השקט שבין הצללים

שרשראות של פחד כובלות את רגליה אל הגדר הכחולה .

ניסיון כושל לפרוצן עומד מלכת ,דם ניתז לכל עבר,

אך הן עומדות איתנות מותירות את גופה מצולק ומיוזע .

בריחה מתוך ההרס העצמי ,

מהפחד להיפגע מהם ,תמיד הם  

רק הפרצופים הללו הבוחנים אישיותה.

הם חזקים יותר ויודעים מי נמצאת מתחת לצלקותיה.

הם הם הם.

גופה נאנח ,אין ביכולתו עוד להיאבק בַאמת

התלויה על קיר הראווה .

זרועות חובקות את גופה ,

"אני כאן"

הבטחת

אך היא ידעה

שהפחד שלה ,

זו

אהבתה.

שרשראות פחד כובלות את רגליה

אל הגדר

האדומה .

ורק היא,רק היא

לא רואה

את

עצמה.