To Choose - סיפור בהמשכים

הסיפור קרוב לסיומו.. נשארו 3 פרקים ואז מתחיל סיפור חדש בשם To Choose :)

בשני הפרקים האחרונים כמות התגובות ירדה משמעותית, יש יותר מנויים ובין 60 ל-100 כניסות ביום ובקושי 8 תגובות... אני יודעת שהרוב זה באשמתי ובגלל חוסר העידכונים... אני מקווה שהפעם יהיו יותר!

תהנו מהפרק! =]

מהפרק הקודם:

"מה יהיה איתנו?" שאלה אותו בייאוש.

שניהם נאנחו והביטו זה בזו בפעם הראשונה. השתיקה הייתה שתיקה מביכה וניקי לא ידעה איך להפסיק אותה.

צלצול הקפיץ את שניהם וניקי הוציאה מכיסה את הטלפון.

"הלו?...כן...סיימתי אתה יכול לבוא...בי" השיחה עם דור הייתה קצרה.

הוא התיישב מולה והאווירה נהייתה מוזרה.

"מה יהיה איתנו?" דין חזר על שאלתה של ניקי.

היא השפילה את מבטה אל הרצפה. 'לא לבכות, לא לבכות' חשבה לעצמה.

היא הרגישה את ידו על פניה, מלטפת.

"בבקשה לא" לחשה. "אני לא מסוגלת" אמרה והסתכלה בעיניו.

"אתה מבין בכלל כמה פגעת בי?" שאלה אותו בכעס וסילקה את ידו ממנה.

הוא לא וויתר וניסה שוב.

"מה יהיה איתנו?" שאל שוב פעם והצמיד את מצחו אל מצחה.

=פרק 19=

[The Quiet Kind - In Front Of You]

"מאחורי כל הדברים הנראים לעין יש דבר מה גדול יותר – כל דבר הינו נתיב, שער או חלון הנפתח אל משהו אחר" (הנסיך הקטן).

"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" שאלה אליס.

"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע" אמר החתול.

"לא אכפת לי כל כך לאן" אמרה אליס.

"אם כך לא משנה באיזו דרך תלכי" אמר החתול.

"בתנאי שאגיע לאנשהו" הוסיפה אליס כהסבר.

"בטוח שתגיעי" אמר החתול "אם רק תתמידי בהליכה" (אליס בארץ הפלאות)

"לא יהיה איתנו" אמרה ניקי לאחר כמה דקות שבהן הם ישבו אחד מול השנייה.

דין רצה להגיד משהו אבל ניקי קמה מהכיסא והתמקדה אל דור שצפר בחוץ.
"רגע!" קרא דין מאחוריה והצמיד אותה אליו.

הם הביטו זה בזו ושנייה לפני שניקי השתחררה ממנו,נישק אותה במהירות ובחזקה.

"תגידי לי שלא הרגשת כלום! תגידי לי שזה לא עושה לך כלום!" אמר בלחץ והסתכל עליה, מחכה לתשובה.

"זה לא עשה לי כלום" אמרה והשפילה את מבטה.

דין הסתכל עליה המום.

"ביי דין" היא אמרה בשקט ויצאה החוצה.

ניקי נכנסה למכוניתו של דור, ידה ורגלה היו חבושות.

"מה קרה לך?" שאל אותה וניסה לבדוק את ידה.

"נפלתי, דין טיפל בזה" אמרה ומשכה את ידה ממנו.

 "אפשר לנסוע? דנה יודעת שאנחנו באים?" שאלה והפעילה את הרדיו.

"יודעת ומצפה לנו, יש לה משהו לספר" אמר ולחץ על דוושת הגז.

דין הגיע לחדרו, הוא כעס על כל העולם. על דור ודנה שאירגנו את המסיבה, על ניקי ששיחקה איתו מחבואים באותו ערב, על אלינור שניצלה את המצב ונישקה אותו והוא כעס גם על עצמו שלא הצליח להחזיר אליו את ניקי.

הוא נכנס למקלחת ואחרי כמה דקות מצא את עצמו, יושב מתחת למים החמים שכבר התקררו מזמן  וחושב על ניקי. בראשו עלתה מחשבה והוא החליט ללכת איתה עד הסוף. "אני חייב להתרחק ממך".

ניקי ודור הגיעו אל דנה, שפתחה את הדלת עם חיוך רחב, ומיהרה להושיב אותם על הספה בסלון.

"ניקניק מה קרה לך?" שאלה אותה גם היא.

"סיפור ארוך" אמרה ניקי ומיד הוסיפה "הבנתי שיש לך משהו לספר".

תום נכנס אל החדר. "מאמי בוא שב איתנו" דנה קראה לו.

"טוב, ניגש ישר לעיקר" אמרה דנה בהתרגשות וחיבקה את תום.

"אני בהריון" אמרה דנה במהירות וחייכה, מחכה לראות את התגובה של שניהם.

ניקי צרחה ורצה לחבק את דנה. דור נעמד עם חיוך רחב על הפנים.

"אומייגאד!!" ניקי צרחה. "אני הולכת להיות דודה,שוב!" אמרה בחיוך וחיבקה שוב את תום ודנה.

דור ניגש אל דנה ומשך אותה לחיבוק חזק. "מזל טוב, אחות תאומה".

ניקי ודור נשארו לארוחת ערב ולאחר מכן חזרו אל ביתם שם חיכה להם אביהם.

"אבא!" ניקי קראה בשמחה והתיישבה לידו בספה.

היא לא שמה לב שהפריעה לו ולאימה באמצע השיחה.

"ניקול, אנחנו באמצע, את יכולה בבקשה לחכות קצת?" שאלה מריאן בעצבים.

ניקי התעלמה ממריאן והמשיכה לשאול את אביה שאלות.

"ניקניק, תקשיבי לאימך בבקשה" אמר לה אביה וליטף את גבה. "לי ולך יש עכשיו המון זמן יחד" הוסיף וקרץ.

ניקי תקעה במריאן מבט עצבני וחייכה אל אביה. כבר מזמן היא הבטיחה לעצמה שכשאביה יחזור, תקשיב לכל מה שהוא אומר ובלי וויכוחים.

היא נכנסה לחדרה והכינה את כל הדברים שהייתה צריכה כדי ללכת לישון וליום המחרת בחנות השמלות עם קלואי.

כאשר נכנסה להתקלח היא שמעה דפיקות חזקות על הקיר שמגיעות מחדרו של דין.

"אוחחח מה הוא עושה עכשיו?!" נאנחה בעצבים ועטפה את עצמה במגבת.

ניקי דפקה על דלתו של דין וכשלא היה מענה היא פתחה אותה לאט.

דין ישב על מיטתו ודפק את ראשו בקיר.

"דין!" היא צעקה לו. דין הפסיק את הדפיקות והסתכל עליה.

"אני מצטער, לא שמתי לב" אמר ובהה בגופה. "תפסיק עם זה" ניקי גלגלה עיניים וחזרה אל חדרה.

המקלחת שעשתה ציננה אותה ועזרה לה להרגע. היא נרדמה בתוך דקות ספורות.

"את בטוחה שזאת השמלה שאת רוצה?" ניקי שאלה את קלואי שעמדה על בימת המדידה, מודדת את השמלה העשירית שלה באותו בוקר.

קלואי הסתכלה עליה במבט מהוסס. "אני לא יודעת!" אמרה לבסוף.

ניקי הסתכלה על הספה שלצידה ועל תשע השמלות האחרות ששכבו שם.

"מדדת את כל הסוגים, מיני ומקסי, מתנפחת ורגילה, שכבות ואחידה, סטרפלס ושרוולים ארוכים" אמרה ניקי בייאוש. קלואי הורידה את השמלה וחזרה לקולבים. "מצאתי!" קלואי צעקה אחרי עשר דקות של שוטטות. היא עלתה על הבימה והתופרת עזרה לה לסדר אותה.

השמלה הייתה שמלת סטרפלס ארוכה ונפוחה, החלק האחורי היה ארוך והשתרע על הרצפה, מכסה את כל הבימה שמאחוריה.

חלקה העליון של השמלה היה תפור כשתי וערב והתחתון היה חלק ולבן כשלג.

"מושלם!" ניקי קראה וקלואי חייכה חיוך רחב. "עכשיו תורך" אמרה ולקחה את ניקי לשמלות הערב.

"את צריכה לבחור את שמלת השושבינה!" הוסיפה בהתלהבות.

דלת החנות נפתחה והפריעה לבנות בשיחה. סאם נכנס והתקרב אל ניקי.

"אני יכול לדבר איתך?" שאל אותה במהירות ולקח אותה הצידה.

"מה קרה?" שאלה אותו.

XOXO