To Choose - סיפור בהמשכים

אני יודעת שיש עיכובים..אין לי תירוצים...מסתבר שגם פסח עמוס...פרק 5 כבר חצי מוכן ואני מקווה להעלות אותו עוד השבוע;)

מהפרק הקודם:

ניקי החליטה ללכת לעשות סיבוב בכפר וכבר אחרי חמש דקות היא הלכה לאיבוד.

"שיט! כוסאמק! פאק! לעזאזל!" ועוד המון קללות יצאו מפיה של ניקי תוך כדי שהיא מועדת בגלל הבוץ או בגלל חלקי ענפים שלא ראתה.

פתאום מאחוריה היא שמעה צחקוק,היא הסתובבה במהירות ונשמתה נעצרה.

הבחור שכב בחלק אחורי של טנדר וחייך למראה ניקי המלוכלכת.

"לא אמרו לך שעדיף לא לנעול עקבים בחווה?"

ניקי לא הצליחה להוציא מילה מפיה.

=פרק 4=

בדרך כלל זה לא קורה לה,היא לא נעצרת ושותקת כשהיא שומעת מישהו מדבר אליה ועוד ככה.

היא עונה,מחזירה ומשתיקה. ניקי נתקעה מול הפנים של אותו אחד שדיבר אליה ככה. לקח לה חמש דקות להתאושש ולענות לו "מה אכפת לך בכלל? אידיוט".

הוא הביט בה והתחיל לגחך "היית צריכה חמש דקות שלמות כדי לחשוב על המשפט הזה? וואו".

היא הסתכלה עליו שוב ואהבה את מה שראתה השיער שלו היה מסדר אך מבולגן באותו הזמן,תווי הפנים שלו היו מודגשים,עיניו החומות-ירוקות בלטו וזיפיו השוו לו מראה בוגר ורציני.

"אתה תופס מעצמך יותר מדיי,אתה לא חושב?"  החזירה לו ניקי. חוזרת להיות הביץ' שהיא רגילה להיות.

"אולי את זאת שתופסת מעצמך יותר מדי" אמר בזלזול.

"מי אתה חושב שאתה שתדבר אליי ככה?" שאלה אותו בכעס. אך לא זכתה לתשובה. הוא הסתובב,נכנס לטנדר ונסע משם,מותיר אותה מאחור בין שבילי האפר שהשאיר.
ניקי העצבנית הסתובבה על עקבותיה וחיפשה את דרכה חזרה.

כשהגיעה אל ביתה היא ראתה שאימה כבר פרקה את רוב הדברים יחד עם גילה העוזרת שלהם ועם הפועלים.
"אמא בא לך אולי להראות לי איפה לעזאזל החדר שלי?" ניקי צעקה לה מהכניסה.

"תעלי לקומה השלישית,דלת משמאל" צעקה מריאן מהמטבח.

ניקי עקבה אחרי ההוראות של מריאן והגיעה למסדרון שבו שתי דלתות. היא פתחה את הדלת הימנית וראתה חדר אורחים קטן, 'אני מקווה שזה לא כמו החדר שלי' חשבה לעצמה מריאן ונכנסה בדלת השמאלית,החדר היה גדול ומרווח,היה בו ארון קיר ענקי מעץ כהה,המיטה שהיא כל כך אהבה הייתה זרוקה באמצע החדר והארגזים מסביבה.

"הולכת להיות לי עבודה קשה" אמרה לעצמה ניקי וכשהסתובבה היא שמה לב שיש לה מדרגות באמצע החדר שמובילות לחצי קומה. ניקי עלתה וראתה שהקומה הזאת היא ברוחב נורמלי ובאמצע הקיר יש דלת הזזה שמובילה למרפסת גדולה.

"ניקי" היא שמעה מאחוריה וכשהסתובבה גילה עמדה לידה.

"הבהלת אותי" אמרה ניקי.

"אני מצטערת,אמא שלך אמרה לי לידע אותך שעוד חצי שעה מגיעים אורחים לארוחת ערב ונתנה לי את שתי השמלות האלה,היא אמרה שתלבשי אחת מהן או אל תבואי בכלל" אמרה גילה בשקט וציפתה לתגובה הכעוסה של ניקי. היא הופתעה.
"תודה גילה" אמרה ניקי ולקחה את השמלות מידיה של גילה.

גילה ברחה במהירות מהחדר וניקי הלכה להתארגן,היא הייתה עצבנית מדיי על אותו בחור שפגשה קודם לכן ולא שמה לב למה שגילה אמרה לב.

במקלחת ניקי סיבנה את עצמה טוב טוב מכל הבוץ והלכלוך וכשיצאה היא התלבשה,הסתכלה במראה ופתאום קלטה כמה השמלה הזאת שנואה עליה.

השמלה הייתה קצרה ושחורה עם כתפיה אחת ועל אותה כתפיה היה קישוט גדול בצבע סגול שהבד שלו נקשר ברישול והבד הגיע עד לקצה השמלה. ניקי התאימה לשמלה נעלי עקב סגולות ועגילי טבעת שחורים. (כאן). היא התאפרה במהירות,התיזה על עצמה בושם,סידרה את השיער בתסרוקת עדינה וירדה למטה.
"גילה תקראי לניקי,היא מאחרת" אמרה מריאן וחזרה לקבל את האורחים.

גילה התחילה לעלות במדרגות בדיוק כשניקי הגיעה אליהן. "גילה אל תעלי אני באה" אמרה לה ניקי.

ניקי לעומת מריאן ריחמה על גילה ועל כל העבודה שמריאן נותנת לה. היא גם לא אוהבת את הרגעים בהם היא עצמה מוציאה את העצבים שיש לה על מריאן,בצעקות על גילה. אבל זאת היא,מתפוצצת במהירות ויורה לכל הכיוונים.

ניקי ירדה במדרגות שומעת את אימה מדברת עם האורחים.

"הנה היא הגיעה" אמרה מריאן בחיוך צבוע אל האורחים. "בדיוק כשהתחלתי לדבר עלייך" אמרה מריאן וקרצה לה.

"תגידי שלום לאליס,היא מנהלת משק הבית שלנו" ניקי לחצה את ידה בחיוך קטן.

"דין אתה מוכן לבוא להגיד שלום?" קראה אליס למישהו שהיה עסוק באחת מהתמונות הגדולות על הקיר.

הוא הסתובב והתקדם לעבר אליס.

"שלו.." התחיל לומר אך נעצר כשפגש את מבטה של ניקי.

"את?!" "אתה?!" אמרו ביחד.

 פניה של ניקי התכווצו בכעס ועצבים,ודין חייך חיוך זדוני "מריאן מה הוא עושה פה??" שאלה את אימה.

"תכירי,זה דין והוא נער האורווה שלנו". עכשיו הפנים התהפכו,דין היה כעוס וניקי חייכה.

"אתם כבר מכירים?" שאלה אליס בשקט.

"לא" ענתה ניקי במהירות.

"מריאן מי עוד צריך להגיע?" שאלה ניקי.

"אבא,ועוד כמה" אמרה מריאן והוסיפה "ותקראי לי אמא,פעם המיליון".

"בסדר,מריאן" אמרה ניקי בכוונה,הסתובבה ויצאה למרפסת הראשית.

שעתיים עברו וכל האורחים הגיעו,כולם חוץ מאביה.

"מריאן איפה אבא?" שאלה ניקי בדאגה.

"שכחתי להודיע לך,אבל הוא התקשר לפני חצי שעה ואמר שמשאירים אותו עוד לילה בבית החולים,מצבו התדרדר".

ניקי עלתה לחדרה במהירות ונשכבה במיטתה. היא עצמה את עיניה בעצבים,שוקעת במחשבות מרובות.

הדלת נפתחה בשקט ודין נכנס לאט לאט. הוא קלט אותה שוכבת במיטה עם עיניים עצומות. 'זאת ההזדמנות שלי' חשב לעצמו.

הוא טס למיטתה,קפץ עליה וצרח באוזנה.

ניקי התרוממה במהירות ובבהלה.

"חתיכת אידיוט מפגר! מה אתה עושה פה לעזאזל?!?!" צעקה עליו והעיפה אותו מהמיטה שלהץ

"אימך שלחה אותי להודיע לך שהסוסים שלך הגיעו" אמר בצחקוק "ואם את חושבת שאני אהפוך למשרת שלכם את כל כך טועה" היא דחפה אותו החוצה מחדרה בעצבים. "לך הביתה" אמרה לו בעצבים. "אני בבית" אמר וחייך "לילה טוב לך שכנתי" אמר בזלזול ונכנס לחדר הימני.

ניקי נשארה עם פה פעור. 'הוא לא יכול לגור פה,ובטח לא חדר לידי!' חשבה ניקי והלכה להחליף את בגדיה. היא השליכה את השמלה היקרה לפח,שמה על עצמה בגדי רכיבה,אספה את שיערה לקוקו ורצה אל האורוות.

"אופל" אמרה ניקי את שם הסוסה שלה בזמן שליטפה את פניה בעדינות. אופל הייתה סוסה שחורה עם פס לבן על האף.

ניקי הוציאה את אופל לשטח הרכיבה,הרכיבה את האוכף שלה,עלתה והתחילה לרכוב.

הוא הסתכל עליה מהחלון,משהו בה היפנט אותו לגמרי.

הוא לא סבל את האופי שלה ואת ההתנשאות שבה,אבל הוא נמשך אליה,היא הייתה מדהימה ביופיה.

"אם לא היית כזאת מתנשאת,מה הייתי עושה לך" אמר בשקט מהחלון והסתכל לכיוונה.

הטלפון שלו צילצל,הוא הסתכל על הצג,'ספיר'.

"מה היא רוצה עכשיו?" שאל את עצמו וענה לה.

"מה?!" אמר במהירות.

"אתה יודע שהיינו צריכים לחגוג שנה וחצי מחר?" אמרה בבכי.

"כן אני יודע,לכי תחגגי עם דן,חשבתי שעכשיו הוא השפוט שלך" אמר בעצבים וניתק.

ספיר היא האקסית של דין,הוא באמת אהב אותה אבל היא רק שיחקה בו בשביל להגיע למעמד גבוה יותר,היא הייתה קטנה ממנו בשנה והייתה עכשיו בי"ב. הם היו זוג ובאחד האימונים שלו כשעוד היה בי'ב גילה שהיא בוגדת בו.
דין היה מאלה שלא שותקים,הוא השפיל אותה מול כל מי שהיה באותו רגע בחצר.

ניקי רכבה במהירות על אופל במשך יותר משעתיים.

היא נעצרה כששמעה מכונית מתקרבת,בפנים היא ראתה את אביה והנהג שלו.

ניקי ירדה במהירות מאופל,נותנת לה את הפקודה לא לזוז ורצה לפגוש את אביה.

"אבא" היא צעקה אחרי שיצא מהמכונית עם מקל הליכה.

היא קפצה עליו בזהירות וחיבקה אותו.

"ניקול,תזהרי על אביך" אמר לה הנהג.

"קודם כל השם הוא ניקי ודבר שני אל תגיד לי מה לעשות" אמרה ניקי מיד,היא לא סבלה את השם המלא שלה.

"ניקניק" אמר לה בעדינות אביה. ניקניק היה הכינוי שלה.

היא חזרה לאופל ואמרה לו "אמא כנראה ישנה,אני אחזיר את אופל לאורוות ואעזור לך" היא התחילה לעלות על אופל כשדין הופיע. "אני אחזיר אותה" אמר לניקי והוסיף "תעזרי לאבא שלך".

ניקי לא אמרה לו כלום וחזרה אל אביה.

הם נכנסו בשקט אל הבית וניקי עזרה לאביה להכין את המיטה בחדר האורחים שבקומה הראשונה.

כשאביה נרדם,ניקי עלתה חזרה אל חדרה. היא ראתה שדלתו של דין חצי פתוחה. היא נכנסה פנימה וראתה שהוא שוכב על המיטה ובוהה בתקרה. "רק רציתי להגיד לך תודה על העזרה".

"את לא צריכה זאת העבודה שלי" אמר באדישות בלי להסתכל עליה.

"מה הבעיה שלך ךהגיד אין בעד מה ולסתום?" היא שאלה בעצבים.

"מותק,את הדאווין שלך תשמרי לאחרים,עליי זה לא עובד" צחקק והסתובב עם גבו אליה.

"שמוק" אמרה וטרקה אחריה את הדלת.

החדר שלה היה כבר מעוצב ומוכן גילה ואליס סידרו את חדרה כך שיהיה הכי דומה לחדר שהיה לה בבית.

היא נכנסה למקלחת קצרה ונשכבה במיטה.

"בוקר טוב,חומד" היא שמעה את אביה מעיר אותה בעדינות.
"אבא,למה התעוררת כל כך מוקדם?"  היא שאלה אותו.

"את צריכה ללכת לבית ספר,אמא לא אמרה לך שכבר רשמנו אותך?"

"לא" ענתה קצרות משפשפת את עיניה.

אביה נשק לה במצח ויצא מחדרה. היא התארגנה במהירות.

היא פתחה את הדלת של המרפסת בודקת את מזג האוויר,היה קריר.

היא לבשה ג'ינס סקיני כהה וארוך,חולצת בית ספר אפורה פשוטה ומעליה סווצ'רט אפור עם שלושה פסים לבנים וצווארון פתוח וגדול היא נעלה חצי מגף-עקב שחור (כאן) סירקה את שיערה החלק והעבירה את פוני הבובה שלה קדימה ושמה על ראשה כובע סריג אפור. היא התאפרה עדין,התיזה בושם,לקחה תיק אפור והכניסה אליו את הדברים שלה.

היא ירדה במדרגות בדיוק כשגילה יצאה מהמטבח לקרוא לה.
גילה הכינה לה את ארוחת הבוקר והגישה לה אותה. ניקי רק שתתה את הקפה ויצאה אל בית הספר בעקבות ההכוונות של אביה.

כשהגיעה היא הלכה למזכירות כדי לקבל את הפרטים שהיא צריכה.

שיבצו אותה בי'ב 7 והיא חיפשה את הכיוון.

היא נתקלה במישהי ושתיהן נפלו לרצפה.

"כלבה תסתכלי לאן את הולכת" אמרה השניה.

ניקי הסתכלה עליה וצרחה חזרה "למה מי את חתיכת שרמוטה?!"

"אני ספיר" אמרה ספיר בכעס.

"ספיר,תביני אני לא יודעת מה המצב שלך פה,אבל מה שהוא לא יהיה אני לא אחת השפוטות שלך" היא אמרה לה וקמה ללכת.

מרחוק התקבצו כמה אנשים "הגיעה ביץ' חדשה,אה?" שאל אחד מהם.

"כן,עכשיו תתחיל המלחמה" ענתה אחת הבנות הדרמטיות.

"Cat fight" אמר אחד הבנים וקרץ לחבריו.

XOXO