http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157"הקרבה היא המרחק הכי גדול מהלב "heCopyright 2026 across_the_universe. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157http://bidurit.com/storage/movies/AcrosstheUniverse/posters/tumbo1.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=13202156<div align="right" dir="rtl">אני נכנסת לבלוג אחרי שנה פחות שבוע ויום שלא כתבתי . אני תוהה כמה דברים השתנו מאותה ילדה מבולבלת ומאוהבת שפורקת את רגשותייה אל תוך דף אינטרנטי נטול כוח מחשבה או דעה. אני מביטה בפוסט הקודם "רגעים קטנים של שקט" וחושבת על מה לעזאזל גורם לי לשקט היום ... בין הלימודים למחשבות לאישה ולמשפחה. סקס. כן כן,סקס. זה רגע של שקט. רק של שקט שחודר עמוק לתוך בשר חי ומוציא מתוכו את שברירי העצב והכעס הקרועים בפנים ורק מחכים ליד תומכת. (ועוד כל מיני מילים גבוהות ופלצניות שיסקרנו קוראים פלספנים לקרוא פוסט זה אם בכלל ) שק איגרוף. מכירים את ההרגשה של אצבעות מגרדות מרוב הרצון להרביץ למשהו? התחושה של המחנק שמתחילה בבטן ומגיעה עד לגרון וחוסמת את קני הנשימה ומאיימת לחנוק אותך אם לא תוציא את כל האנרגיות החוצה ? טוב .. לפחות אני מכירה את ההרגשה המזדיינת הזו שאני חייבת לגרום לה להריגע לפני שמישהו אחר ירגיע אותי באיזה אגרוף עסיסי לפנים ויהפוך אותי לשק האיגרוף שלו. כן כן גם להרביץ גורם לי להירגע(לחפצים כמובן) אופניים. רוח קרירה פותחת את קני הנשימה מהמחנק שהתחיל בבטן ועבר לגרון . הידיים מושטטות באוויר הגוף</div>Tue, 10 Apr 2012 14:39:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=13202156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=13202156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12437226<div align="right" dir="rtl">יותר מידי מחשבות , יותר מידי רגעים של חוסר וודאות . למה אף פעם אי אפשר לדעת מה נכון ומה לא נכון ? אז אני מבצעת ,רק אחר כך חושבת . הייתי חייבת לנשק אותה היום? אני יודעת כמה קשה לה ,ועד שהיא הצליחה להתחיל ולהתמודד עם המצב שאנחנו לא ביחד זה קרה . לא ראיתי אותה שבועיים,בקושי שמעתי את הקול שלה ..זה חירפן אותי כ"כ ואז ראיתי אותה בשדה התעופה ,כ"כ יפה ,עייפה כזו,מחייכת . חיבקתי אותה חזק חזק,נסיתי לשאוב את הכוח לה ולי דרך החיבוק הזה -זה כמו סם ,עוזר לזמן מוגבל . אז התקרבנו לנקודת פרידה ,עוד קצת והיא חוזרת לכרמיאל ואני נותרת כאן . עוד חיבוק חזק...עוד סם קטן ישר לתוך הלב .בשנייה אחת נישקתי אותה בצוואר "דיי טליה,זה ממש מקשה עליי " -לא הפסקתי ,לא יכולתי . אי אפשר לקחת סם ולהחליט אחר כך שזה מאוחר מידי. השתחררנו מהחיבוק ואז נישקתי אותה . היא הייתה בשוק אבל נישקה אותי חזרה. זו הייתה נשיקה כ"כ מתוקה . שניה לפני שהיא עלתה על האוטובוס לחשתי לה באוזן "אני לא עומדת בזה ,אפשר לנשק אותך " "את יודעת שאני לא יכולה להגיד לך לא " היא לחשה חזרה,ונישקתי אותה שוב . היא עלתה לאוטובוס,ואני עצרתי את הד</div>Mon, 18 Apr 2011 17:49:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12437226http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12437226http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12372599<div align="right" dir="rtl">הראות מטושטשת ,ורק המטאפורות הדפוקות נשארו תלויות על הקיראל תחפשו להתהדר ביצירות העלובות שלכם ,הם רק גזלו את הזמן שעוד נותר מחייכם .תחייכו,תתגאו,כן כן ,לפחות אתם חושבים שאתם יודעים יצירה מה היאומה איתי אתם שואלים?אני תלוי על הקיר לראווה,כולם רואים כולם שומעיםרק אני לא יכול לראות את עצמי . חחייכו, כן בדיוק ככה כמו שארהיצירות המזדיינות שלכם .אין לכם מקום ,אני מצטעראין לכם מקום על הקיר.אם מישהו קורא את זה בכלל,אל תנסו להבין .זה רק הכעס שגוער בי ,חיפשתי דרך לפרוק.</div>Mon, 14 Mar 2011 22:31:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12372599http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12372599http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12340331<div align="right" dir="rtl">הראש כואב,הגוף חושב יתר על המידה . הפרופורציות מזמן ברחו יחד עם המציאות . הרוח מבקשת לסחוף אותי יחד איתה , אני מתנגדת . אבל כולם נושבים ,כולם . אני מתנגדת . השמיים מסמיקים, מותירים את דמי תלוי בשמיי השטן , או המלאך ,מה שתחליטו . הדימויים דהו באוויר, מזמן נותרתי חסרת כל , ענייה ממילים ,ועשירה ברגש חסר תקדים . ורק המילים נותרו, מתנגדים לרוח. ואני. נשאבת. - סתם התפרקות של רגע. יותר מידי,יותר מידי בילבול .</div>Thu, 24 Feb 2011 22:38:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12340331http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12340331http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12234690<div align="right" dir="rtl">כמו שכתבתי בפוסט הקודם ,קראתי את הספר סטון בוצ' בלוז .הוא מאוד השפיע עליי מבחינה היום יומית והחלטתי שהגיע הזמן להילחם . שאני לא אהיה מאותן הלסביות/ביסקסואליות שחיות את החיים שלהן בשקט שלהן תוך מלחמה עצמית כנגד החברה הקרובה. לדעתי זה שינוי שצריך להתחיל בתוכינו ולפרוץ החוצה . ולכן נקטתי בכמה צעדים . דבר ראשון כתבתי בעיתון של הישוב שלי בשם "אני אוהב... אני אוהבת " אשר מדבר על ההתנגדות לכך שהתבטל הרצאה בנושא בעקבות התנגדותם של הורים. הצעד השני שנקטתי היה להקים אירוע ביישוב לבני נוער המדבר על הנושא . כ40 בני נוער הגיעו מהתיכון .הייתה הרצאה של אחת מאירגון חושן וההתרגשות הייתה רבה .כולם השתתפו ,הביעו את דעתם והיו פשוט מרותקים לסיפורה . יכולתי להרגיש כמו בבית . ואז ..במין מחשבה חפוזה ומהירה,החלטתי לספר . לספר את הסיפור שלי ואת הקושי שלי . סיפרתי איך יצאתי מהארון בפני המשפחה ,מתי סיפרתי לחברים הקרובים ולמה לכך לי כ"כ הרבה זמן . הידיים שלי רעדו, הלב דפק כ"כ מהר עד שכמעט ולא יכולתי להרגיש את שאר חלקי הגוף ,העיניים היו נעוצות באחת החברות שישבו ממולי או בשטיח שהיה מונח על הריצפה . ואז</div>Mon, 27 Dec 2010 15:23:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12234690http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12234690http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12205146<div align="right" dir="rtl">לפני כמה ימים סיימתי לקרוא את הספר "סטאון בוצ' בלוז" הספר מדובר בעיקר על חיי הלסביות והטראנסקסואלים בשנות החמישים בארצות הברית . המצב לא הרקיע שחקים בכלל ,לסביות רבות בעיקר בוצ'ות (הגדרה בעבר -נשים שלא היו נשיות אלא גבריות במיוחד,לרוב שיער קצר ,שרירים לעיתים מצוידות באופנוע) היו נאנסות,מקבלות מכות על בסיס שבועי ומטרתן העיקרית בחיים היה לשרוד. העולם לא קיבל אותם ,הסביבה הקרובה ראתה בהם דבר שצריך להתבייש בהם ,המשפחה שלהם ניתקה כל קשר איתם והותירה את ילדם נלחמים כדי לשרוד מבלי לדעת מהם חוקי המשחק. בספר מתואר קטעים מזעזעים ובניהם מקרי התאבדויות ,אונס,מכות עד סכנת חיים ללא האפשרות ללכת לבית חולים בחשש שילשינו עליהם למשטרה.ומשם,הכל חוזר חלילה. כעת ,הרשו לי להשליך את הנעשה על ימינו בארצות הברית ובארץ ישראל .הקהילה הלהט"בית (הומואים לסביות טראנסג'נדרים וביסקסואלים ) מקבלים זכויות רבות שבעבר לא הוקנו להם . הם יכולים ללכת ברחוב ללא חשש מפלישת משטרה היות ולהיות להט"ב נחשב חוקי בארצינו. אנשים רבים מבינים כי זה לא סוף העולם ואפשר לחיות חיים מלאים ואפילו לגדל ילדים בצורה זו, משפחות רבות מקבלות</div>Fri, 10 Dec 2010 23:04:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12205146http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12205146http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12146901<div align="right" dir="rtl">הוא רומס אותי ,פעם אחר פעם עם כפות הרגליים הגדולות שלו דריכה אחר דריכה אחר דריכה . הגוף מצולק זה לא אכפת לו העיקר שהוא ידבק בעקרונותיו. "כן בבית הזה ,עד גיל 18..." אני אוהבת אותה ,מה קשה לו להבין ? העיקר שהוא צודק , העיקר . ... מרגע זה חיסלת כל שארית של קשר שעוד נותרה שלמה . הדבק בידיים שלך , תחליט אתה מה לעשות בו . נ.ב.-תודה על האוכל הוא היה משגע וכולם ביקשו גם. אני לא מסוגלת יותר ..אני נכנעת... </div>Mon, 08 Nov 2010 15:42:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12146901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12146901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12137343<div align="right" dir="rtl"> שרשראות של פחד כובלות את רגליה אל הגדר הכחולה . ניסיון כושל לפרוצן עומד מלכת ,דם ניתז לכל עבר, אך הן עומדות איתנות מותירות את גופה מצולק ומיוזע . בריחה מתוך ההרס העצמי , מהפחד להיפגע מהם ,תמיד הם רק הפרצופים הללו הבוחנים אישיותה. הם חזקים יותר ויודעים מי נמצאת מתחת לצלקותיה. הם הם הם. גופה נאנח ,אין ביכולתו עוד להיאבק בַאמת התלויה על קיר הראווה . זרועות חובקות את גופה , "אני כאן" הבטחת אך היא ידעה שהפחד שלה , זו אהבתה. שרשראות פחד כובלות את רגליה אל הגדר האדומה . ורק היא,רק היא לא רואה את עצמה.</div>Wed, 03 Nov 2010 11:52:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12137343http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12137343http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12124720<div align="right" dir="rtl">עוד 44 שעות ואני רואה אותך . אני יודעת שאני אמורה ללמוד עכשיו. אבל את לא יוצאת לי מהראש . קשה לי להאמין...קשה לי להאמין שלאדם יכול להיות כ"כ אכפת מאדם אחר בלי רצון לקבל כלום ,בלי אינטרסים -רק שיהיה לו טוב. את דואגת,את שואלת ,את זהירה ,את עדינה,את שולטת-את נותנת לי להרגיש הכי טוב שאוכל לתאר במילים . אני כ"כ רוצה לחבק אותך עכשיו ולהרגיש איך כל הגוף שלי מתמלא ,בך . רק עוד קצת יפה שלי ,רק עוד קצת ואני רואה אותך . (אני שמחה שלא וויתרנו עליינו-בזכותך ) "יקירתי ,יקירתי חמקתי מבין זרועותייך רפה ותשושה .שלושה שבועות היו דרושים לי עד לאין שיעור אך בסופם ,במהרה,אשוב אלייך" -זוכרת ששרת לי את זה?כל מילה ומילה הכילה בתוכה אותנו . והפעם יותר מתמיד. 3 שבועות די מתישים ,אבל הכל יראה אחרת כשניהיה יחד. אני אוהבת אותך קטנה שלי 3&gt; טליצ'ו.</div>Wed, 27 Oct 2010 12:48:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12124720http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12124720http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12100870<div align="right" dir="rtl">אין לי מילים לתאר עד כמה אני רוצה עכשיו להיות לידך .להרגיש את החום של הגוף של מתמזג עם הקור שלי . אני מתגעגעת למגע שלך,לחיוך שלך שיכול לגרום לי להיות מאושרת גם ימים שלמים לאחר שאני רואה אותך . אני יודעת שקשה לך עכשיו וזה לא קל ,ואומנם אני לא יכולה להבין אותך לגמרי כי לא חוויתי את זה בצורה כזו ,אבל חשוב לי שתדעי שאני כאן ,ואני איתך בכל דבר .משגע אותי שאני לא יכולה עכשיו לחבק אותך ,לתמוך בך ולחזק אותך כמה שרק אוכל . זה פשוט מחרפן אותי . אני סומכת עלייך .אני סומכת עלייך שאת חזקה ואת תעברי את זה ,ותבכי ,תבכי מתי שאת מרגישה זה משחרר. פעם קראתי בספר שהאומץ הוא להודות שקשה ולא להיכנע לכך . אני מאמינה בך ,ועוצמת את העיניים עם חיוך ויודעת שגם כשאפתח אותם אראה אותך לידי. אז ... כמו שאת אומרת אל האין סוף -ותמיד מעבר לו . אני אוהבת אותך אישה שלי . </div>Thu, 14 Oct 2010 20:04:00 +0200talyabbb@walla.com (across_the_universe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=618157&blogcode=12100870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=618157&blog=12100870