכנסים להכנה לקצונה עוד שבוע וחצי ואני לא אהיה איתם. אז אחרי כל זה, ואחרי שסגרתי פסח א', קיבלתי סופ"ש ארוך שבו ישבתי וחשבתי מה לעשות - מצאתי את עצמי חוזרת לכאן, לבלוג האהוב שלי ולסיפור ולקוראים שלי שכל כך התגעגעתי. ולמרות החצי שנה הזנחה הזאת, עדיין נוספים מנויים ועדיין נכנסים הרבה בכל יום ואין לי מילה אחרת חוץ מ<span style="font-size: large;"><strong><em>תודה</em></strong>!</span> תודה שחיכיתם לי ותודה שאתם עדיין פה! פרק 3 בהמשך הפוסט וכבר עכשיו אני עובדת גם על פרק 4 והלאה.</p> <p>אני אוהבת אתכם כל כך!</p> <p>&nbsp;</p> <hr /> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p><em><span style="text-decoration: underline;"><span style="font-size: small;">מהפרק הקודם:</span></span></em></p> <p><span style="font-size: small;">המשפחה הגיעה למגרש הספורט בתחנה השנייה שלהם, בל שמעה את המוזיקה בוקעת </span></p> <p><span style="font-size: small;">מהקצה השני של המגרש, וכשהתקדמה היא יכלה לראות את קבוצת המעודדות הגדולה </span></p> <p><span style="font-size: small;">מתאמנת על הריקוד הפותח של המשחקים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בפעם הראשונה מהרגע שבו עלו למטוס, חיוך עלה על פניה של בל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"Home sweet home" מלמלה בל בשמחה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">=פרק 3=</span></p> <p><span style="font-size: small;">בניגוד לרצונה, בל הייתה חייבת להמשיך את הסיור עם משפחתה, 'הכל למען השם הטוב </span></p> <p><span style="font-size: small;">של אבא', היא חשבה לעצמה בזלזול.</span></p> <p><span style="font-size: small;">מבטה ליווה את קבוצת המעודדות עד שעברה את היציאה מהמגרש ואינה יכלה לשמוע את </span></p> <p><span style="font-size: small;">המוזיקה. מחשבותיה נדדו הרחק מכל ההסברים והמעברים שהיו בסיור. "בל? את איתנו?" </span></p> <p><span style="font-size: small;">אלכס נופפה בידיה מול בל וחיכתה לתשומת ליבה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"מה את רוצה קרצי?" שאלה אותה בל כשהתעוררה מהחלומות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"הסיור נגמר, תתעודדי קצת!" אמרה אלכס שבעצמה הייתה נרגשת מכל היום.</span></p> <p><span style="font-size: small;">לאחר שפול נפרד מחברו הוותיק וטרייסי סיימה להתלהב מכל בית הספר, שניהם חזרו </span></p> <p><span style="font-size: small;">לעבודתם והבנות נשארו ליום הלימודים הראשון שלהם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">ברגע שהן נפרדו, אלכס נכנסה לכיתתה החדשה, מתחברת לכולן במהירות &ndash; השפה לא </span></p> <p><span style="font-size: small;">היוותה בעיה לרגע וכך גם תחומי העניין השונים שלהן.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אחותה הגדולה לעומתה, נכנסה בשקט לכיתה והתיישבה בשולחן האחורי והפינתי ביותר.</span></p> <p><span style="font-size: small;">למזלה של בל, השיעור בדיוק נגמר והתחילה ההפסקה, תוך שניות אחדות היא מצאה את </span></p> <p><span style="font-size: small;">עצמה חוזרת למגרש הספורט ואל אותה קבוצת מעודדות שכל כך הייתה חסרה לה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הבנות רקדו בקצב אחיד, מצליחות לעבור את כל התרגילים הקשים והמסובכים שהמאמנת </span></p> <p><span style="font-size: small;">לימדה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">כעבור רבע שעה של ישיבה בספסל ומבט אל החזרה, הבנות יצאו להפסקה ובל החליטה </span></p> <p><span style="font-size: small;">שזהו הזמן לגשת אל הקפטן ולהתחבר אליה - על מנת למצוא את הדרך לתוך הקבוצה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"היי, אני בל" אמרה בחיוך והשיטה את ידה אל הקפטן.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"קלי" אמרה הקפטן והתעלמה מהיד המושטת.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל ניסתה להסתיר את המבוכה שהשתלטה עליה. "אני יודעת שזה יישמע מוזר קלי, אבל </span></p> <p><span style="font-size: small;">אני אשמח להצטרף אליכן, הייתי הקפטן בקבוצה הישנה שלי, לפני שאבי העביר אותנו לפה"</span></p> <p><span style="font-size: small;">קלי הסתכלה עליה והסתירה חיוך מתנשא. "חומד, אני לא פסיכולוגית, אל תספרי לי את </span></p> <p><span style="font-size: small;">סיפור חייך. את רוצה להצטרף? תרשמי לאודישנים בעוד שבוע" אמרה לה והלכה משם </span></p> <p><span style="font-size: small;">לכיוון החברות. בל עוד הספיקה לשמוע את הלחשושים לגביה לפני שהלכה לכיתתה בראש </span></p> <p><span style="font-size: small;">נפול.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;<img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27030038.png" border="0" alt="" width="200" height="65" /></span></p> <p><span style="font-size: small;"> <object width="50" height="50" data="http://www.youtube.com/v/BnL9JI0EXFQ" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/BnL9JI0EXFQ" /> </object> </span></p> <p><span style="font-size: small;">בשעה אחת בצהריים, נכנסה בל למכוניתה ביחד עם אלכס ושתיהן התחילו את דרכן חזרה </span></p> <p><span style="font-size: small;">לביתן. "את לא מבינה איזה כיתה טובה קיבלתי!" שאגה אלכס בשמחה. "כבר הספקתי </span></p> <p><span style="font-size: small;">להצטרף לקבוצת המתמטיקה, הדיבייט, הפיזיקה והכימיה!" &nbsp;חיוך היה על פניה והטלפון </span></p> <p><span style="font-size: small;">שלה לא הפסיק לצלצל מכמות הסמסים שקיבלה מחברותיה החדשות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">ההישג היחידי של בל היה שהיא נכנסה לכיתת הספרות המתקדמת והיא הצליחה לעבור את </span></p> <p><span style="font-size: small;">מבחני הכניסה למנהל עסקים וכלכלה. "נרשמתי לסוציו &ndash; פסיכו" הוסיפה בל כאילו זה מובן </span></p> <p><span style="font-size: small;">מאליו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;<img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27030037.png" border="0" alt="" width="200" height="65" /></span></p> <p><span style="font-size: small;">השבוע עבר בזחילה, בל לא הצליחה לחשוב על שום דבר אחר חוץ מהמבחן שלה </span></p> <p><span style="font-size: small;">למעודדות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">היא לא התחברה כמעט לאף אחד בכיתתה והייתה עסוקה בלמידת הריקוד בצורה הטובה </span></p> <p><span style="font-size: small;">ביותר שיכלה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">באחת ההפסקות, בהן ישבה במגרש הספורט וקראה את החומר למבחן בספרות, התיישב </span></p> <p><span style="font-size: small;">לידה מישהו וכשהרימה את ראשה היא ראתה את אחד הבנים מקבוצת הפוטבול. המחשבה </span></p> <p><span style="font-size: small;">הראשונה שעלתה בראשה הייתה על האקס שלה, קפטן נבחרת הכדורגל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אפשר לעזור לך?" שאלה אותו בחוסר עניין.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אני רק מנסה להבין למה הבחורה החדשה, שנראית כל כך טוב, עדיין לא הכירה אותי" אמר </span></p> <p><span style="font-size: small;">וחיוך ערמומי עלה על פניו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"באמת? זה משפט הפתיחה שלך?" אמרה וגיחכה בפניו. היא קמה ממקומה ועברה לאחד </span></p> <p><span style="font-size: small;">העצים שמול המגרש.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"את לא צריכה להיות כזאת סנובית" צעק מאחוריה ונעלם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אז? את הילדה החדשה שכולם מדברים עליה?" שמעה מאחוריה וקפצה בבהלה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">על העץ נשען בחור שנראה גדול ממנה, עיניו חומות ושערו גם כן.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"ואם כן?" שאלה בחוסר סבלנות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"וואו, את אכן אדישה אה?" שאל אותה והתיישב לידה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל סגרה את הספר והביטה בו בניסיון להבין אותו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"מה שמך?" שאל אותה וחייך.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"בל ואתה?"</span></p> <p><span style="font-size: small;">"ברונו. נעים מאוד" רק משמו, בל ידעה שמשהו כאן מוזר.</span></p> <p>&nbsp;<br /><img style="border: 0;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27030031.jpg" border="0" alt="" width="450" height="350" /><br /><br />XOXO<br /><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/27030032.png" border="0" alt="" /><br /></p> <p>&nbsp;</p></div>Mon, 01 Apr 2013 05:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13727123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=13727123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13542062<div align="right" dir="rtl"><p>אז חברות וחברים, הבטחתי פרק נוסף אני יודעת ואני כל כך מצטערת.. הוא כמעט גמור אבל אני מתגייסת עוד 6 שעות... לא הספקתי לסיים.. למרות שכל כך רציתי!<br />מבטיחה לכם שברגע שיש לי זמן אני מעלה לכם פרק או שניים :)<br />נ.ב</p> <p>סופסוף עברתי טסט!!!<br />מקווה לעדכן בקרוב!</p> <p><br /><img style="width: 364px; height: 201px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/26445552.png" border="0" alt="" /></p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="425" height="350" data="http://www.youtube.com/v/y1kHrTTtAqM" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/y1kHrTTtAqM" /> </object> &nbsp;</p></div>Wed, 07 Nov 2012 02:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13542062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=13542062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13496097<div align="right" dir="rtl"><p>היי חברים וחברות!</p> <p>אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אני מצטערת שנעלמתי לכם ל-4 חודשים!</p> <p>אני רוצה לספר לכם קצת על הארבעה חודשים האלה...</p> <p>עשיתי פסיכומטרי, במתכונת החדשה - חודשיים של קורס אינטנסיבי מאוד.</p> <p>הספקתי 3 טסטים שגם בהם נכשלתי..</p> <p>חגגתי 18.</p> <p>עבדתי כמו חמור כדי לנסות לחסוך לצבא ( הכל הלך על הטסטים).</p> <p>עוד חודש בתאריך ה-7 לנובמבר אני מתגייסת ליעודי לקצונה.</p> <p>והיום אני טסה לכריתים עם סבא וסבתא כמתנה ל-18.</p> <p>הלוואי והייתי מוצאת זמן לכתוב לכם לפני זה, לפחות להסביר את ההעלמות או משהו אבל זה בכלל לא עלה לי לראש.. ואת האמת הרגשתי שאני צריכה קצת הפסקה מהכתיבה, והנה, עכשיו חזרתי!</p> <p>מבטיחה פרקים בקרוב!!!</p> <p>אוהבת את כולכם, תהנו מהפרק!</p> <p> <hr /> </p> <p><em><span style="text-decoration: underline;"><span style="font-size: small;">מהפרק הקודם:</span></span></em></p> <p><span style="font-size: small;">'חברים יקרים, הגענו לניו יורק והנחיתה תתחיל מיד, אנא חגרו את החגורות' בל התעוררה מחלומותיה והסתכלה על הנוף שנראה מהחלון. היא הצליחה לראות את גורדי השחקים וחופי הים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אלכס נשענה על בל כדי לראות את הנוף גם וכאשר ראתה את החופים, היא התיישרה ובחיוך גדול אמרה "שלום ניו יורק!".</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל גלגלה עיניים ובאנחה כבדה אמרה גם היא "שלום ניו יורק".</span></p> <p><span style="font-size: small;">&nbsp;</span></p> <p><span style="font-size: small;">=פרק 2=</span></p> <p><span style="font-size: small;">המשפחה נחתה בשדה התעופה בשעת בוקר מוקדמת, ההתרגשות הייתה עצומה וכולם חיכו לראות את ביתם החדש. כולם חוץ מבל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"תגיעו לרחוב האדסון ושם כבר תראו אותנו" אמר פול למובילים שלקחו את הארגזים והמזוודות שהמשפחה הצליחה להביא.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אבא, לא אמרת לי שאנחנו נגור באיזור הוילאג'!" שאגה אלכס בשמחה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתכלה לעברה ומלמלה לעצמה משהו. "מה אמרת?" שאלה אותה אלכס.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אמרתי שאת חנפנית!" אמרה לה בל וגילגלה את עיניה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"וואי בל, תפסיקי להיות כל כך אנטי! את נמצאת באחת המדינות היפות בעולם ותיראי איך את מתנהגת!" אמרה לה אלכס בעצבים. ההתייחסות של בל למעבר הייתה כבר בלתי נסבלת בשבילה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">לאחר נסיעה של כחצי שעה - שבה בל הייתה עם האוזניות ואלכס התלהבה מהנוף - עצר פול את הרכב מול בית פרטי גדול בעל 2 קומות ועליית גג.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"זה הבית שלנו?!" שאלה אלכס בשמחה כשיצאה מהרכב.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"הוא מדהים!" אמרה טרייסי לבעלה ונשקה לו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל התעלמה מהמשפחה ונכנסה פנימה במהירות, עולה לקומה השנייה ותופסת את החדר הטוב יותר בין ה-2 של הבנות. "לפחות שמשהו אחד טוב ייצא מהדבר הזה" אמרה לעצמה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">החדר נמצא ליד המדרגות לעליית הגג, מבודד משאר הבית, עם מרפסת קטנה משל עצמו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"את כל כך צפויה!" אמרה לה אלכס והלכה אל חדרה החדש. היא כבר ממזמן החליטה כי ההתנהגות של בל לא תהרוס לה את המעבר.</span></p> <p><span style="font-size: small;">טרייסי במהירות החלה לבחון את הגינות של הבית וכשיצאה אל הגינה האחורית ציפתה לה הפתעה קטנה, בפינה של הגינה הייתה בריכה שהתאימה בדיוק למשפחה, לא קטנה מדיי וגם לא גדולה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"בנות רדו לכאן בבקשה" קרא פול מהמדרגות.</span></p> <p><span style="font-size: small;">המובילים הגיעו עם החפצים של המשפחה וכל אחד לקח את ארגזיו לחדרו וביחד הם הובילו את הארגזים הנותרים לשאר הבית.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בזמן שפול הוריד ארגזים מהמשאית, טרייסי הכינה רשימה של רהיטים אותם הם צריכים ללכת ולקנות באותו היום.</span></p> <p><span style="font-size: small;">לאחר שסיימו להכניס את הארגזים אל הבית, נכנסה המשפחה אל האוטו והם נסעו אל חנות הרהיטים הקרובה על מנת לקנות את כל הדרוש לביתם.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"שכל אחת תתפצל לקניית הדברים לחדרה, אני ואמא נסתובב ביחד למקרה שתצטרכו משהו" אמר להם פול והתחיל ללכת עם אשתו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">אלכס הלכה במהירות והתחילה למצוא את הרהיטים שרצתה, היא כבר ידעה מראש כיצד היא רוצה את החדר שלה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתכלה במשך שעה על החנות, אינה יודעת לאיזה כיוון ללכת. היא ידעה שסגנון החדר הקודם והנסיכי שלה לא מתאים למקום החדש. היא החליטה לתת לו מראה בוגר יותר ולנסות להוציא ממנו את המיטב.</span></p> <p><span style="font-size: small;">היא בחרה דלתות חדשות לארון הקיר שלה, מיטה זוגית בצבע עץ שחור חום, צבעי קיר בצבע בז' בהיר,לבן שמנת וקופסת צבע קטנה בצבע אדום בורדו. בל עברה על חנות הרהיטים הגדולה במהירות, לא שוכחת אף פריט בשביל חדרה החדש.</span></p> <p><span style="font-size: small;">כאשר המשפחה חזרה לביתה, משאית גדולה מלאה ברהיטים חדשים עקבה אחריה ואת שאר היום בילו בני המשפחה בסידור ביתם החדש.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתגרה בחדרה, שומעת את שאר משפחתה צוחקת בסלון שבקומה מתחת.</span></p> <p><span style="font-size: small;">היא צבעה את חדרה במהירות, היא בחרה את הקיר הגדול ביותר וצבעה אותו בצבע הבז' הבהיר, לאחר מכן היא הוציאה את השבלונות בצורת צמח מטפס שקנתה וצבעה על אותו קיר את השבלונות בצבע הבורדו. כאשר סיימה את הקיר עברה במהירות על שאר החדר עם הצבע שמנת שנשאר לה. בזמן שחיכתה לייבוש הצבע, בל בחנה את דלתות הארון החדשות שכבר הותאמו והורכבו על הארון ומיד אחרי זה החלה לפרוק את כל ארגזיה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בסופו של היום, המשימות הנותרות לבל היו לסדר את הרהיטים הגדולים במקומם, לתלות את הווילון בצבע בורדו שקנתה ולעזור למשפחה בשאר הבית.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בשעה עשר בלילה בל מצאה את עצמה קורסת למיטתה שעמדה באמצע החדר, לאחר מקלחת חמה וארוכה שעשתה. היא לא התעוררה עד הבוקר.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p> <object width="50" height="50" data="http://www.youtube.com/v/MeW0Sl0tNS8" type="application/x-shockwave-flash"> <param name="src" value="http://www.youtube.com/v/MeW0Sl0tNS8" /> </object> </p> <p><span style="font-size: x-small;">[Christina Perri - Arms]</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;">"בוקר טוב!" נכנסה טרייסי לחדרה של בל כשבידה בגדים מקופלים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אמא, מה זה?" שאלה בל. היא בקושי הצליחה לפתוח את עיניה כאשר טרייסי פתחה את החלון ושמש חזקה נכנסה פנימה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אנחנו צריכים ללכת למפגש עם המנהל שלכן" אמרה לה טרייסי והניחה את הבגדים לצידה של בל. "תתארגני מהר" אמרה בחיוך ולפני שסגרה את הדלת ביציאה, הוסיפה "אהבתי את העיצוב".</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל גילגלה את עיניה וקמה להתארגן, רק כאשר סיימה להתלבש הבינה כמה היא מותשת מהטיסה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בל הסתכלה במראה. "אתם צוחקים עליי!" היא אמרה בעצבים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">התלבושת האחדיה המסורתית שרואים בסרטים, הייתה על גופה של בל, לא מחמיאה בכלל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"אני הולכת לסבול שם" אמרה בל ויצאה מחדרה.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בני המשפחה הגיעו לבית הספר לאחר רבע שעה של נסיעה, מצליחים להתחמק מהפקקים של ניו יורק.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"בוקר טוב" אמרה המזכירה בחיוך כאשר פגשה את המשפחה. "אתם יכולים לשבת בכיסאות, המנהל מיד יגיע לראותכם".</span></p> <p><span style="font-size: small;">המשפחה התיישבה וכאשר המנהל נכנס, פול קם מכסאו והלך ללחוץ את ידו.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"פול, כמה זמן עבר!" אמר המנהל בחיוך.</span></p> <p><span style="font-size: small;">במהירות פול הסביר למשפחתו כי שניהם למדו יחד בבית הספר התיכון.</span></p> <p><span style="font-size: small;">הפגישה נמשכה כחצי שעה, בה המנהל הסביר את תוכנית הלימודים המפורטת, קצת על בית הספר ועל התקנון. לאחר השיחה המנהל לקח את המשפחה לסיור בכל שטח בית הספר הגדול.</span></p> <p><span style="font-size: small;">המשפחה הגיעה למגרש הספורט בתחנה השנייה שלהם, בל שמעה את המוזיקה בוקעת מהקצה השני של המגרש, וכשהתקדמה היא יכלה לראות את קבוצת המעודדות הגדולה מתאמנת על הריקוד הפותח של המשחקים.</span></p> <p><span style="font-size: small;">בפעם הראשונה מהרגע שבו עלו למטוס, חיוך עלה על פניה של בל.</span></p> <p><span style="font-size: small;">"Home sweet home" מלמלה בל בשמחה.</span></p> <p>&nbsp;</p> <p><br /><img src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/26316894.jpg" alt="" width="450" height="294" /><br /></p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="font-size: small;"><br />XOXO<br /><br /><img style="width: 364px; height: 201px;" src="http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/67/95/61/619567/posts/26316892.png" border="0" alt="" /><br /><br /></span></p></div>Sat, 06 Oct 2012 06:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (שחר || עוד אחת שכותבת 3>)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=619567&blogcode=13496097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=619567&blog=13496097