To Choose - סיפור בהמשכים

אני לא מאמינה שהיום הזה הגיע אבל אני סופסוף יכולה להגיד: אני את הבגרות שלי בלשון כבר עשיתיP:

היה קשה והציון לא יהיה הכי טוב שהיה לי,אבל לפחות סיימתי עם זה!!

רציתי להגיד לכן חג שבועות שמח והנה פרק 8:)

מהפרק הקודם:

"אתה אידיוט" סאם אמר ויצא החוצה,חוזר אל הריקודים.

"אפשר להבין למה?" שאלה ניקי.

"לא יודע" אמר דין ויצא אחרי סאם.

"ניקי?" היא שמעה מישהי קוראת לה מאחוריה. כשהיא הסתובבה היא ראתה את אימה עומדת בעצבים. "מה הולך פה?" היא צעקה עליה.

ניקי ניסתה להגיד משהו,אבל במקום זה היא רק הקיאה על השמלה של אימה.

=פרק 8=

בילדותי למדתי שכדי ליצור קשר לא תמיד צריך מילים. אפשר לתמרן את המילים כך שהן עלולות לאבד את ערכן או לקבל ערך רב מדי. לעומת זאת השקט אצילי יותר,אפשר להתחלק בשקט. לשמור על שתיקה פירושו להיות בשליטה. אומרים שאנחנו עבדים למילותינו ואדונים לשתיקותינו. לעולם לא יהיה עבד.
לסבול בשקט זו צעקה אילמת שמחרישה את האוזניים. הריקנות נהפכת למילה שאי אפשר לבטאה. כי לבטא את מה שחסר לנו שובר לנו את הלב.
מה שקם בשתיקה חדל להתקיים כשמבטאים אותו? מילים מובנות מאליהן שאין טעם לבטא?
או אולי צריך לבטא אותן מרוב שהן ברורות כל כך? ראיתי את זה אלף פעם,אתה יודע מה קורה,אבל זה נעשה אמיתי אך ורק כשמכניסים לזה מילים.

"דין תעזור לניקי" קרא לו בן,אביה של ניקי.

דין עזב את שיחתו עם סאם וניגש במהירות אל ניקי והרים אותה מהריצפה,לוקח אותה לכיוון המקלחת שבחדרה.

"מרי.." התחיל בן לדבר אל אישתו.

"אל תדבר איתי עכשיו!" אמרה מריאן ורצה לכיוון חדרם,בן רץ אחריה.

"מריאן,תחליפי בגדים ונדבר איתה" אמר בן את מה שרצה להגיד.

הוא ירד למטה אל כל הילדים שעדיין היו בבריכה. הוא לקח את המיקרופון מידו של הדי-ג'י והנמיך את המוזיקה.

"חברים וחברות,המסיבה הסתיימה,כולם מוזמנים ללכת הביתה" אמר לתוך המיקרופון וירד מהבמה,נכנס אל הבית.

"גילה,שימי לב שכולם הולכים ושאף אחת מהעוזרות לא תסדר את מה שהולך כאן,גם לא את." אמר בן ורץ לחדר של ניקי. הוא מצא אותה בדיוק כשדין הכניס אותה לשירותים והוריד ממנה את הכפכפים.

"דין,כשהיא תתאושש תודיע לה שאנחנו מחכים לה בסלון" אמר בן בשקט. הוא החל לרדת במדרגות כשהלב שלו התחיל לכאוב. 'זה כלום בן,טיפלו בך' אמר לעצמו וניגש לקחת את התרופות שלו.

[Shakira - Rabiosa ft. Pitbull]

דין הוריד מניקי את הכפכפים,אסף את שיערה לגולגול מאולתר ותמך בה כאשר הקיאה לתוך השירותים. "קחי" אמר לה והגיש לה את מברשת השיניים. ניקי צחצחה בלי הרבה ריכוז ולאחר מכן נתלתה עליו בדרך למקלחת. הוא השעין אותה על קיר הזכוכית והשפריץ עליה מים.

"זה קפוא!!!" היא צרחה עליו.

"זה יעזור לך" אמר בשקט והמשיך.

ניקי התעצבנה עוד יותר אבל לא ידעה מה לעשות,הראש שלה לא היה מפוקס מספיק. היא תפסה את דין בחולצה ומשכה אותו פנימה.
"מה את עושה?!" הוא צעק לה.

"עכשיו תגיד לי אתה אם זה עוזר" מלמלה וצחקה.

שניהם עמדו צמודים מתחת למים הקפואים,מסתכלים אחד על השני ושותקים.

"דין הכל בסדר שם?" הוא שמע את בן שואל ודופק בדלת.

"הכל בסדר גמור,עוד 5 דקות היא תרד אליכם" אמר ולא הזיז את מבטו מניקי.

ניקי קפצה על דין בנשיקה סוערת ומלאת תשוקה. דין נסחף אחריה משעין אותה על הקיר ומלטף את גופה.

ניקי התחילה להוריד את החולצה שלו אבל ברגע האחרון דין הפסיק אותה.

"לא ככה" אמר בשקט ויצא החוצה.

ניקי הסתכלה עליו בזמן שהביא לה מגבת ולא אמרה לו כלום.

דין עזר לה להחליף לפיג'מה שלה והזכיר לה לרדת לדבר עם בן ומריאן.

"תודה" היא לחשה אבל הוא כבר היה מחוץ לחדר.

דין נכנס אל חדרו והלך ישר אל המקלחת.

הראש התפוצץ ממחשבות ומאלכוהול. הוא לא הבין מה עבר עליו באותו רגע אצלה בחדר או כשראה אותה עם סאם.

"מה אתה חושב על הסנובית הזאת כל כך הרבה?" קול בראשו שאל. לדין לא הייתה תשובה.

כשיצא מהמקלחת שמע את הקולות של בן ומריאן כשנזפו בניקי. הוא שם את הבוקסר שלו והלך לישון.

ניקי ישבה בסלון וייבשה את שיערה. היא עוד לא ממש התפכחה והראש כאב.

מריאן ישבה מולה ובן עוד לא הגיע.

"מה תגידי לי עכשיו? שאת מאוכזבת? שאת כועסת? שאני מקורקעת? שמעתי כבר הכל" אמר ניקי בזלזול לאימה.

"הפעם אבא ידבר" ענתה מריאן ונשענה אחורה על הספה.

ניקי מעולם לא ראתה את אביה כועס עליה,הוא הבין אותה ותמך בה בריבים שלה ושל מריאן. הוא הכיר את מריאן וידע שהיא מגזימה בתשעים אחוז מהמקרים. ניקי לא אהבה לאכזב את אביה וקיוותה שהוא לא כועס.

בן הופיע עם שלוש כוסות קפה והניח אותן על השולחן.

הוא התיישב על הספה לצד מריאן ונאנח. הוא לא ידע מה להגיד לה.

"ניקול,אני מאוכזב" אמר לה בשקט והסתכל בעיניה.

המילים דקרו כמו סכין בלב ודמעות הציפו את עיניה,דמעות שנאבקה בהן על מנת שלא יצאו.

ניקי השפילה את ראשה וחיכתה להמשך.

"את הרסת לי שמלה יקרה מאוד את יודעת את זה?!" התערבה פתאום מריאן.

"זה מה שחשוב לך?!" אמרה ניקי והסתכלה על אימה.

"מריאן,תעלי לחדר" אמר בן בשקט.

מריאן עלתה בחוסר רצון והיה אפשר לשמוע אותה מקטרת עד שהדלת נסגרה.

"קחי" אמר ונתן לניקי את הקפה. "עכשיו אנחנו צריכים לשבת ולדבר על כמה דברים" אמר ונשען לאחור. "אני רגיל למעשים שלך ולהתנהגות שלך. אני יודע שאת מנסה להרגיז את אמא,אבל עכשיו הגזמת" ניקי הסתכלה עליו וניסתה לדבר. "בגלל ההתנהגות שלך" אמר ולא נתן לה לדבר. "את תצטרכי לנקות את כל מה שנשאר מכל הבית,את כל הזבל,הבירות,האוכל,הכל!" ניקי רצתה למחות אך הוא המשיך מיד. "ובנוסף לזה,את הולכת לעבוד באורוות במשך שבועיים כדי לשלם על השמלה שהרסת לאמך".

"אבא!" ניקי אמרה והסתכלה עליו. המילים שלו כאבו לה,היא התחרטה על כך שגרמה לו לכעוס אבל היא לא הייתה מוכנה לעבוד באורוות ובטח לא בשביל לשלם על השמלה של אימה.

"שום אבא ושום כלום!" אמר בן. "זאת ההחלטה שלי ובזה זה נגמר. להבא תחשבי על מעשייך".

"לילה טוב אבא" אמרה והלכה אל חדרה.

"לילה טוב ניקניק" החזיר לה אביה וסיים את הקפה שלו.

הבוקר הגיע וניקי התעוררה כשראשה כואב בצורה מפחידה והיא זוכרת רק שני דברים מהלילה שהיה,ההקאה והשיחה עם אביה.'ניקי בר,למה הכנסת את עצמך?' שאלה את עצמה.

"אני רואה שהתעוררת" אמר דין שבדיוק נכנס לחדרה.

"ואני רואה שלא הפנמת שאמרתי לך לא להיכנס לי לחדר" אמרה בעצבים.

"ביקשו ממני לקרוא לך,את צריכה לנקות היום את הסלון ואת החצר ממה שהשאירו החברים שלך,אה ואני מחכה לך בשלוש באורוות,הגיע הזמן שתתחילי לעבוד" אמר ויצא. הוא הבין שהיא לא זוכרת כלום מאותו לילה,או לפחות מעמידה פנים.

ניקי לבשה על עצמה גופיית סבא ירוקה ומכנסון שחור,אספה את השיער לקוקו,שמה על עצמה כפכפים וירדה למטבח לשתות כוס קפה ולקחת משכך כאבים.

"גילה איפה שקיות הזבל?" שאלה ניקי וכשמצאה אותן ניגשה לסלון.

"מה עשית??" היא שאלה את עצמה כשראתה את הבלאגן שהיה מסביבה.

היא התחילה לנקות את הסלון וראתה שהיא מצליחה לסיים במהירות.

אחרי שעתיים של התרצצויות ושקיות על גבי שקיות ניקי סיימה לסדר את איזור הבריכה,הסלון והחצר.

"גילה מה השעה?" ניקי שאלה כשנכנסה לשתות מים.

"רבע לשלוש" ענתה לה גילה מבין הסירים.

ניקי יצאה לכיוון האורוות ונכנסה בדיוק בשעה שלוש. "דייקנית? לא ידעתי" אמר דין מאחוריה כשנכנס פנימה.

"מה צריך לעשות?" שאלה אותו בעצבים.

"מה את יודעת על עבודה באורווה?" שאל אותה.

"הדבר היחיד שעשיתי שקשור לאורוות היה להאכיל את אופל ולרכוב עליה" ענתה לו.

דין סימן לה לבוא אחריו והתקדם לכיוון המחסן שהיה ליד. "היום זה יום הנקיונות,אנחנו צריכים לנקות את איזור הסוסים,להחליף את הקש ולרחוץ חלק מהסוסים" אמר לה.

"זה נשמע קל" ענתה לו ולקחה אט בידה.

הוא סימן לה את האיזור שצריך לנקות וניקי רצתה לבכות.

כל האיזור היה מטונף בצואת סוסים.

"את זה אני צריכה לנקות? תשכח מזה!" אמרה והפילה את אט החפירה מתקדמת לכיוון היציאה.

"לאן את הולכת?" אמר ומשך אותה אחורה. ניקי החליקה ודין תפס אותה בשניה האחרונה.

הם היו קרובים מאוד.

"ניקי?!" נשמע קול מוכר מהכניסה. ניקי הסתובבה.

"אלינור,זאת את?" שאלה ורצה אליה.

XOXO