To Choose - סיפור בהמשכים

הבלוג חוגג שלוש שנים!!!
אתמול ב-16.2.2012 הבלוג שלי חגג שלוש שנים!
את האמת לא חשבתי לעצמי שאני אחזיק מעמד עם הבלוג הזה כל כך הרבה זמן אבל הנה אנחנו היום!
אז לכבוד היומולדת של הבלוג, קבלו פרק שאני ממש ממש אוהבת בסיפור הזה! :) 

מהפרק הקודם:

חלקה העליון של השמלה היה תפור כשתי וערב והתחתון היה חלק ולבן כשלג.

"מושלם!" ניקי קראה וקלואי חייכה חיוך רחב. "עכשיו תורך" אמרה ולקחה את ניקי לשמלות הערב.

"את צריכה לבחור את שמלת השושבינה!" הוסיפה בהתלהבות.

דלת החנות נפתחה והפריעה לבנות בשיחה. סאם נכנס והתקרב אל ניקי.

"אני יכול לדבר איתך?" שאל אותה במהירות ולקח אותה הצידה.

"מה קרה?" שאלה אותו.

=פרק 20=

אנחנו חיים ולא רואים. למה קשה לנו כל כך לראות את האמת? לראות מה שברור כל כך.

אנחנו סקרנים,רוצים לראות, לראות הכל.
כל מה שאנחנו צריכים לראות נמצא שם,הוא תמיד במרחק ראייה,העיקר לעולם לא נסתר,רק צריך לדעת לראות אותו.
אם רוצים,אפשר לראות דרך העיניים,העורף,הנשימה,אפילו לראות את הבלתי נראה.
לראות, לראות אותך, לראות אותי.
את יכולה לראות אותי? אני יכול לראות אותך? אני כאן ואת שם.

את יכולה לראות אותי אם תרצי,את רק צריכה לרצות.
אתה בחיים ואתה רק צריך להתעורר,אתה יכול? אתה רוצה?

ניקי הייתה לחוצה מפרצופו הרציני של סאם. הוא שראה את מבטה, שם את ידו על גבה וחייך.

"סליחה אם הלחצתי אותך" אמר בשקט. "זה ממש דחוף לי".

הם הביטו אחת בשני וניגשו לספסל הקרוב. ניקי החזיקה את ידו וחיכתה שידבר.

"אז ככה.." התחיל בשקט והתאמץ להישיר את מבטו אליה. "אני לא יכול לעשות את זה!"  אמר בבת אחת וחיכה לתגובתה.

" על מה אתה מדבר?" שאלה אותו.

"דין הגיע אליי ודיבר איתי, הוא דיבר על כמה הוא מצטער שקרה מה שקרה ביניכם, ושהוא יודע שהוא יכול לסמוך עליי תמיד ושאני אעזור לו. כל אותו זמן ישבתי וחשבתי על זה שמאחורי הגב שלו, אני יוצא איתך" סאם שפך את הכל.

"אני יודעת" אמרה ניקי והשפילה את ראשה."חשבתי על זה אתמול, אני לא בטוחה שזה נכון מה שהולך בינינו".

סאם חייך, שניהם חשבו אותו דבר.

ניקי חייכה חזרה והחזיקה את ידו של סאם. "מה עכשיו?" שאלה בשקט.

"ניפרד כחברים?" אמר וקרץ.

[Britney Spears - If U Seek Amy ]

ניקי הנהנה וצחקה. "חברים" אמרה וחיבקה אותו. "אני חייבת לחזור פנימה, קלואי מחכה לי".

היא הסתובבה והתרחקה ממנו, התחושה בלב אמרה שהם צדקו במעשיהם והיא נכנסה לחנות השמלות בתחושת הקלה ורוגע.

"מה דעתך על השמלה הזאת?" שאלה אותה קלואי שהופיעה משום מקום וקטעה את מחשבותיה.

השמלה שקלואי החזיקה מיד מצאה חן בעיני ניקי והיא החליטה שזאת ה-שמלה שהיא רוצה ללבוש בחתונה של אחיה.

שתיהן עמדו מול המוכרת ושילמו על השמלות והאביזרים.

"מתרגשת?" שאלה ניקי בדרכן אל המכונית.

"לא יכולה לתאר אפילו כמה" ענתה לה קלואי והכניסה את השמלה לתא המטען.

ניקי נהגה והן דיברו על יום החתונה ועל מסיבת הרווקות.

"אני כבר יודעת בדיוק מה לעשות לך!" אמרה ניקי בהתלהבות ושלחה מבט מהיר אל קלואי.

קלואי נבהלה מהטון של ניקי ומיד הזהירה אותה. "שלא תעזי להביא חשפן! דור יהרוג אותך ואותי יחד!"

"אל תדאגי יהיה בסדר" אמרה ניקי וחיוך גדול עלה על פניה.

"ניקניק בבקשה תתקשרי כשאת שומעת את ההודעה הזאת" נשמע הקול של אלינור מההודעה הקולית. זאת הייתה ההודעה העשרים שאלינור השאירה לניקי.

"היא עדיין קוראת לי ניקניק?!" התעצבה ניקי. היא החזיקה את הטלפון בעצבים, לא בטוחה מה לעשות. היא לא ידעה אם למחוק את ההודעה או להחזיר צלצול.

היא לחצה על המקש הירוק וחיכתה למענה.

"ניקניק זאת את?! אני לא מאמינה שחזרת אליי! סליחה, סליחה ושוב סליח.." אלינור השתפכה.

"תסתמי!" צעקה עליה ניקי ומיד לאחר מכן המשיכה. "דבר ראשון, תפסיקי לקרוא לי ניקניק! ודבר שני אם את רוצה לדבר איתי תהיי בבית הקפה עוד חצי שעה" ניקי ניתקה וזרקה את הטלפון על המיטה.

היא פתחה את הארון והוציאה משם גופיית סבא צהובה ומכנסון ג'ינס.

כשניקי יצאה מחדרה היא נתקעה בדין ששטף את הרצפה.

"תסתכל לאן אתה הולך!" צעקה אליו בעצבים.

דין לא החזיר לה תשובה, הוא הרגיש שכבר אין לו מילים.

ניקי הגיעה במהירות לבית הקפה והזמינה לאטה גדול.

"ניקניק אני שמחה שבאת!" אמרה אלינור והתיישבה בשמחה.

ניקי הסתכלה אליה בעצבים. "אני אעשה את זה קצר" אמרה ולקחה לגימה מהלאטה שלה.

"לפני שאת מתחילה אני רוצה להגיד לך עד כמה אני מצטערת שנישקתי את דין! הייתי בטוחה שזה סאם. אני רוצה שתדעי עד כמה את חשובה לי ושאני אוהבת להיות איתך, ועברנו לפה רק כדי להיות קרובים אליכם!"

ניקי השתיקה אותה בתנועת יד אחת.

"תפסיקי להתחנף. את חושבת שאני באמת אאמין לך שעשית את זה בטעות אחרי שלא התנצלת ולא אמרת כלום עד השבוע?! גם אני אהבתי להיות איתך ושתינו היינו חברות טובות, אבל את יודעת מה הבנתי? הבנתי שאת מנסה לחקות כל דבר שאני עושה, כל בן שאני רוצה וכל מה שאני!"

ניקי עצרה ושתתה עוד לגימה. אלינור ישבה המומה וחיכתה להמשך דבריה של ניקי.

"למרות כל זה, אני כן סולחת לך, אני סולחת ושוכחת כי הגעתי למסקנה אחת חשובה, את לא שווה את העצבים שלי ואת הכעס שלי!" ניקי הוציאה כמה שטרות מהארנק והניחה על השולחן.

"אם אני ארצה לדבר איתך, אני אתקשר" אמרה ניקי ויצאה.
"כלבה" סיננה אלינור.

"כלבה תסתכלי לאן את הולכת" היא שמעה קול מוכר כשנתקלה במישהי מחוץ לבית הקפה, כשהרימה את ראשה ראתה מולה לא אחרת מאשר ספיר.

"ספיר, חשבתי שהבנת כבר שאליי לא מדברים ככה" אמרה ניקי כשראתה את הקפה שנשפך על ספיר.

"אה באמת? לא שמעתי את זה, כנראה שהייתי עסוקה עם החבר שלך" אמרה ספיר ועל פניה עלה חיוך.

"את מתכוונת עם השאריות שהשארתי לך. אני מקווה שאת נהנית איתן!" החזירה ניקי.

ספיר הסתכלה עליה בעצבים. "את חייבת לי חולצה חדשה!" צעקה כשראתה את הנזק מהקפה.

ניקי שפכה על ראשה של ספיר את שארית הלאטה שלה. "עכשיו אני גם חייבת לך תספורת חדשה?" שאלה והתרחקה כשהיא צוחקת.

[Joel & Luke - Love's To Blame]

ניקי הרגישה שהיא חזרה לעצמה. היא לא תשתוק יותר לאף אחד, היא תהיה מי שהיא יודעת להיות – הביץ' הכי גדולה באיזור. החיוך עלה על פניה כאשר פתחה את הדלת וראתה את כל בני הבית יושבים בסלון, שקטים.
"הכל בסדר?" ניקי שאלה והסתכלה על אביה.

"ניקניק, שבי חמודה, לאליס ודין יש הודעה בשבילנו" אמר אביה והושיב אותה לידם.

המבטים של ניקי ושל דין הצטלבו ודין מיהר להשפיל את ראשו.

"ההחלטה הזאת היא סופית" אמר לאחר רגע והרים את מבטו אל ניקי, כאילו היא היחידה שנמצאת מולו. "אני מתפטר ונוסע לשנה לטיול בחו"ל, הצלחתי לחסוך מספיק כסף". כולם הביטו אחד על השני אך לא הגיבו. החיוך נמחק מפניה.

"מה אתה עושה?!" הייתה זאת ניקי שהפרה את השקט.

דור משך את בני הבית החוצה. "ניתן לכם לדבר ביניכם" אמר ויצא.

שניהם עלו אל חדרה וסגרו את הדלת. ניקי התיישבה על המיטה והסתכלה עליו.

"אמרתי כבר שההחלטה היא סופית" דין אמר בשקט והתקרב אליה.

"לא יכולת לומר לי את זה קודם? לבד?" שאלה והסתירה דמעות שירדו מעיניה.

"למה לי להגיד לך קודם?" שאל כלא מבין. ניקי לא ענתה לו.
דין התקרב ושאל שוב פעם, קרוב וצמוד אליה. "למה לי להגיד לך קודם?"

"כי אני החברה שלך!" פלטה בצעקה ומיד תיקנה את הטעות. "הייתי החברה שלך".
דין התרחק שלושה צעדים אחורה. "בדיוק. היית. אני לא חייב לך יותר כלום". ענה והביט בה. היה לו קשה לעשות את זה.

יותר קשה ממה שהיא ידעה או חשבה.

"אם היינו יחד? מה היה קורה אז?" שאלה והסתכלה עליו, כבר לא מסתירה את הדמעות.

"אבל אנחנו כבר לא יחד" ענה ושילב את ידיו, מנסה לשמור על איפוק.

"אבל מה אם היינו יחד?" חזרה על שאלתה.

"את מנסה לשגע אותי?" שאל דין בחוסר אונים. "עבר כבר חודש ואת לא מוכנה לדבר איתי, ניסיתי אבל אני לא יכול להכריח אותך. אני החלטתי כבר, אני עוזב" אמר ויצא אל חדרו.

ניקי נשארה ישובה על המיטה, בוהה בחלון ומשחררת את כל הדמעות.

XOXO