To Choose - סיפור בהמשכים

אז..בית ספר היום?

אני לומדת עד חמש..יום ארוך..מקווה שהיה לכם אחלה של פסח,כי לי היה:P
3>

מהפרק הקודם:

היא נתקלה במישהי ושתיהן נפלו לרצפה.

"כלבה תסתכלי לאן את הולכת" אמרה השניה.

ניקי הסתכלה עליה וצרחה חזרה "למה מי את חתיכת שרמוטה?!"

"אני ספיר" אמרה ספיר בכעס.

"ספיר,תביני אני לא יודעת מה המצב שלך פה,אבל מה שהוא לא יהיה אני לא אחת השפוטות שלך" היא אמרה לה וקמה ללכת.

מרחוק התקבצו כמה אנשים "הגיעה ביץ' חדשה,אה?" שאל אחד מהם.

"כן,עכשיו תתחיל המלחמה" ענתה אחת הבנות הדרמטיות.

"Cat fight" אמר אחד הבנים וקרץ לחבריו.

=פרק 5=

מי לא זוכר את נשיקתו הראשונה? מי לא זוכר את נשיקתו האחרונה? מי לא זוכר את הנשיקות שניתנו בדרך?
הנשיקות המוזרות, נשיקות עם עבר. נשיקות שמתעקבות או נשיקות שלא מגיעות לעולם. בעיניי הנשיקות שאי אפשר לשכוח הן הנשיקות הבלתי צפויות.
הנשיקות משנות הכל, הן כמו מחסום, חומה שאתה חוצה בלי לדעת מה תמצא בצד השני.הדופק מואץ כאילו הנשיקה היא סכר שנפתח ונותן לנהר של תחושות לשטוף אותך.
לא נותנים נשיקות בפה...נשיקות נותנים בכל הגוף. נשיקות נותנים על סמך זיכרון. הנשיקות הן גשרים שמחברים בין שטחים בלתי מתאימים. הן ההוכחה שהנשמה שלנו צריכה.  
טכנית, מה היא נשיקה? שתי פיות ששנצמדים זה לזה? לנשום את אותו האוויר? זו נשיקה?
יש נשיקות שאתה לא מייחל או מצפה להן, אבל הן מגיעות ולא מפתיעות אותך. מה שכן מפתיע הוא שאתה לא יודע איך ולמה,אבל היא מתחילה למצוא חן בעיניך,זה באמת בלתי צפוי.

ניקי הגיעה לכיתתה והתיישבה במקום הפנוי הראשון שראתה.

"למה את חושבת שאת יושבת פה?" אמרה לה ספיר שנכנסה שנייה אחרי.

"כי ככה החלטתי" ענתה לה ניקי והסתובבה עם הגב אליה.

"ומי אמר שאת המחליטה פה?!" ספיר אמרה ולקחה את התיק של ניקי בידה.

"מה נראה לך שאת עושה?!" התעצנה ניקי ומשכה את התיק שלה חזרה אל השולחן ודוחפת את ספיר אחורה.

"זה המקום שלי,עכשיו תחפפי מפה,את חדשה אין לך זכויות כאן!" צעקה עליה ספיר וחבורת השפוטות שלה התחיל להתקרב יחד עם שאר הכיתה.

"ספיר מאמי,הגיע הזמן שתביני שאני לא הולכת להיות שפוטה שלך ולא הולכת להיות חיילת שלך,עכשיו תחפפי מפה ומהר!" אמרה ניקי בשקט אך באיום.

הבנים השמיעו קולות עידוד ושריקות. ניקי הסתכלה עליהם והם סתמו מיד.

"את עוד תשלמי על זה!" אמרה לה ספיר והלכה לשבת במקום היחידי שנותר. מקדימה.

אחרי שניקי תפסה את מקומה התיישב לידה אחד הבנים ששרקו.

השיעור התחיל וניקי גילתה שזו שעת המחנכת. המחנכת הציגה את הכיתה בפני ניקי ואת ניקי בפני הכיתה והמשיכה בשיעור.

'יש לך ביצים' היא קיבלה פתק מזה שישב לצידה.

'למה?' החזירה במהירות.

'לענות ככה ועוד לספיר...וואו' היא קראה את התשובה וגיחכה בשקט.

היא קימטה את הפתק והצביעה לכיוון המורה שבחנה את הכיתה.

בהפסקה ניקי ניגשה אל המזכירות לסגירת פרטים נוספים וקיבלה את הלוקר שלה. היא ניגשה אליו והכניסה את ספרי הלימוד שלה,מסדרת אותם ותולה מערכת שעות על הדלת.

היא הספיקה לקחת את ידה שניה לפני שהדלת נסגרה בחבטה וספיר נעמדה מולה,עצבנית.

"מה את רוצה עכשיו?" שאלה אותה ניקי בזלזול.

"שתתרחקי. תתרחקי מהמקום שלי,מהחברות שלי,מהכיתה שלי,מהחיים שלי ומהחבר שלי" ענתה לה ספיר כשהיא צועדת קדימה וניקי הולכת אחורה נתקעת בלורין-אחת השפוטות של ספיר.

"מאמי,אני לא מעוניית בחברות שלך ולא בחבר שלך,תפסיקי לאיים עליי כי זה לא ייגמר טוב!"

אמרה דוחפת את לורין ואת ספיר מהפנים שלה ומתחילה ללכת.

"תזכרי מה שאמרתי לך" צעקה לה ספיר.

"תצאי מהסרט שאת חיה בו" ניקי צעקה לה חזרה.

היא הלכה לקפיטריה,מזמינה סלט ומתיישבת באחת השולחנות.

"שלום לך" התיישב לידה אחד הבנים. ניקי התעלמה וקמה לקחת את הסלט שלה.

"ביץ'" מלמל והלך לשבת חזרה עם חבורתו שכללה את הבן שיושב לידה.

היא שמעה אותם צוחקים עליו ואת אחד מהם אומר "דן,עכשיו תנסה אתה לנשק אותה" .

דן ניגש אליה בזמן שהיא אכלה והתיישב לידה בקלילות "היי" אמר.

"היי" אמרה. "עכשיו אני יכולה אולי לדעת את השם שלך? אתה מתכתב איתי על שטויות אבל מה השם שלך?" היא עשתה את עצמה.

"דן" אמר ורצה ללחוץ לה את היד.

ניקי בדיוק לקחה מסטיק וקירבה את ידה אליו. כשהם נגעו היא משכה אותו אליה ונישקה אותו מול החברים שלו. כשהם התנתקו היא לחשה לו באוזן "עכשיו לך תזכה בהתערבות שלך ואל תדבר איתי יותר בחיים שלך,חתיכת שמוק" והעיפה אותו אחורה.

יום הלימודים הסתיים וניקי נסעה חזרה לביתה.

היא הכינה את העבודות במהירות והלכה לטפל באופל.

כשהיא נכנסה לאורווה היא מצאה שם את דין מאכיל את הסוסים.

"תן לי לטפל באופל" אמרה ולקחה מידו את האוכל שלה,אופל הייתה בכניסת האורווה.

"זאת העבודה שלי,אני מקבל על זה כסף" ענה לה ולקח בחזרה את האוכל.

"זאת הסוסה שלי ואני אטפל בה" אמרה,מתחילה להתעצבן עליו.

הוא התעלם ממנה והתחיל לתת לאופל את האוכל.

ניקי דחפה אותו הצידה ונתנה לאופל את שארית האוכל.

"למה עשית את זה?!" שאל אותה ודחף אותה אחורה,נעמד בינה ובין הסוסה.

"זוז מפה כבר אידיוט" אמרה וניסתה לדחוף אותו.

"אחרת מה?" אמר והתקרב.

"אני אדאג שתפוטר" אמרה וחייכה חיוך ערמומי.

"רק תנסי" אמר לה.

אופל הייתה רעבה ורצתה את האוכל שבידו של דין. היא חטפה לו את האוכל מהיד ודחפה אותו,הוא נפל על ניקי כששניהם עפו לרצפה.

הפרצוף שלו היה כל כך קרוב לשלה,היא הרגישה את נשימותיו על פניה ולרגע אחד שניהם הביטו זה על זה בלי להוציא מילה.

אחרי זה ניקי קלטה מה קורה וניסתה להוריד את דין מעליה,היא לא הצליחה,הוא היה כבד מדי.

"אולי תרד ממני!" אמרה לו.

"ואם לא בא לי?!" שאלה.

הוא התחיל להתקרב אליה יותר ויותר,שפתיו כבר כמעט נגעו בשלה,הוא פתח את פיו והתקרב עוד קצת,ניקי פתחה את פיה גם,מוכנה לנשיקה.

שנייה לפני הנשיקה,סנטימטרים ספורים היו ביניהם,הוא עצר.

"את בטוחה שאת רוצה שאני ארד ממך?" אמר בצחקוק והתרחק במהירות מפניה.

ניקי התחרפנה. "עוף ממני או שאני צורחת!" אמרה בעצבים.

דין קם וניער את מכנסיו.

ניקי התיישבה וחיכתה. "למה את מחכה?" שאל.

היא חיכתה שהוא יעזור לה לקום. "לכלום" אמרה "חטפתי מכה כשהפלת אותי!" צעקה עליו.

ניקי התרוממה מהרצפה מנערת גם היא את בגדיה ומסדרת את שערה וכובעה.

היא ליטפה את אופל בעדינות וחזרה אל ביתה.

היא הפעילה את המוזיקה שלה בפול ווליום והתחברה לפייסבוק שלה,נשכבת על מיטתה.

אלינור הייתה מחוברת.

@מאמי תתקשרי,את לא מבינה כמה דברים יש לי לספר לך 3> @ היא שלחה בצ'אט לאלינור וכעבור שתי דקות הגיעה שיחה לפלאפון שלה.

"אליייי" היא צעקה לתוך הפלאפון.

"ניקוש,תספרי לי הכל!" אמרה אלינור בהתלהבות.

ניקי סיפרה לה הכל מהרגע שהן נפרדו ועד הרגע שהיא התחברה לפייסבוק.

"את מבינה איזה אנשים מטומטים יש פה?! ואני אשכרה תקועה כאן לכל החיים כנראה! ככה הרופא של אבא אמר לנו לפחות..." אמרה אחרי 20 דקות של סיפור.

"אוי מאמי,הספיר הזאת נשמעת נוראית,אבל סחתיין עלייך...ודין הזה,נשבעת לך שהוא נשמע חתיך,מדהים!" אמרה אלינור.

"קחי אותו במתנה" אמרה ניקי בעצבים,היא לא אהבה שאלינור לא חושבת כמוה.

היא ניגשה אל החלון והציצה בו.

"את לא מבינה מה יש לי לספר לך על מייק.." התחילה אלינור לספר.

"אלי,אני כבר אתקשר אלייך" היא אמרה לה וניתקה.

'מה הסתומות האלה עושות כאן??' היא חשבה לעצמה.

ספיר והחבורה שלה היו למטה עומדות ביחד ומחכות שניקי תצא החוצה.

"שרמוטה,אם יש לך אומץ צאי החוצה" היא שמעה את ספיר צועקת.

"ביץ'" אמרה. היא זרקה את הפלאפון שלה למיטה וירדה למטה.

"מה את עושה פה לעזאזל?" שאלה ניקי בעצבים.

"אמרתי לך להתרחק מהחבר שלי,נכון?" התקרבה אליה ספיר באיום.

"אני אפילו לא מכירה את החבר שלך,עכשיו תזיזי את התחת שלך ועופי מפה יחד עם כל השפוטות שלך" היא צעקה עליה.

"השם דן מוכר לך?" התקרבה ספיר עוד.

"כבר אמרתי לך שלא חתיכת מטומטמת" אמרה.

"ועכשיו?" שאלה ספיר והצביעה לכיוון דן שישב במכונית.

'זה דן?!' חשבה לעצמה ניקי,זה היה אותו אחד שישב לידה בכיתה.

"אל תעזי להכחיש,אני ראיתי אותך מנשקת אותו היום בקפיטריה,שרמוטה". ספיר ירקה על ניקי ופיספסה בכמה סנטימטרים.

"מותק,זה שהחבר שלך מחפש לדפוק כל מי שזזה,זה לא עושה אותי שרמוטה,זה הוא שהתערב עם החברים שלו שיצליח לנשק אותי" צחקה לה בפנים "וחוץ מזה,מי את שתירקי עליי לעזאזל?!"

ספיר בתגובה ירקה עליה שוב וניקי קפצה עליה בעצבים. שתיהן התחילו לריב ולהכות את את השניה,אחת מושכת לשניה בשיער,האחרת נותנת לה סטירה,זאת מחזירה לה בבוקס וזאת נותנת לה בעיטה. אחרי כמה דקות השפוטות של ספיר התחילו להכות גם הן את ניקי.

ניקי הצליחה להשכיב אותן לריצפה ולחזור לריב עם ספיר בזמן שדין חזר מהאורווה.

"מה קורה פה לעזאזל?!?!" הוא צרח כשהוא ראה את ספיר ואת ניקי רבות בכניסה לבית.

הוא הגיע וראה מישהו יושב במכונית ולא עושה כלום-זה היה דן.

הוא ניגש ופתח את הדלת במהירות. "מה אתה יושב ככה סתם?!" אמר ורץ אל הבנות שרבו.

כשהוא הגיע אליהן ניקי הצליחה לשרוט את ספיר בפנים ולהשאיר לה פנס בעין ונשיכה ביד וספיר השאירה לניקי פנס ענקי,שפה מדממת,שריטות ביב וכובע מעוך על הרצפה.

הוא נכנס במהירות בניהן,חוטף בעצמו כמה שריטות עד שספיר קלטה שזה הוא.

"דין מה אתה עושה פה?!" היא שאלה אותו במהירות,עוצרת.

דין החזיק את ניקי חזק והרחק מספיר כשהיא ניסתה שוב לרוץ אליה ולהרביץ לה.

"מה את עושה פה?! קחי את השפוטים שלך ועופי מפה" אמר לה בעצבים. ספיר סתמה והסתובבה כשהיא צועקת לניקי "אני מקווה שלמדת את הלקח".

"חכי,חכי מה מחכה לך!!" צעקה חזרה ניקי וביקשה מדין שיעזוב אותה כדי שהיא תוכל להמישך להרביץ לספיר.

הוא הכניס אותה בכוח פנימה ולקח אותה למטבח,מושיב אותה בניגוד לרצונה על הבר שבמטבח.

הוא הוציא ערכת עזרה ראשונה.

"מה אתה עושה?! אני יכולה לטפל בעצמי" אמרה כשהתחיל לחטא את ידה.

"לא את לא,עכשיו שתקי" אמר והמשיך.

הוא חיטא את ידה וחבש את השריטות העמוקות.

"אני צריך שתרימי את החולצה" אמר.

"יא סוטה תעוף ממני" היא אמרה במהירות וניסתה להתרומם.

"אולי תקשיבי לי?!" השתיק אותה והושיב בחזרה. "עברתי הכשרה רפואית,הנשימה שלך לא נשמעת לי טוב" אמר והיא הסכימה. הוא בדק את הצלעות שלה,מתעלם מהחזייה האדומה.

"זה רק כמה מכות חזקות ועוד קצת שריטות"  אמר בשקט וטיפל בפציעותיה.

אחרי זה הוא עבר אל פניה,מסתכל על הפנס שהיה לה. "זה ישאיר סימן בערך שבוע" אמר לה ועבר לפציעות בפיה.

"זה קצת ישרוף" אמר והניח את צמר הגפן על שפתיה. היא קפצה.

הם היו קרובים מאוד. היא הרגישה את נשימותיו על פניה. הם הביטו אחד על השניה. הוא הוריד לאט את צמר הגפן מפיה.

אחרי חמש דקות של מבטים הוא לא עמד בזה יותר והתנפל עליה בנשיקה סוערת.

XOXO