To Choose - סיפור בהמשכים

הייייייי כולן!!!
אני יודעת שחיכיתן יותר מחודש לפרק הזה והנה הוא הגיע - הפרק האחרון של הסיפור I'm A Bitch And I Know It 

אני ממש ממש מצטערת על העיכוב... אבל כמו שכולן יודעות אני במגמת תיאטרון ואתמול הייתה לנו הבגרות המעשית - הצגה שלמה של חצי שעה שאנחנו בונים ואני הייתי הבימאית (עבודה קשה אבל מדהימה!)
בנוסף לזה אני בסיום י"ב, כל הלחץ והבלאגן מגיע עכשיו... לא היתה לי שנייה אחת פנויה בבית... אני מקווה שאתם מבינים אותי!

בעוד כמה ימים אני אעלה את העיצוב של הסיפור החדש ואת פוסט הדמויות.. מי שלא תרצה לראות את התמונות שלא תסתכל על הפוסט וכשאני אעלה את הפרק הראשון אני אעלה גם את פירוט הדמויות בצד - כמו שעשיתי בסיפור הזה.

תהנו מהפרק האחרון!!!! 3> 

מהפרק הקודם:

ניקי יצאה החוצה לנשום אוויר והתיישבה על סלע גדול מול הים.

"את באמת חושבת שאני לא שמה לב?" קלואי יצאה החוצה בעקבותיה והתיישבה לידה.

"שמה לב למה? כולה שתיתי קצת יותר מדי" ענתה ניקי וניסתה לחייך.

"עליי את לא תעבדי" ענתה קלואי. "את עדיין אוהבת אותו" אמרה והתקרבה אל ניקי עוד קצת.

"אז מה? גם עם כן זה לא יעזור לי עכשיו.. הוא על המטוס בדרך לטיול הנפלא שלו" אמרה ניקי וקירבה את רגליה אל בטנה.

"הטיסה שלו עוד שלוש שעות, את יכולה להספיק". אמרה קלואי בחיוך וליטפה את גבה של ניקי.

שתיהן הביטו אחת בשנייה. "תודה" לחשה ניקי והתרוממה מהסלע.

"לא, תודה לך" ענתה קלואי וקמה גם היא.

=פרק 22=

למילה אחת עשויה להיות עוצמה רבה יותר מאשר למטח של טילים. כי מילה שנאמרת,או לא נאמרת,בצעקה או בלחש,עלולה לעורר מהפכה.
איננו מבינים כמה יש לנו לומר עד שמתחילים לומר את זה. המילים נמצאות שם,לכודות בראש שלך,הן רוצות לצאת,רוצות שיגידו אותן,שיצעקו אותן. המטרה של המילים היא להסתיר את מה שאתה מרגיש. אנחנו חושבים שהמילים יוצרות תשובות אבל הן יוצרות משהו חזק יותר,שאלות. לומר משהו זה דבר בעל עוצמה רבה אבל אם זה לא נאמר העוצמה רבה אף יותר.
גם לשתיקה יש מילים,אך אילו מילים שנשמרות,מילים שנבחרות,שמחכות בסבלנות לרגע שבו הן ייחשפו.

לפעמים צריך רק לפתוח את הפה כדי שתתחולל סופה. כשהמילים מגיעות,הן מעירות אותך.
המילים יכולות להסיח את הדעת,לרמות. המילים הן מחשבות שנהיות לפעולה. המילים נמצאות שם,מוכנות שיעשו בהן שימוש.

המילים מאתגרות,גורמות אי נוחות ולפעמים גם מניעות אותנו.
של מי המילים שאנחנו אומרים? למי הן שייכות? לאחד? לכמה? לכולם? מה הטעם במילים אם אנחנו אומרים אותן ואף אחד בצד השני לא שומע אותך? איזו משמעות יש למילה כלשהי אם אף אחד לא שומע אותה? בלי מילים אין שתיקות ובלי שתיקות אין מילים.
פעמים רבות איננו יודעים למה אנחנו מדברים.
אנחנו שותקים,שומרים על המילים עד שמשהו או מישהו גורמים לנו לדבר. יש כל כך הרבה מילים ולמרות זאת לעתים קרובות אנחנו עוצרים ונתקעים בלי לדעת אילו מילים לבטא.
אומרים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים אבל כשלמילה יש ערך,היא עשויה להכיל אלף תמונות.

[Miley Cyrus - Stay]

ניקי נכנסה למכונית ונסעה במהירות אל שדה התעופה, בליבה קיוותה שתספיק להגיע אליו, היא תכננה את מה שתגיד לו, היא תבקש ממנו להישאר, היא תגיד את המילים שהיו כלואות אצלה, 'אני רוצה שתישאר, אני אוהבת אותך'.

היא הרגישה שהיא מתפכחת תוך כמה רגעים וליתר ביטחון היא שתתה בקבוק מים ולעסה מסטיק כדי להתרענן.

"אז... לאן את טסה ניקול?" דין שאל את ידידתו החדשה. בכל פעם שהזכיר את שמה ליבו נצבט מחדש.

"צרפת" ענתה בחיוך "הולכת לעשות קצת שופינג" הוסיפה וצחקה.

"את מזכירה לי מישהי" ענה והחיוך שלו ירד.

"וזה דבר טוב?" שאלה בתקווה.

"אני חושב שכן" ענה ובהה בתקרה.

ניקול עקבה אחר מבטו אל התקרה ושניהם ישבו ושתקו.
"לא שאלתי אותך, לאן אתה נוסע?" מלמלה וחזרה להסתכל עליו.

"אני נוסע לדרום אמריקה, לשנה" ענה והצביע על תיקו.

"טיול אחרי צבא?" שאלה בהתעניינות.

"משהו כזה" ענה וחייך "את רוצה קפה? יש לנו עוד הרבה זמן לחכות פה" שאל אותה.

שעה וחצי של נהיגה מהירה ולחוצה עברה על ניקי, היא כבר הייתה בחניה של שדה התעופה, יש עוד חצי שעה עד הטיסה של דין, היא קיוותה שתספיק להגיע אליו לפני שיעלה על המטוס.

ניקי חנתה קרוב אל הכניסה ונכנסה במהירות, מחפשת את השער הנכון.

"סליחה" ניקי פנתה אל אחת הפקידות, היא ביקשה את הפרטים על הטיסה של דין ושאלה האם הוא כבר הגיע אל המטוס.

"אסור לך לעבור את האזור הזה אם את לא נוסעת" אמר אחד השומרים והזיז אותה אחורה.

ניקי רצה מסביבו ועברה אותו, גורמת לזוג שומרים לרדוף אחריה אל איזור הקניות.

אחרי רבע שעה של חיפושים מטורפים באזור האוכל היא שמעה בקריזה את הקריאה הראשונה אל הטיסה של דין.

"אנחנו נפרדים כאן" אמר דין ובקולו הייתה אכזבה.

הם התחבקו חיבוק ידידותי והחליפו פרטים.

"היה כיף לדבר איתך ניקול" אמר לה והסתובב אל השער.

"דין, תשמור על קשר" אמרה וקרצה.

ניקי שמעה את שמו של דין מגיע משולחן בבית הקפה הקרוב אליה.

היא התבוננה אל הצדדים, מחפשת ומתייאשת. היא הלכה בכיוון שממנו שמעה את שמו, ליבה דפק בחוזקה והיא לא הצליחה לנשום כמו שצריך. בין האנשים היא ראתה אותו, הולך לכיוון איזור העלייה למטוס.

ניקי שמרה קשר עין עם תיקו ורצה בין האנשים כדי להשיג אותו.

הפלאפון שלה החל לצלצל והבהיל אותה. ניקי העיפה מבט לראות מי מתקשר ולהשתיק אותו, כאשר הרימה את מבטה היא איבדה אותו שוב.

"דין" היא שמעה את עצמה צועקת. מיד אחרי זה היא ראתה אותו נכנס אל הגשר של המטוס.

"דין, אל תיסע" היא צעקה והתקרבה אל הכניסה.

דין היה בטוח ששמע את קולה והסתובב, מחפש במבטו.

"הכל בסדר?" שאלה אחת הדיילות.

דין הנהן וחזר אל הגשר, מביט מבט אחרון, הוא ראה מישהי שדומה לה.

"אני בטח מדמיין" הוא מלמל לעצמו.

"אני אוהבת אותך" היא אמרה ונפלה אל הרצפה, בדיוק כאשר זוג השומרים תפס אותה והתחיל לקחת אותה משם.

ניקי, מובסת ובוכה חזרה אל מכוניתה ועשתה את דרכה הארוכה חזרה אל ביתה.

באחד הרמזורים ניקי הביטה בפלאפון וראתה 4 שיחות שלא נענו מאחיה. היא החליטה לחזור אליו.

"דור, חיפשת אותי?" שאלה ניקי כאשר דור ענה, מנומנם.

"ניקי, קלואי סיפרה לי הכל, איפה אתם עכשיו?" שאל אותה דור בתקווה.

"אין אתם, זאת רק אני" אמרה והדמעות חזרו.

"אוי, ניקניק אני מצטער" מלמל במבוכה. "איפה את?" שאל.

"עוד חצי שעה מגיעה" ענתה במהירות.

"אני פה מחכה לך" אמר וניתק.

ניקי הגבירה את הווליום של הרדיו ושקעה בדרכה הביתה.

"כנסי למקלחת, אני מחכה לך במרפסת שלי" ענה לה ונישק אותה במצח.

ניקי התקלחה לאט, שוקעת אל המים החמים והרגשת השלווה שהם נתנו לה.

היא לבשה במהירות את הפיג'מה שלה וסווצ'רט גדול, האחד שדין קנה לה.

"אז, אתה מתחתן היום" אמרה ניקי והבהילה את דור כאשר התיישבה על הספה שבמרפסת.

"נכון, אבל עכשיו הכי חשוב שתרגישי טוב" ענה והגיש לה כוס שוקו חם.

ניקי שתתה את השוקו במהירות ושניהם הביטו בזריחה ובשמש שעלתה במהירות.

היא נשכבה על ברכיו של דור והוא ליטף את שיערה, נותן לה לשקוע בחלום.

"ניקי?" דור שאל אותה לפני שנרדמה "אני יודע שאת לא אוהבת להציג את הכישרון שלך בפני אנשים אבל אני רוצה שתשירי בחתונה שלנו, זאת תהיה המתנה הכי טובה שיש" אמר במהירות וחיכה לתגובתה.

"בטח שאני אשיר" אמרה ונרדמה מיד לאחר מכן.

"בוקר טוב ישנונית!" שמעה ניקי ומיד לאחר מכן הרגישה את השמש בעיניה.

היא מצאה את עצמה על הספה של דור, מכוסה בשתי שמיכות עבות.

"מה השעה?" שאלה ושפשפה את עיניה.

שעון היד של דור הופיעה מול פניה ובמטושטש היא יכלה לראות שהשעה כבר שלוש בצהריים.

היא התיישבה במהירות,דור כבר היה בחליפה שלו והיה לחוץ.

"למה לא הערת אותי קודם?" שאלה ניקי.

"היית במצב רע, אבל יש לך עוד זמן להתארגן ולמצוא את השיר..." אמר לה בחיוך.

"שיר?" שאלה באי הבנה. דור רק הביט בה בלחץ.

"תירגע לחוץ אחד, סתם צחקתי" אמרה וחיבקה אותו.

ניקי ידעה בראשה איזה שיר היא תשיר ונכנסה למקלחת, מזמזמת אותו ומתאמנת עליו.

עטופה במגבת, ניקי הוציאה את השמלה מהארון והחלה להתלבש. השמלה, בעלת כתף אחת הייתה כחולה (כאן) וכך גם עגילי הנוצה שענדה, מתחתית הארון ניקי הוציאה את העקבים השחורים ששמרה לאירוע ואת תיק היד הקטן והכחול שלה, היא התאפרה בצורה עדינה, מרחה צללית בהירה, אייליינר ועיפרון שחור על עיניה, אודם בהיר על שפתיה והתיזה על עצמה קצת בושם.

קלואי קראה לניקי בדיוק כשזאת סיימה להתארגן, היא נכנסה אל חדרה וראתה אותה בשמלת הכלה.

"איך?" שאלה אותה והסתובבה.

"מהממת" ניקי חייכה אליה וחיבקה אותה בהתרגשות.

בשעה חמש וחצי המשפחה הייתה כבר בדרכה אל האולם.

קלואי במכונית אחת ודור באחרת.

"ניקי, תודה על הכל" קלואי אמרה וניקי רק חייכה אליה.

המשפחה בדקה שכל הדברים מסודרים והזוג נכנס אל הביתנים.

[Christina Perri - A Thousand Years]

הכל כבר היה במקום והאורחים נכנסו והתיישבו באיזור החופה, הטקס עמד להתחיל וניקי תפסה את מקומה ליד התזמורת.

בשעה שמונה בדיוק דור וקלואי נכנסו והטקס החל.

לאחר החלפת הטבעות והנשיקה, הגיע תורו של הסלואו הראשון.

התזמורת החלה לנגן וניקי לשיר.

הזוג רקד והחיוך על פני כל האורחים גדל מרגע לרגע.

ניקי שרה והסתכלה על שניהם, דמעה אחת של שמחה יצאה מעיניה והיא ניגבה אותה במהירות.

הדי ג'י פיזר עשן על הרחבה ונתן הרגשה של שני אנשים רוקדים על עננים.

הריקוד הסתיים בנשיקה ארוכה ואחריה נשמעו מחיאות כפיים.

ניקי ניגשה אל הזוג וחיבקה אותם.
"תודה" שניהם לחשו לה באותו הזמן.

ניקי התיישבה בצד בזמן הריקודים וגילי התיישבה לידה.

"לא ידעתי שאת שרה ככה" אמרה לה וחייכה אליה.

"זאת מחמאה?" ניקי שאלה וקרצה לה. "בואי לרקוד" אמרה לה במהירות ולקחה אותה איתה לרחבה. 'הלילה אני אשכח אותו' חשבה לעצמה.

שתיהן רקדו אחת עם השנייה, גילי כבר הספיקה להתעדכן בנושא דין.

"למה סלואו עכשיו כשאני מתחילה ליהנות?" שאלה ניקי והתיישבה שוב בצד.

הוא נכנס לאולם, לבוש בחליפה חגיגית.

"איך אני מגיע תמיד ברגעים האלה?" שאל את עצמו כשראה את כולם בריקוד הסלואו.

בין כל הרוקדים הוא ראה אותה שם, יושבת ובוהה בכוסית השתייה שלה.

דין התקרב אליה בשקט, עד שמצא את עצמו עומד מולה.

"אפשר להציע לך ריקוד?" שאל בשקט ושלח את ידו אליה.

"אין לי מצב רוח לריקודים, אבל תודה" אמרה והרימה את מבטה.

"את בטוחה?" שאל אותה.

"מה אתה עושה פה? אני ראיתי אותך עולה למטוס!" היא שאלה והתרוממה אליו במהירות.

דין לקח את ידה והוביל אותה אל רחבת הריקודים, היא לא התנגדה ושניהם עמדו צמודים זה לזה.

"ראיתי אותך ברגע האחרון, כשהשומרים הגיעו" לחש לה באוזן. "לא הייתי בטוח בהתחלה אבל שמעתי אותך" המשיך והחזיק את ראשה מולו.

ניקי עצמה את עיניה ונישקה אותו.
"אני אוהבת אותך, כל כך אוהבת אותך" אמרה לו והם התנשקו שוב.

XOXO