בפרק הקודם:

"את יודעת מה? פרנציפ אני הולכת עכשיו למסיבה ומוצאת מישהו ללילה ומול הפנים של מייק אני אזמין אותו אליי!"
אלינור לא ענתה ורק הנהנה.

שתיהן התארגנו במהירות למסיבה.
ניקי לבשה שמלה שנראתה כמו גופיית סבא בשחור לבן וחצאית שחורה. היא נעלה נעלי עקב עם הדפס של זברה,התאימה תכשיטים,תיק,איפור(כאן) ושתיהן יצאו למסיבה.

=פרק 2=

Miley Cyrus - Can't Be Tamed

"וודקה" אמרה ניקי לברמן והתיישבה על הבר.
היא שתתה במהירות את המשקה המר והניחה את הכוס על הבר,זורקת לעבר הברמן שטר של עשרים.
"עוד אחת" אמרה והושיטה את הכוסית לברמן.
ניקי השתכרה במהירות ועלתה לרחבת הריקודים.
בנים נצמדו מכל עבר וניקי זרמה איתם,נהנית מכל רגע.

הריקודים התחלפו וגם הבנים. באחד הריקודים ניקי הריחה ריח מוכר וכשהסתובבה מייק עמד מולה,קרוב יותר מדי אבל לא לכיוונה,הוא התנשק עם אחת הבנות האחרות שהיו במסיבה.

ניקי התעצבנה והחליטה לתפוס את הבן הראשון שהיא רואה ולנשק אותו.

היא הסתובבה ובמקרה ראתה מולה נער שחשבה שהוא חתיך,ניגשה אליו ונישקה אותו.

אחרי נשיקה סוערת וארוכה שניהם רקדו יחד עוד קצת ואז ברגע הנכון,כשמייק בטווח שמיעה והשיר נגמר ניקי שאלה "רוצה לחתוך אליי?" וחייכה.

היא ראתה את מייק מסתובב לשמע המילים האלה וחייכה שוב,הפעם חיוך של ניצחון.

ניקי משכה את הבן החוצה והובילה אותו לכיוון ביתה.

היא פתחה את הדלת במהירות ממשיכה להתנשק עם הבן שגילתה את שמו-סאם.

ניקי הובילה את סאם לכיוון המדרגות ומשם אל חדרה,ללילה סוער וכמעט בלי שינה.

ניקי התעוררה לפני הבחור והרגישה את ההנגאובר מגיע. היא לקחה את השמיכה שלה ועטפה בה את גופה,לובשת את תחתוניה. היא מצאה את הבגדים של הבחור שאת שמו לא זכרה והעיפה אליו את הבגדים "בוקר טוב לך,הגיע הזמן לעוף מפה" אמרה ופתחה את הווילונות.

הבחור התיישב באיטיות משפשף את עיניו ולובש את בגדיו במיטתה.

"רן היה נהדר אתמול,עכשיו עוף מפה" אמרה ניקי בחיוך מזויף תוך כדי שהיא דוחפת אותו לכיוון היציאה.

"קוראים לי סאם" תיקן אותה במהירות וחייך חיוך חרמן.

"אולי עוד פעם אחת?" שאל אותה ונצמד אליה.

"עוף מפה" אמרה שוב וטרקה את הדלת בפניו.

היא עלתה חזרה אל חדרה לוקחת בגדים ונכנסת למקלחת.

כשיצאה היא לבשה חולצת בית ספר אפורה,ג'ינס כהה ונעלי עקב אפורות.

ניקי לקחה כדור נגד כאב ראש,התאפרה,הוסיפה עגילים ושרשרת,השפריצה  על עצמה בושם,לקחה תיק אפור גדול ויצאה לבית ספר. בדרך עברה בבית קפה וקנתה לעצמה קפה וסנדוויץ'.

השיעור הראשון והשני עברו באיטיות נוראית וניקי כמעט נרדמה.

"לשבוע הבא אתם צריכים להגיש את העבודה המסכמת שתקבע את ציון ההגשה שלכם לבגרות.." התחילה המורה את המשפט והצלצול הגיע. הכיתה קפצה במהירות ויצאה החוצה. ניקי סחבה אחריה את אלינור כדי לספר לה את אירועי המסיבה.

בדרך מייק עבר על ידן וזרק אל ניקי "נהנית אתמול?" בזלזול.

"מקנא?" שאלה.

"ממש לא" ענה.

"יופי,אידיוט" אמרה בעצבים והמשיכה לדבר עם אלינור.

השיעורים הבאים הגיעו והלכו במהירות ובשעה השישית נכנסה סגנית המנהלת.

"אבקש את ניקול בר"

ניקי יצאה החוצה והסתכלה על הסגנית,מחכה שתדבר.

"בואי נשב" אמרה הסגנית וחיכתה שניקי תתיישב.

"אני בסדר ככה" אמרה ניקי.

"אוקי,אין דרך קלה להגיד את זה,אביך קיבל התקף לב והוא נמצא כרגע בבית חולים,השותף שלו מצא אותו ולקח אותו,אימך מבקשת שתגיעי לשם מיד והיא תבוא ברגע שתוכל".

ניקי החליקה על המדרגות באיטיות מתיישבת ובוהה באוויר לא מצליחה לעכל. דמעה ירדה מעיניה ומרחה לה קצת את האיפור.

"תסעי אליו" הסגנית אמרה וקמה,עוזרת גם לניקי לקום.

ניקי נכנסה בפראות לכיתה,הסתכלה על אלינור לשנייה,לקחה את התיק ורצה לכיוון המכונית שלה.

"חברים,להירגע" צעקה הסגנית על הכיתה.

"ניקול יצאה עכשיו אל בית החולים,אביה קיבל התקף לב ומצבו לא ברור,אנא,תתקשרו אחרי הצהריים ותראו מה שלום המשפחה".

אלינור לקחה את התיק ורצה אל מכוניתה,להדביק את הפער ולהגיע אל ניקי כדי לתמוך בה.

The Fray - Never Say Never

ניקי נסעה בכביש במהירות,הדמעות ירדו עכשיו אחת אחרי השנייה,כאן היא יכלה לבכות בלי שאף אחד ייראה.
היא עקפה,הפריזה במהירות,לא עצרה באדום ועשתה הכל כדי להגיע הכי מהר שאפשר אל בית החולים. שנייה לפני שיצאה מהאוטו היא מחתה את הדמעות האחרונות ויצאה.

"בן בר?" אמרה לפקידת הקבלה.

"קומה ארבע,מחלקת טיפול נמרץ,חדר 472"

ניקי עלתה במהירות,גונבת את המעלית ולא מחכה לאיש.

היא הגיעה אל החדר אבל לא מצאה שם אף אחד,במסדרון היא ראתה את השותף של אביה,קרל,יושב ומחכה.

"איפה הוא?" היא שאלה בלחץ.

"הם היו צריכים לנתח,בואי שבי אני אביא לך מים." אמר וקם,מפנה לה את המקום.

ניקי ישבה וחיכתה במשך שעתיים. היא בהתה באוויר ונבהלה כששמעה את הרופא.

"מה מצבו?" שאלה בשקט.

"הניתוח הצליח,הוא צריך לנוח,אפשר לשבת שם אבל בשקט ואחר כך נדבר על מה יהיה בהמשך" ענה הרופא והלך להמשיך את עבודתו.

ניקי נכנסה אל החדר וראתה את אביה שוכב במיטה עם אינפוזיה,ומסכת חמצן על פניו.

היא התיישבה קרוב אליו ולקחה את ידו בידה.

"אבא,בבקשה תבריא,אני צריכה אותך כאן איתי ואני יודעת שגם אמא צריכה אותך,אני לא יכולה לדמיין את הבית בלעדיך,אתה מה שמחבר את המשפחה הזאת. דור בחו"ל ודנה כבר לא פה כמעט,אבל הודעתי לשניהם ואני מקווה שהם יבואו,אבל אתה צריך להתאמץ ולהבריא כדי לראות אותם,בבקשה".

"מאמי.." ניקי שמעה מאחוריה וראתה את אלינור ניגשת אליה.

ניקי קמה וחיבקה אלינור. "תודה שאת פה" אמרה.

ניקי שמעה צעדים מאחוריהן והסתובבה. אמא שלה עמדה בפתח הדלת וחייכה,היא הייתה לבושה בשמלת אירועים כחולה והתקדמה לכיוון המיטה.

ניקי יצאה עם אלינור ונתנה לאימה להיות עם אביה,היא התעצבנה עליה שהחליטה להישאר בארוחת צהריים עם החברות שלה במקום לבוא ולהיות פה עם בעלה.

שלושה ימים עברו והמצב של אביה השתפר טיפה,הוא התאושש והתעורר,דנה קפצה לבקר אותו אבל דור לא הצליח.

בצהריים הרופא ניגש אל המשפחה לעדכון המצב.

"בן,המצב שלך לא הכי טוב,הלחץ והעומס שמצטברים מהעבודה שלך משפיעים עליך לרעה וזה הגורם להתקף הלב שהיה לך" אמר הרופא ומיד המשיך "יש לך כמה אופציות שאני הייתי ממליץ עליהם. הראשונה היא להתחיל לקחת תרופות שאותן תצטרך לקחת לתקופה ארוכה,השנייה היא שתעשה הפסקה עד להודעה חדשה מהעבודה כדי להירגע ולהבריא והאפשרות השלשית היא שתעזבו אתהעיר שאתם נמצאים בה עכשיו ותעברו למקום יותר שקט ופחות מזוהם כמו הכפר לדוגמא. אני אשאיר אתכם להתייעץ ואני אלך בינתיים לחתום על מסמכי השחרור"

"אני חושב שהכי נכון יהיה לעבור מפה לכמה זמן" אמר בן אחרי מחשה ארוכה.

"לעזוב? אבא אתה יודע שכל החיים שלי פה,אני לא יכולה לעזוב,לא עכשיו" אמרה ניקי בשקט.

"את ילדה כזאת אגואיסטית" אמרה מריאן.

"מי שמדברת" מלמלה ניקי.

"סליחה?!" אמרה מריאן בכעס ולקחה את ניקי החוצה.

"למה את מתכוונת?" היא אמרה בעצבים.

"אני אגואיסטית אמא?! אני הגעתי לפה בשנייה שאמרו לי,אבל את,את החלטת להישאר בארוחה שלך עם החברות מ'החברה הגבוהה' ולא להיות פה,ומה היה קורה אם הוא היה מת?! מה היית עושה אז?!" צעקה עליה ניקי ומריאן העיפה לה סתירה.

ניקי שמה את ידה במקום הכואב,הסתכלה על מריאן ופנתה חזרה לתוך החדר.

מריאן נשארה עומדת עם היד באוויר,היא הייתה בהלם מהמעשה שעשתה.

"אי אפשר לדחות את המעבר?" שאלה ניקי את אביה.

"לצערי לא מתוקה שלי" ענה לה וליטף את לחייה.

"אז כנראה שאין ברירה" ענתה ונישקה את אביה בלחי.

"אבל תתעודדי,יש לנו בית ששייך לנו בכפר,הוא אומנם רחוק מפה מאוד אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים,יש לי תמונות במחשב,סעי הביתה ותסתכלי עליו" אמר לה בחיוך.

ניקי חייכה ויצאה מהחדר,מתעלמת מאימה ויורדת אל המכונית בדרכה הביתה.

"אלינור נפגשות עוד 10 דקות אצלי בבית" ניקי אמרה בטלפון וניתקה,מגבירה את המוזיקה במכונית ונוסעת הביתה.

בבית,ניקי ישבה על המחשב של אביה וראתה תמונות של החדר העתידי שלה,רושמת רעיונות לעיצוב ורשימת הדברים שהיא תצטרך. היא עוד לא עיכלה את ההשלכות של עזיבתה.

אלינור הגיעה אחרי חמש דקות וראתה את ניקי מוציאה בגדים מהארון ומקבלת אותם לתוך מזוודה גדולה.

"מה קרה?" שאלה אלינור בדאגה.

ניקי סיפרה לה הכל ושתיהן קבעו שאת יום המחרת,היום האחרון של נקי בעיר,שתיהן יבלו יחד. שתיהן ישבו ובכו,נפרדות אחת מהשנייה.

"יאללה,תעזרי לי לארוז" אמרה ניקי והחליטה לחזור להיות 'מלכת הקרח' שהיא.

"קדימה"

(קרדיט)

XOXO

אני באמת מצטערת שיש פער של כמעט חודש בין הפרקים האלה אבל אני עמוסה:S
יום שני יש לי בגרות במתמטיקה,עוד חודש וחצי בתיאטרון ויש לי בעוד שבועיים מסע בראשית,בנוסף לזה הייתי במחנה תיאטרון (היה מושלם!)

וכל רגע פנוי אני מנסה לכתוב (תראו מה השעה-5:17 לפנות בוקר ואני מ-3:45 בערך יושבת וכותבת).

אני מקווה שאתם עוד פה ושאתם מחכים בסבלנות.

3>