To Choose - סיפור בהמשכים

לא האמנתי שיגיע היום.. אבל סופסוף אני יכולה להגיד את זה! גמרתי עם ספרות לכל החיייםםםםם!
תהנו מהפרק =]

מהפרק הקודם:

היא קפצה בבהלה והסתובבה אליו. "כמה זמן אתה עומד פה?" שאלה בבלבול.

"מספיק כדי לדעת שאת כועסת" אמר בהיסוס. "אני רק רציתי לדעת אם ראית את גילי היום? היא עוד לא חזרה הביתה" הוא התיישב על מיטתה.

ניקי ניגשה אל מיטתה והתיישבה על ידו, היא הנידה את ראשה לשלילה.

"טוב...אני אלך.. היא בטח אצל אחת החברות שלה" מלמל והתחיל ללכת לכיוון הדלת.

ניקי תפסה את ידו ומשכה אותו חזרה אל המיטה.

בהחלטה של רגע אחד היא קירבה את פניה אליו, מנשקת אותו במהירות.

=פרק 18=

אני יודעת שיש שני צדדים למטבע, הסיפור משתנה,תלוי איך מספרים אותו.
סיפורים מעירים אותנו או מרדימים אותנו, תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו.
אם תספר סיפור בעל סוף טוב יהיה לך סיפור שהסוף שלו טוב אם תספר סיפור עצוב אז יהיה לך סיפור עצוב.
כשאתה מאמין לסיפור שסיפרו לך קשה להאמין בסיפור אחר.
אנחנו מאמינים לסיפור הכי כדאיי לנו.  כל אחד בוחר באיזה סיפור להאמין אבל לא בוחרים מי מספר לנו כל סיפור.
עצוב לגלות שהסיפור האהוב עליך הוא לא יותר מזה, סיפור.

[Lifehouse - It Is What It Is]

סאם התנתק מניקי וקם מהמיטה.

"למה את עושה את זה?" שאל אותה בעצבים.

"את מה?" שאלה ניקי בתמימות והתקרבה אליו שוב.

הוא הביט בה לרגע ואז המשיך "את לא עושה את זה כדי לגרום לדין לקנא?" שאל.

ניקי הרימה גבה ומיד התחילה לצחוק.

 "לגרום לדין לקנא? למה אני חייבת לו משהו?"  אמרה ומיד משכה את סאם חזרה לכיוון המיטה. "תבין, אני עושה מה שטוב לי, דין כבר לא קיים בשבילי" ניקי התקרבה אליו לנשיקה.

הפעם סאם הוא זה שעשה את המהלך והפיל את שניהם על המיטה.

ניקי הורידה את חולצתו במהירות, מתחילה לפתוח את כפתורי הג'ינס שלו.

"מספיק" אמר והחזיק את ידה. "אם את אמיתית איתי, אני רוצה שניקח את זה לאט" הוסיף במהירות.

ניקי חייכה והנהנה בראשה, היא ידעה שזה לא אמיתי אבל רצתה להחזיר לדין.

סאם קם מהמיטה, הרים את חולצתו ויצא מחדרה.

ניקי התיישבה והסתכלה על עצמה במראה. היא חידשה את הקוקו וסידרה את הפוני.

דפיקה בדלת הפריעה למחשבותיה. "אני יכול להפריע?" היא שמעה את קולו של דור מבעד לדלת.

ניקי צחקקה ופתחה לו את הדלת, מסמנת לו שהתיישב על המיטה.

"ראיתי עכשיו את סאם יוצא מהחדר ואני רוצה שתדעי שלהתעסק עם בנים אחרים לא ישכיחו לך את דין, את צריכה לסגור איתו קצוות..." דור התחיל לדבר במהירות, לא נותן לניקי זמן להגיב או להבין מה הוא רוצה.

"עצור!" היא אמרה ושמה את ידה על פיו. דור הוציא את לשונו כמו שעשה לה תמיד כשהיו קטנים יותר.

"איכס דור!!!" ניקי עזבה את פיו ורצה לשירותים לשתוף את ידה. היא שמעה אותו צוחק בקול רם.

"אתה פשוט מגעיל!" צעקה אליו וכשחזרה הסתכלה עליו במבט רציני.

"בשביל מה באת?" שאלה והתיישבה מולו.

דור הסתכל עליה וחזר לדבר.

"אני יודע מה קרה במסיבה" התחיל. "דין בא אליי יום אחרי זה וסיפר לי את הכל. ברור שהחטפתי לו אבל אחרי זה ניסיתי להקשיב לו" הוא הביט בניקי, מנסה להבין את הפרצוף שעשתה לו.

"ו..?" שאלה בחוסר סבלנות.

"כמו שאמרתי, ראיתי את סאם יוצא מהחדר שלך וזה לא מוצא חן בעיני... אני לא רוצה שתעשי משהו שתתחרטי עליו בגלל מה שהיה" אמר בהיסוס.

"אל תדאג, אני לא אעשה כלום. אם כבר אתה צריך לדבר עם דין שבולע ברגעים אלה את ספיר באורוות" דור נראה מופתע.

"על מה את מדברת?" שאל.

"אתה כבר יודע שאבא התעורר... אז חזרתי ממנו ונזכרתי ששכחתי משהו באורוות אז נסעתי לשם וכשהגעתי הם בלעו אחד את השניה בכניסה" אמרה ושילבה את ידיה.

דור חשב ומלמל משהו. ניקי ניסתה להבין אותו וקמה לבדוק את השעה בפלאפון.

"בוא למרפסת, אני צריכה אוויר" אמרה לו ועלתה במדרגות של חדרה.

דור עקב אחריה במעלה המדרגות וכאשר יצאו אל המרפסת הוא המשיך.

"בכל מקרה, רק רציתי לוודא שאת בסדר, שאת לא במצב של הכחשה או משהו כזה" אמר וליטף את גבה.

"טוב, עכשיו אתה נשמע כמו פסיכולוג" אמרה וחייכה אליו.

שניהם ישבו על הפופים הגדולים והסתכלו אחת על השני.

"עוד משהו?" שאלה אחרי שתיקה ממושכת, דור נראה כאילו הוא מתלבט איך להתחיל לדבר.

"את האמת, יש עוד משהו" ענה.

"והוא? דור אתה חייב להתחיל לדבר!" אמרה לו ונשענה אליו.

"את יודעת שהחתונה שלי ושל קלואי מתקרבת בצעדים ענקיים, ו...קלואי קצת מסתבכת בנוגע לשושבינות, הן לא יכולות להגיע מחו"ל עד יום לפני החתונה והיא ביקשה ממני לדבר איתך" הוא עצר לרגע. ניקי הבינה את כוונתו ומיד קפצה עליו בחיבוק.

"ברור שאני אעזור ואהיה השושבינה!"  אמרה באושר.

דור חייך וחיבק את אחותו חזק. "תודה" הוא לחש לה.

"אין על מה" אמרה בחיוך ולאחר מכן הסתכלה על הנוף לכיוון האורוות.

"מה אתה אומר? נלך לרכב קצת?" שאלה אותו.

"הרבה זמן לא ראיתי את סילבר, רעיון טוב" אמר ושילב את ידיו בידיה.

שניהם נכנסו למכונית של דור ונסעו לכיוון האורוות.

"איפה דנה? לא ראיתי אותה המון זמן" שאלה ניקי.

"היא עובדת, הם עברו קצת לבית שבקצה הכפר, היא ואמא רבו שוב" הסביר במהירות.

"נקפוץ אליה אחרי זה?" שאלה והסתכלה בציפיה על דור.

"יום איכות עם האחים? ניקי אני כבר לא מזהה אותך!" אמר והוציא לשון.

[Kris Allen - I Need To Know]

הם הגיעו תוך 5 דקות וכשניקי יצאה מהמכונית היא ראתה את דין נפרד מספיר שנכנסה אל מכוניתה ונסעה משם.

"אולי פשוט תשיגו חדר ואנחנו נוכל להיות חופשיים פה?" ניקי זרקה לו ונכנסה לתא של אופל.

דין התקרב אליה. "אולי תקשיבי לאחרים במקום להיות תקועה על הגרסא המעוותת שלך?!" אמר בעצבים.

ניקי גיחכה והמשיכה להכין את אופל לרכיבה.

"אידיוט" מלמלה ויצאה עם אופל לכיוון הרחבה.

דין עצר אותה מלעלות על האוכף. "תקשיבי לי עכשיו ותקשיבי טוב! אני לא חייב לך שום הסברים, באותו לילה ניסיתי להסביר לך הכל אבל את במקום להקשיב היית תקועה על נקודת מבט אחת והלכת לנשק את סאם! אז עכשיו תסבלי בשקט" אמר במהירות.

היד של ניקי עפה מעצמה אל לחיו של דין. "שלא תעז לדבר אליי ככה חתיכת אפס, כלומניק. כדאי לך להיזהר שלא תאבד את העבודה שלך!" אמרה במהירות והסתובבה, עולה חזרה על האוכף ומתחילה את האימון של אופל.

שעתיים עברו וניקי לא שמה לב לשעה, היא הייתה עצבנית והתישה את עצמה ואת אופל באימון.

דור סיים את האימון אחרי שעה, וקבע איתה שיחזור לקחת אותה אל דנה כשתסיים.

אופל כבר הייתה חסרת כוחות וברגע אחד היא עצרה ומהתנופה ניקי עפה אל הרצפה.

דין שהיה שם ראה את ניקי עפה ורץ לעזור לה,רגלה דממה מהשפשוף וידה כאבה. הוא קשר את אופל לגדר והוביל את ניקי אל תוך האורווה.

"תעזוב אותי" ניקי אמרה בכעס והתיישבה על הכיסא בקושי.

דין הכניס את אופל חזרה לתא ונתן לה קצת מים. הוא נכנס אל המחסן ומצא את ערכת העזרה הראשונה. שניהם שתקו ולא העזו להסתכל אחד על השניה.

הוא שתף את הפצע ברגלה של ניקי, בהתחלה ניקי סירבה אך המים הקרים הקלו על הכאב והיא וויתרה.

הוא סיים במהירות לחבוש את רגלה ועבר אל ידה.

"עד לפה!" אמרה במהירות.

דין סירב להקשיב לה ולקח את ידה, בודק את חומרת המצב.

"יש לי דז'ה וו" לחשה.

"גם לי, את נפצעת המון" אמר והרשה לעצמו לחייך.

"מה יהיה איתנו?" שאלה אותו בייאוש.

שניהם נאנחו והביטו זה בזו בפעם הראשונה. השתיקה הייתה שתיקה מביכה וניקי לא ידעה איך להפסיק אותה.

צלצול הקפיץ את שניהם וניקי הוציאה מכיסה את הטלפון.

"הלו?...כן...סיימתי אתה יכול לבוא...בי" השיחה עם דור הייתה קצרה.

הוא התיישב מולה והאווירה נהייתה מוזרה.

"מה יהיה איתנו?" דין חזר על שאלתה של ניקי.

היא השפילה את מבטה אל הרצפה. 'לא לבכות, לא לבכות' חשבה לעצמה.

היא הרגישה את ידו על פניה, מלטפת.

"בבקשה לא" לחשה. "אני לא מסוגלת" אמרה והסתכלה בעיניו.

"אתה מבין בכלל כמה פגעת בי?" שאלה אותו בכעס וסילקה את ידו ממנה.

הוא לא וויתר וניסה שוב.

"מה יהיה איתנו?" שאל שוב פעם והצמיד את מצחו אל מצחה.

XOXO