השקט שבין הצללים

יותר מידי מחשבות ,

יותר מידי רגעים של חוסר וודאות .

למה אף פעם אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא נכון ? 

אז אני מבצעת ,רק אחר כך חושבת . הייתי חייבת לנשק אותה היום?

אני יודעת כמה קשה לה ,ועד שהיא הצליחה להתחיל ולהתמודד עם המצב שאנחנו לא ביחד זה קרה .

לא ראיתי אותה שבועיים,בקושי שמעתי את הקול שלה ..זה חירפן אותי כ"כ 

ואז ראיתי אותה בשדה התעופה ,כ"כ יפה ,עייפה כזו,מחייכת . 

חיבקתי אותה חזק חזק,נסיתי לשאוב את הכוח לה ולי דרך החיבוק הזה -זה כמו סם ,עוזר לזמן מוגבל .

אז התקרבנו לנקודת פרידה ,עוד קצת והיא חוזרת לכרמיאל ואני נותרת כאן .

עוד חיבוק חזק...עוד סם קטן ישר לתוך הלב .בשנייה אחת נישקתי אותה בצוואר 

"דיי טליה,זה ממש מקשה עליי " -לא הפסקתי ,לא יכולתי . אי אפשר לקחת סם ולהחליט אחר כך שזה מאוחר מידי. 

השתחררנו מהחיבוק ואז נישקתי אותה . היא הייתה בשוק אבל נישקה אותי חזרה. זו הייתה נשיקה כ"כ מתוקה .

שניה לפני שהיא עלתה על האוטובוס לחשתי לה באוזן "אני לא עומדת בזה ,אפשר לנשק אותך "

"את יודעת שאני לא יכולה להגיד לך לא " היא לחשה חזרה,ונישקתי אותה שוב .

היא עלתה לאוטובוס,ואני עצרתי את הדמעות מלהתפרץ. ישר אחרי כשאני עוד רואה אותה דרך החלון היא שלחה לי אסמס " תחזרי אליי...בבקשה " 

זה הרג אותי ..הרג אותי שנתתי לה את האשליה שנחזור .

אני באמת רוצה שנחזור..שזה יהיה כמו פעם ,אבל אני יודעת שאני פשוט לא מוכנה לזה עכשיו,וזה הורג אותי .

אני פשוט אוהבת אותה .