To Choose - סיפור בהמשכים

היי לכולם!
רציתי להגיד לכם לפני תחילת הפרק שהפעם העיכוב בעידכון לא היה בגלל חוסר זמן, הוא היה בגלל חוסר תגובות.

אני יודעת שנעלמתי הרבה פעמים ליותר מדיי זמן וזה רק בגלל העומס... אבל כמות התגובות ירדה בצורה מטורפת... אני אשמח אם תגיבו לפחות שקראתם, שאני אדע שאני לא כותבת סתם.

בכל אופן, הפרק הוא לפני אחרון ובסוף הסיפור אני אתן לכם פרטים על הסיפור החדש!

תהנו מהפרק! =]

"למה לי להגיד לך קודם?" שאל כלא מבין.

"כי אני החברה שלך!" צעקה עליו ומיד תיקנה את הטעות. "הייתי החברה שלך".

"בדיוק. היית. אני לא חייב לך יותר כלום". ענה והביט בה. היה לו קשה לעשות את זה.

יותר קשה ממה שהיא ידעה או חשבה.

"אם היינו יחד? מה היה קורה אז?" שאלה והסתכלה עליו, כבר לא מסתירה את הדמעות.

"את מנסה לשגע אותי?" שאל דין בחוסר אונים. "עבר כבר חודש ואת לא מוכנה לדבר איתי, ניסיתי אבל אני לא יכול להכריח אותך. אני החלטתי כבר" אמר ויצא אל חדרו.

ניקי נשארה ישובה על המיטה, בוהה בחלון ומשחררת את כל הדמעות.

=פרק 21=

אתה יכול לומר מה שאתה צריך לומר, לומר את זה או לומר בדיוק ההפך. אתה גם יכול לומר משהו בהבעה, בקריצה, הגוף עוזר לך לומר את זה, לפעמים השקט אומר הכל.
לפעמים שיר עוזר לך לומר מה שאתה צריך לומר. לפעמים צריך לצעוק, אבל כשאינך אומר מה שאתה צריך לומר, לא במילים, לא בהבעות, לא בשתיקה וגם לא בצעקות, הדבר שאתה צריך לומר מורד בך ומתבטא כמיטב יכולתו. את מה שאנחנו צריכים לומר, נאמר בכל דרך אפשרית.
אומרים שכשמישהו לא יכול להגיד מה שהוא צריך להגיד, הגוף שלו ידבר. יש כאלה שחשים כאבים בגרון,בבטן או בראש,לאחרים יש אלרגיה. אחרים מדברים בשפת הגוף.

אבל השפה הזאת, שפת הגוף, פשוטה כל כך להבנה? האם זו שפה אוניברסאלית? איך מפרשים את השפה הזאת?
לא נראה לי שזה פשוט כל כך, לדעתי מדובר בקוד, כל עוד אתה לא מפענח אותו, הדלת לא נפתחת.

הזמן עבר, ניקי עיכלה את עזיבתו של דין והכינה את מסיבת הרווקות של קלואי.

אלינור וספיר התחברו ביניהן דרך הדבר היחיד שמשותף להן, הכעס על ניקי.

דין אירגן את כל הדברים לנסיעה ומחר בבוקר הוא עוזב. דור וקלואי היו עסוקים בהכנות לחתונה ובלי ששמו לב החתונה עמדה להתרחש בעוד יומיים.

"קלואי אני מקווה שאת מוכנה כי היום בערב יהיה להיט!" קראה ניקי וסגרה אחריה את הדלת.

קלואי ירדה מחדרה, לבושה בג'ינס כהה וחולצה ורודה פשוטה. "איך?" שאלה אותה קלואי.

"להיום בערב?" שאלה אותה ניקי.

"כן" אמרה קלואי. "זה לא טוב?" שאלה בחשש.

"את לא יוצאת ככה מהבית!" אמרה ניקי ומשכה אותה אל חדרה.

ניקי מסרה לידיה של קלואי שמלת קולר בגוונים של ורוד-סגול ונעלי עקב תואמות. (כאן)

"יש לך עגילים מתאימים?" שאלה אותה קלואי. ניקי רצה אל שולחן האיפור שלה ונתנה לה עגילי נוצה מתאימים ועזרה לה להתאפר. "מה את לובשת ולאן אנחנו הולכות?" קלואי שאלה אותה בלחץ והתרגשות.

ניקי הצביעה לעבר הקולב וניגשה למקלחת.

היא לבשה שמלת שכבות בורוד אפרסק, נעלי עקב תואמות ועגילי נוצה באותו הצבע. (כאן).

היא התאפרה במהירות ולאחר מכן הסתכלה על קלואי. "מה את אומרת?" שאלה וקרצה.

שתיהן יצאו במהירות, קלואי נישקה את דור לשלום ונכנסה אל האוטו של ניקי.

[Only One - Alex Band]

"הכל מוכן?" שאלה אליס את בנה.

"כן אמא, הכל מוכן ואני יוצא לשדה תעופה עוד שלוש שעות" ענה דין וסגר את תיקו בפעם האחרונה.

"מה אני אעשה שנה בלעדיך?" התחילה אליס לבכות.

"אמא, את יודעת שהייתי נשאר אם..." הוא עצר באמצע המשפט. "לא חשוב" אמר וחיבק אותה.

"אל תשכח להתקשר ולכתוב כל יום" אמרה בדאגה ומשכה אותו לעוד חיבוק אחד.

"אמא, אני צריך להעמיס את התיקים" ענה והתרחק.

הוא שמע מבחוץ רעשים. "את מוכנה?" הקול היה מוכר, אך הוא התעלם והרים על גבו את התיק.

ניקי בדיוק פתחה את הדלת כשהיא נתקלה בדין.

"אז זהו?" היא שאלה אותו.

דין הכניס את התיק למושבים האחוריים והסתכל עליה.

"כנראה שכן, אבל את תהיי בסדר, את עם סאם" אמר בזלזול.

"אני לא עם סאם" ענתה בשקט והשפילה את מבטה. דין הסתכל עליה והתנשף.

"אני מצטער" ענה.

הם הביטו אחת בשני, לא מדברים.

"הולכות?" שאלה קלואי שהייתה לחוצה.

"מה? אה... כן" ענתה ניקי מבולבלת. היא הביטה בדין וחיבקה אותו במהירות. "שתהיה לך נסיעה טובה" ענתה והסתובבה אל המכונית. "תודה" הוא מלמל ונכנס חזרה אל הבית.

"את עושה טעות לפי דעתי" מלמלה קלואי.

ניקי הביטה בה לשנייה וחזרה לנהיגה, היא הגבירה את המוזיקה ובחרה להתעלם מדבריה.

"כבר מגיעות" אמרה תוך כדי נהיגה.

[Rihanna - We Found Love]

המועדון שמול הים התקרב במהירות וקלואי כבר חשדה.

"כן זה מה שאת חושבת" ניקי צחקה והחנתה את האוטו.

שתיהן נכנסו אל המועדון הרועש, שם כל החברות של קלואי חיכו להגעתה.

ניקי נכנסה והלכה ישר אל הבר. "שוט וודקה" ביקשה מהברמן.

"את לא צעירה מדי?" שאל אותה בחשד.

"ממש לא" ענתה וחטפה מידו את הכוסית הקטנה.

"לחיי קלואי" צעקה אל כולן. היא שתתה את הכוסית בבת אחת.

"עוד אחת" אמרה לברמן וקרצה לו. אחרי עוד שלושה שוטים היא קמה מהבר והלכה לרקוד.

המוזיקה הייתה רועשת וכל הבנות רקדו.

"ועכשיו, להפתעה של הערב!" ניקי קראה בקול ועוגה גדולה הוכנסה על ידי המלצרים של המקום.

"קלואי, שבי ותהני" צעקה ניקי בחיוך ומוזיקה החלה.

חשפן קפץ מתוך העוגה והתחיל את המופע. ניקי ישבה ליד עמדת המוזיקה וצחקה.

קלואי הסתכלה עליה במבט עצבני אך נהנתה גם היא.

המסיבה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה וכולן צחקו ונהנו.

דין נכנס אל שדה התעופה, היו לו שלוש שעות לשרוף בשדה.

הוא התיישב ליד מישהי שהייתה עסוקה בקריאת ספר.

"היי" אמר וחייך.

היא הרימה אליו את מבטה. "היי" החזירה.

"אני דין" אמרה והושיט לה את היד.

"ניקול" ענתה בחיוך. הלב של דין החל לדפוק אך הוא לא נתן לזה להשפיע עליו.

ניקי יצאה החוצה לנשום אוויר והתיישבה על סלע גדול מול הים.

"את באמת חושבת שאני לא שמה לב?" קלואי יצאה החוצה בעקבותיה והתיישבה לידה.

"שמה לב למה? כולה שתיתי קצת יותר מדי" ענתה ניקי וניסתה לחייך.

"עליי את לא תעבדי" ענתה קלואי. "את עדיין אוהבת אותו" אמרה והתקרבה אל ניקי עוד קצת.

"אז מה? גם עם כן זה לא יעזור לי עכשיו.. הוא על המטוס בדרך לטיול הנפלא שלו" אמרה ניקי וקירבה את רגליה אל בטנה.

"הטיסה שלו עוד שלוש שעות, את יכולה להספיק". אמרה קלואי בחיוך וליטפה את גבה של ניקי.

שתיהן הביטו אחת בשנייה. "תודה" לחשה ניקי והתרוממה מהסלע.

XOXO