השקט שבין הצללים

אני לא יודעת איפה להתחיל . ומה בכלל אני רוצה להגיד,אני רק יודעת שיש לי צורך עז לכתוב לך 

במעט מילים מה אני מרגישה.

עיניי טוהר 

חודרות לעורי.

נשמתי נעצרת 

למגע עורך 

הנושק לכאביי

ידייך מגששות

בין כותלי

חדריי

נוגעות ,

לא נוגעות 

בשפיותי .

אני מתמסרת 

לאהבתך 

טועמת מהפרי

האסור.

רק עוד

קצת . 

עוד,

קצת.