To Choose - סיפור בהמשכים

בוקר טוב לכולן:)
קודם כל,סליחה על כל העיכובים שהיו,אני מבטיחה לנסות להעלות פרקים בקצב מהיר יותר..

רציתי לאחל לכן פורים שמח ולשאול אתכן למה התחפשתן? (אני לא התחפשתי,אני חולה אבל הייתי צריכה להתחפש לאיש תלוי ;])

מהפרקים הקודמים:

"מה קרה?" שאלה אלינור בדאגה.

ניקי סיפרה לה הכל ושתיהן קבעו שאת יום המחרת,היום האחרון של נקי בעיר,שתיהן יבלו יחד. שתיהן ישבו ובכו,נפרדות אחת מהשנייה.

"יאללה,תעזרי לי לארוז" אמרה ניקי והחליטה לחזור להיות 'מלכת הקרח' שהיא.

"קדימה"

=פרק 3=

דמעה שזולגת ברגע הנכון, שתיקה, כולנו משתמשים בכלים האלה כשרוצים להשיג את מטרותינו.
אנחנו הבימאים של ההצגה שלנו.
טרגדיה, קומדיית מצבים, משטרה ובלשים, הסוג הדרוש, המופע שיעזור לנו להתקדם.
אנחנו יכולים להעמיד פנים,להפגין אמון ונחישות,אהבה,שנאה,תשוקה,העיקר שיהיה מישהו שיצפה בנו כי לו אנחנו מקדישים את המופע.
שקר, אמת, משנה בכלל? אם ילד בוכה כדי לזכות באהבתנו, זה משנה שהבכי הזה הוא מופע?
כל אחד משחק את המשחק שלו, כולנו בתפקיד עצמנו, כולנו משחקים. מי שמפתה, משחק, מי שנוטש, משחק, מי שמבקש,מי שנותן,מי שמתחנן,מי שכועס,כולם משחקים,כולם עורכים סצנה,כולם עורכים מופע.
השאלה אינה אם תקין או פסול לערוך מופע,אלא מהו המופע האמין ביותר(כמעט מלאכים)

האריזה התקדמה במהירות,ניקי התרכזה רק בזה ותוך שלוש שעות כל החדר היה בארגזים ובשקיות.
"החדר הזה נראה גדול יותר ממה שהוא..." אמרה אלינור כשהתיישבה על המיטה.

"ככה זה כשהוא ריק" ענתה ניקי בזלזול והביטה בפלאפון.

השעה הייתה רבע לשמונה בערב ואימה עדיין לא הגיעה.

"מחר אנחנו מגיעות לבית הספר,אני נפרדת מכולם ואנחנו ממשיכות הלאה לקניון" סיכמה ניקי את התכנית במהירות ולאחר מכן הוסיפה בשקט "מאמי,תודה על הכל,אני חייבת לישון"

וחיבקה את אלינור לשלום.
ניקי התקלחה ומשכה את הזמן,היא עשתה לעצמה אמבטיה עם מלחים,קצף ופילינג. מנקה את עצמה מהיום הנוראי שעבר עליה.
היא שמעה את הדלת נטרקת ואת העקבים של אימה עולים במדרגות לכיוון חדרה. 'מזל שנעלתי את הדלת' חשבה לעצמה ואחרי רגע שמעה את אימה צועקת לה.

"אני מתקלחת" אמרה במהירות ושמעה בקושי את צעקתה של אימה, "צאי כבר מהמקלחת,כמה זמן לוקח לך להתקלח?"

ניקי לא יכלה יותר לסבול את התנהגותה של אימה. היא הייתה רגילה לזה שאימה מגיעה הביתה מאוחר אחרי העבודה ואחרי ארוחות הערב עם החברות הרכלניות לה מהחברה הגבוהה,היא לא סבלה את חוסר האכפתיות שלה. בארוחות ערב היא כל הזמן שמעה את הדיבורים על העבודה ועל החברות ואף פעם לא שמעה התעניינות של אימה כלפיה.

ניקי עצרה את נשימתה ושקעה לאט במים. היא הייתה רגילה לעשות את זה כדי להתנתק ולפעמים הייתה מחזיקה מעמד דקה שלמה בלי לשים לב. היא חשבה על אבא שלה ותחושת מועקה התפשטה בליבה,אביה היה הבן אדם החשוב ביותר לניקי,הקשר ביניהם היה חזר יותר מכל דבר אחר. ניקי הוציאה את ראשה וניקתה את המים והקצף מפניה ושיערה ולאחר מכן יצאה מהאמבטיה, כורכת מסביב לגופה את המגבת הגדולה שלה,מסדרת את שיערה בקליפס ויוצאת מחדר המקלחת אל חדרה. היא מרחה על עצמה קרם פנים וקרם גוף,התלבשה בפיג'מה הקיצית שלה,וסירקה את שיערה הארוך.

היא הדליקה את המזגן וסיימה את האריזות האחרונות-משאירה בגדים למחר ואורזת בשתי מזוודות קטנות את הדברים ששכחה לארוז או שרצתה לקחת איתה באוטו ולא במשאית של ההובלות.

ניקי ירדה למטה,אכלה סלט קטן כדי להרגיע את הבטן וחזרה למיטה לשינה אחרונה בחדר שכל כך אהבה.

בבוקר,ניקי התעוררה מוקדם בגלל קרני השמש שחדרו דרך החלון. היא הסתכלה בשעונה וראתה שיש לה עוד שעה לקום אבל היא החליטה לקום מוקדם ולא לחזור לישון. ניקי לבשה שמלה שנראית כמו גופיה שחורה בעלת כתפייה אחת וחצאית שחורה-לבנה. היא הוסיפה חגורה מתאימה ושמה נעלי עקב שהיא אוהבת. היא ענדה את הטבעת האהובה עליה ועגילים כסופים. מרחה עיפרון שחור בעיניים,צללית אפורה וליפגלוס אדום(כאן). היא התיזה על עצמה בושם,הכניסה את הדברים שהייתה צריכה לתיק שחור והורידה את המזוודות האחרונות והתיק אל האוטו. היא נכנסה שוב הביתה מכינה לעצמה את הקפה ועולה לשתות אותו במרפסת של החדר שלה.

בעשרה לשמונה, ניקי נפרדה מחדרה,מכווצת לגוש את הרהיטים כדי שאימה תדע מה לוקחים,סגרה את הדלת ויצאה מהבית בפעם האחרונה.

היא הגיעה לבית הספר באי רצון ונכנסה לשכבה. שריקות ליוו אותה כשהלכה לאורך המסדרון וכשהגיעה לאלינור היא חיבקה אותה חיבוק חזק ושתיהן נכנסו לכיתה.

אחרי הצלצול של השיעור השני המחנכת נכנסה לכיתה וניקי ביקשה את רשות הדיבור.

"טוב,חברים יקרים,רציתי להודיע לכם בהתראה קצרה שאני עוזבת" מבטים המומים הסתכלו עליה והיא המשיכה. "לא משנה למה,סיבות אישיות,אבל אני רק רוצה שתדעו שממש נהניתי איתכם ואני אזכור אתכם" ניקי יצאה מכיתה וסימסה לאלינור 'סוף סוף סיימתי עם הכיתה הדבילית הזאת,צאי החוצה עוד שתי דקות'.

ניקי הוציאה את כל דברי הלימוד מהלוקר והמשיכה לאוטו שלה שם חיכתה לה אלינור.

"לקניון?" שאלה ניקי בחיוך ושתיהן נכנסו למכונית.

הן הגיעו לקניון ונכנסו לאכול ארוחת בוקר וכשסיימו ניקי קיבלה סמס מאימה שצריכים לצאת עוד שעתיים.

ניקי ואלינור זרזו את היום והלכו ישירות לשופינג,הן קנו דברים לחדר החדש של ניקי, בגדים חדשים ועוד המון דברים.

בסיום השעתיים ניקי הקפיצה את אלינור אל האוטו שלה שם הן נפרדו בחיבוק ובכמה דמעות וניקי נכנסה אל רכבה נוסעת לכיוון שהג'י-פי-אס מורה לה.

"אמא,יצאתי ואני אגיע עם הרכב שלי" אמרה ניקי במהירות כשמריאן התקשרה וקרצצה לה.

בהתחלה ניקי לא ידעה בכמה שעות נסיעה מדובר,היא חשבה שזה מרחק של שעתיים לכל היותר.

"ניפגש עוד שבע או שמונה שעות" אמרה לה מריאן וניתקה.

"שיט!" צעקה ניקי,היא לא האמינה שהנסיעה הולכת לקחת כל כך הרבה זמן.

היא הפעילה את הדיסק בפול ווליום,שמה את משקפי השמש שלה והתחילה את הנסיעה.

אחרי ארבע שעות נסיעה,ניקי החליטה לעשות עצירה כדי לאכול ולמזלה היא מצאה תחנת דלק ובה בית קפה שמגיש ארוחות צהריים.

ניקי סיימה את הארוחה והמשיכה בנסיעה הארוכה. כעבור חצי שעה ניקי קיבלה שיחת טלפון מאלינור.

"היי מאמי,איך הבית?" שאלה אותה אלינור.

"תאמיני או לא,עוד לא הגעתי..." ענתה ניקי בעצבים.

"מה?! כל כך הרבה זמן?" שאלה אלינור בהפתעה.

"ועוד שלוש וחצי שעות של נסיעה" הוסיפה ניקי.

הן דיברו כמעט חצי שעה נוספת ואז ניקי בלמה בהפתעה,מלמלה 'נדבר אחר כך' וניתקה.

מולה היה פקק ענקי שלא זז. ניקי יצאה לשנייה מהאוטו ואחרי שנייה נכנסה פנימה חזרה בעצבים. רכבת נתקעה על המסילה.השעה הייתה כבר ארבע אחרי הצהריים והיו לה עוד שעתיים של נסיעה.

בסופו של דבר ניקי מצאה את הכפר ואת הבית. הבית באמת היה גדול. היא חנתה בחניה יצאה מהאוטו עם שתי המזוודות והניחה אותן במרפסת שבכניסה. היא רצתה להכניס את הדברים אבל כשפתחה את הדלת אימה אמרה לה לחזור אחרי שיעבירו את כל הדברים.

ניקי החליטה ללכת לעשות סיבוב בכפר וכבר אחרי חמש דקות היא הלכה לאיבוד.

"שיט! כוסאמק! פאק! לעזאזל!" ועוד המון קללות יצאו מפיה של ניקי תוך כדי שהיא מועדת בגלל הבוץ או בגלל חלקי ענפים שלא ראתה.

פתאום מאחוריה היא שמעה צחקוק,היא הסתובבה במהירות ונשמתה נעצרה.

הבחור שכב בחלק אחורי של טנדר וחייך למראה ניקי המלוכלכת.

"לא אמרו לך שעדיף לא לנעול עקבים בחווה?"

ניקי לא הצליחה להוציא מילה מפיה.

XOXO