To Choose - סיפור בהמשכים

מצטערת על העיכוב הענקי שהיה פה,אני בתוך תקופת הבגרויות...מחר יש לי במתמטיקה וביום רביעי יש לי במדעי הסביבה...

משהו קטן ומשמח-אתמול בלילה לא הצלחתי להירדם,אז כתבתי..פרקים 7 ו-8 כבר כתובים:)))

מבטיחה לפצות על הזמן הזה!

מהפרקים הקודמים:

כשמייק בטווח שמיעה והשיר נגמר ניקי שאלה "רוצה לחתוך אליי?" וחייכה.

היא ראתה את מייק מסתובב לשמע המילים האלה וחייכה שוב,הפעם חיוך של ניצחון.

ניקי משכה את הבן החוצה והובילה אותו לכיוון ביתה.

היא פתחה את הדלת במהירות ממשיכה להתנשק עם הבן שגילתה את שמו-סאם.

ניקי הובילה את סאם לכיוון המדרגות ומשם אל חדרה,ללילה סוער וכמעט בלי שינה

~

"זה קצת ישרוף" אמר והניח את צמר הגפן על שפתיה. היא קפצה.

הם היו קרובים מאוד. היא הרגישה את נשימותיו על פניה. הם הביטו אחד על השניה. הוא הוריד לאט את צמר הגפן מפיה.

אחרי חמש דקות של מבטים הוא לא עמד בזה יותר והתנפל עליה בנשיקה סוערת.

=פרק 6=

לפעמים המילים מיותרות,לפעמים המילה הנכונה היא זאת שלא נאמרת,לפעמים אין מילים,לפעמים המילים נשמעות בלי שהן נאמרות.

יש מילים שמרפאות ואחרות הורגות.

לפעמים אנחנו שותקים כדי למנוע עוד כאב ובדממה הזאת מופיעות המילים שנזקקנו להן כל כך. שתיקה,מילה פשוטה,או מונולוג מרגיז,הכל מדבר,הכל אומר משהו.

אבל לפעמים לא די בשתיקות ובמילים,חייבים ללכת מעבר לזה,לעבור ממילים למעשים,כי השאר,השאר כולו "בלה-בלה"

הם התנשקו במהירות ובתשוקה.

ניקי פתחה את עיניה וקלטה מה היא עושה. היד הבריאה שלה התרוממה ונחתה על לחיו של דין בסטירה מצלצלת וכואבת.

"שלא תעז לעשות את זה שוב,חתיכת אידיוט!" היא צעקה עליו והלכה אל חדרה.

'מה לעזאזל קרה עכשיו?!' דין שאל את עצמו.

הוא לא סובל אותה,אפילו קצת שונא. אבל היא עושה לו משהו.

זאת לא אהבה,את זה הוא ידע בבירור. 'איך מישהו יכול להתאהב במישהי שהוא פגש אתמול?' הוא גיחך וניקה את הלכלוך שנשאר אחרי הטיפול בניקי ועלה לחדרו.

ניקי נכנסה במהירות לחדרה והסתכלה במראה,הבגדים התלכלכו,השיער התבלגן,האיפור נמרח ופנס גדול קישט את עינה השמאלית. היא הכינה את הפיג'מה שלה ונכנסה למקלחת. היא פתחה את הברז וניקתה את הבוץ מגופה,לאחר מכן היא עברה אל האמבטיה ושקעה במים החמימים.

אירועי היום רצו במוחה,היא התעכבה על הריב שהיה לה עם ספיר ועל החבורה שהגיעה איתה.
הרגע שבו דין התפרץ לריב הזכיר לה את מצב הגוף שלה. היא העבירה את ידה הבריאה על היד,מרגישה את התחבושות ששם לה. היד עלתה אל הפנים,היא הרגישה את העין הנפוחה ולאט ירדה אל השפתיים,מרגישה את השריטה העמוקה ומדמיינת בראשה את הנשיקה שהייתה לפני דקות אחדות.

'מה קורה לי?' היא שאלה את עצמה ויצאה מהמקלחת באיטיות ובכאב.

ניקי התלבשה בכותונת שלה,נכנסה למיטה,סגרה את האור וניסתה להירדם.

היא התהפכה כל הלילה ולא הצליחה. שכבה על הבטן,על הגב על שני הצדדים ועדיין לא נרדמה.

בשלוש לפנות בוקר היא קמה מהמיטה וניגשה אל כן הציור שלה,לא הרבה ידעו שהיא מציירת.

השעה הייתה שש בבוקר,ניקי כיסתה את הציור והלכה להתארגן לבית הספר,היד כאבה והעין התנפחה עוד קצת. היא לבשה גופיית סבא ומעליה חולצה אפורה וארוכה שתסתיר את השריטות ביד,ג'ינס כהה ונעלי בובה אפורות (כאן),היא מרחה על עצמה מייק-אפה,לא התאפרה בכלל בעיניים ושמה קצת ליפגלוס על השפתיים,נזהרת על השריטה. היא שמה כובע צמר ועגילים. הכניסה את כל הדברים שהיא צריכה לתיק אפור מקושקש,שמה את משקפי השמש בידה וירדה למטבח.

דין התעורר לקולות השירה של ניקי כשיצאה מהחדר.הוא פתח את חריץ בדלת וראה אותה יורדת במדרגות לכיוון המטבח. "בשש בבוקר עם כאלה אנרגיות?!" מלמל לעצמו ונכנס למקלחת קצרה.

ניקי הכינה לעצמה קערת דגנים ואכלה בהנאה. כשסיימה הציצה בשעון וראתה שהשעה רק רבע לשבע,היא הכינה לה כוס קפה והתחילה לעלות חזרה לחדרה.

דין יצא מחדרו וירד למטבח כדי לקחת לו ארוחת בוקר. הוא לא שם לב ונתקע בניקי.

הקפה נשפך על הרצפה ובמזל בגדיה של ניקי לא התלכלכו. "מה אתה אידיוט?!" היא צרחה עליו.

"בוקר טוב גם לך" ענה לה והתחיל לרדת במדרגות.

"אתה לא מתכוון לנקות את זה?" שאלה אותו ועקבה במבטה אחריו בזמן שירד במדרגות.

"לא,זה הקפה שלך" ענה והמשיך לרדת.

"שמוק!" צעקה עליו והלכה לנקות את הקפה בעצבים.

כשסיימה דין כבר עלה חזרה עם כוס הקפה שלו ביד. "אני רואה שאת לא כזאת סתומה" אמר וגיחך.

היא הסתכלה עליו בעצבים והראתה לו את האצבע השלישית שלה,יורדת למטה להכין קפה חדש.

כשנכנסה למטבח היא ראתה את אביה. "בוקר טוב מתוקה" אמר ונתן לה נשיקה במצח.

הוא הביט בה וראה את הפנס בעין. "מה קרה לך?" שאל בדאגה ובחן את פניה.

"נפלתי מהמיטה בלילה" אמרה בעצבים.

"ומה זה מצב הרוח הזה?" שאל בחיוך קטן.

"דין הזה,הוא מעצבן אותי" אמרה והכינה את הקפה.

"אה" אמר וצחק.

"מה מצחיק פה?" שאלה אותו והוסיפה "אני לא רוצה אותו בבית שלי".

"ניקי,כבר דיברנו על זה,לא כל מה שרוצים בחיים מקבלים" אמר וקרץ לה,יוצא לאכול במרפסת.

ניקי סיימה לשתות את הקפה במהירות,לקחה את התיק,שמה את משקפי השמש על עיניה ויצאה לכיוון הרכב שלה.

כשהגיעה לחניית בית הספר,היא שמה לב שהחבורה של ספיר מסתכלת עליה מרחוק.

ואת דן מתקרב אליה."כבר החזירו לך את הביצים?" שאלה בזלזול.

 "אני מצטער על אתמול" הוא אמר בחיוך.

"מאמי,אם אתה מתקרב אליי שוב,הביצים שלך לא יחזרו אליך לעולם" אמרה והתרחקה לכיוון הכיתה.

במהלך השעתיים הראשונות ניקי שמה לב שספיר איננה אבל כל הבנות מלחששות ומסתכלות עליה.

בהפסקה ניגשה אליה אחת הבנות שלא התקרבו אליה בהתחלה. "שמעתי שגרמת לספיר להגיע לבית חולים" אמרה בחיוך והוסיפה "מגיע לכלבה הזאת להיות שם".

"איך קוראים לך?" שאלה אותה ניקי בחיוך. "אני גילי" אמרה וחייכה חזרה "ושמך ניקול,נכון?"

"אף אחד לא קורא לי ניקול,תקראי לי ניקי" אמרה לה והוסיפה "ספיר רק עושה דרמות,היא פצעה אותי בדיוק כמו שאני פצעתי אותה".ניקי סימנה לגילי להתיישב לידה ולאכול איתה.

גילי הייתה בלנודינית,שיער חלק,פוני בובה,עיניים כחולות,רזה ולא ממש גבוהה. החיוך שלה הרגיע את ניקי והיא אהבה את זה.

דין נכנס לחדרה של ניקי במטרה לעזור לאימו להחליף את המצעים ברחבי הבית. הוא שם לב לכן הציור המכוסה ונהיה סקרן. כשעמד לצאת מהחדר עם סל הכביסה בידו הוא החליט להציץ בציור.

הוא הוריד את הכיסוי והביט בתמונה. אופל הייתה מצוירת שם בזמן שדין מאכיל אותה.

'יש משהו שהילדה הזאת לא יודעת לעשות?' שאל את עצמו ויצא מהחדר,שוכח לכסות את הציור.

הוא שמע את הדלת למטה נפתחת וידע שזה חברו הטוב סאם. "היי סאם,תעלה למעלה" צעק לו דין והכניס את הסל לחדר הכביסה במהירות.

כשהוא חזר לחדרו הוא ראה את סאם עם מדיו הצבאיים שוכב על מיטתו.

"מה קורה אחי?" שאל אותו דין והתיישב על המחשב.

"עייף ומותש,תאמין לי הצבא הזה סוחט ממך את הכוחות..." החזיר לו והוסיף "תזכיר לי שוב למה אתה לא בצבא?" הוא התיישב וזרק על דין כרית.

"אני מעדיף לא להיכנס לזה שוב..." אמר והתכוץ בכיסאו בחוסר נוחות.

"שיהיה.." אמר סאם. "וואי,אתה לא מבין...לפני כמה זמן הייתי בסיור עם המחלקה שלי והגענו בסוף שבוע לעיר אחת,נכנסנו למועדון,ואחת הבחורות לקחה אותי אליה,תאמין לי,לילה כזה לא היה לי בחיים" אמר וצחקק.

דין הסתכל עליו,זרק עליו חזרה את הכרית ואמר "אני שמח שנהנית".

סאם היה החבר הכי טוב של דין והוא ידע עליו הכל כולל הכל.

"ספר לי על המקום הזה" ביקש סאם ודין התחיל לספר לו.

"בואי,כנסי" אמרה ניקי כשהגיעה לביתה יחד עם גילי.

גילי הסתכלה על הגודל של הבית וכשהן עלו גם על החדר.

"את חייבת לעשות כאן מסיבה" אמרה גילי בחיוך ערמומי והסתכלה על ניקי.

"צודקת" היה כל מה שהיא אמרה לגילי.

היא הסתובבה וראתה את הציור הלא מכוסה. "איזה מעצבן הוא!" אמרה בעצבים וכיסתה במהירות את הציור. "חכי לי פה שניה" אמרה ניקי.

"מה? מי? למה?" שאלה גילי והלכה אחריה.

"דין באיזו רשות אתה נכנס לחדר שלי ומתעסק לי בדברים?!" שאלה אותו ניקי וראתה שהוא באמצע שיחה עם מישהו שהיה עם הגב אליה.

"אומייגד!!" צרחה גילי לידה "דין וסאם זה באמת אתם?!" היא הוסיפה ורצה אליהם בחיבוקים.

"סאם?!" שאלה ניקי והפלאשבק התחיל לרוץ בראשה בשנייה שסאם הסתובב אליה

XOXO

הפרק יצא קצת קצר,אבל אני מקווה שאהבתם:)

הדמות של גילי הצטרפה לרשימה בצד ולפוסט דמויות:)