| 2/2009
אני מפחדת
הנה עבר לו שבוע נוסף והרע שבתוכי ממשיך להתגבר.
אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני מחכה למוות, מחכה לו כולכך, מתפללת כל יום אבל כל יום בדרך בית הספר שיגיע אוטו ולא ירחם עליי וידרוס אותי וזהו, ניגמרו חיי...אבל זה לא קורה! וזה כולכך מעצבן אותי אני לא מבינה למה אנשים שלא צריכים למות כמו ילדים קטנים בתאונות או בדרכים אחרות, אנשים שרוצחים אותם או מתים ממחלות ואותי? למה אותי משאירים כאן? לא הגיע הזמן שהחיים שלי הסתיימו כבר?! נכון, אני אולי בת 15 רק ועוד צעירה וכמו שהרבה אומרים לי כל החיים לפני אבל בישביל מה? אני סתם מקשה על כולם.. להורים שלי אני גורמת סבל כי אני לא ממש לומדת טוב(קשה לי מה אני יעשה?) חברים שלי נמאס כבר ממני כי אני בדיכאון תמידי והם בקושי רואים אותי מחייכת.. פעם חייכתי הרבה, אני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שחיוך שבא ממני
בא מתוך אמת, מתוך רצון לחיך ולא מתוך זייוף..
אני רוצה שאנשים ירגישו שאני לא יכולה יותר, שיבינו כן, גם ה' שאני כבר לא מתאימה לפה, אני שקרנית, שמנה, ילדה רע, שמנה, מכוערת, שמנה.. ו..שמנה! ואפחד לא רוצה ילדים כמוני, הם רק גורמים סבל לכולם ותלות..
אני יודעת שיגיע יום שזה יקרה, אני אפילו לא מטלבת אם אני רוצה שזה קרה או לא, אם אני יצטער על זה אחכך שאני יהייה בשמים אבל לא, אני כבר מוכנה! למה הוא לא מוכן עוד לוותר עליי ולעלות אותי?
לא מזמן אפילו גיליתי שחברה שהייתה לי שנה שעברה, ס' שממש הייתה חברה טובה שלי, אחרי שבקושי דיברנו היא אמרה לחברה אחרת שלי שאני ילדה דיכאונית ושהיא לא רוצה להיות קרובה אלי, שנמאס לה שאני כל הזמן בדיכאון..
זה כולכךפגע בי.. היא לא יכלה לבוא בעצמה ולהגיד לי מה היא חושבת במקום להתרחק בלי שום סיבה? היא לא מכירה את המושג "רכילות ושכול דבר שאומרים עליך בסוף יגיע אליך?
למה אנשים רעים כולכך, אז מה אם אני דיכאונית זה אומר שאני שונה?
בעניין של אוכל הולך לי חצי חצי, ירדתי בשבוע 2 קילו רגע, בעצם טיפונת יותר משבוע אני חושבת שזה שבוע וחצי ירדתי 2 קילו, ועכשיו אני שוקלת 63... אני עדיין שמנה וזה לא עוזר בכלום כי התלהבתי מזה כולכך שהרשתי לעצמי ביומים האלה לאכול יותר מידי, אכלתי יוגורט משמין כזה אני חושבת, ואכלתי פסטה וחביתה ואוף! זה מלא מלא מלא קלוריות, איך אני מסוגלת להיות כולכך מגעילה? אני מגעילה את עצמ...
זהו, תודה רבה על התמיכה שלכן ותתפללו בישבילי שהימים שלי הם לא רחוקים כדי לסיים מהר עם החיים, אני אוהתב אותכן נורא, תודה!
שיר שכתבתי דיי דפוק אבל זה מה שעבר לי בראש קוראים לו אני מפחדת..:
אני מפחדת שלעולם לא יהייו לי חברים.
אני מפחדת שלא יוהבו אותי אנשים..
מפחדת מלהיות שונה, ומפחדת מלהיות לא דומה..
אני מפחדת שישנאו אותי בגלל מה שאני מרגישה, מפחדת להישתנות לטובת חברות.
לעולם לא אוכל להרגיש עצמי, תמיד ינסה להישתיך ולהיות קרובה בעולמי.
לעולם לא יוהבו אותי כמו שאני, תמיד יצטרך ליהיות מישהי אחרת, ולא בישביל עצמי!
מיסתכלת סביבי ורואה את עצמי לא שייכת, אולי פעם אוכל להיות ילדה אחרת...
אחת שלא מפחדת לומר מה שהיא מרגישה,
אחת שאין בליבה מקום להכחשה,
אחת שגם אם היא קצת שונה,
אז זה לא כולכך נורא!!!
הרי בעולם שלנו השלמות אינה שווה...
זהו, בייוש.333>>>
| |
למה הכל מסתבך פתאום??
היי בנות יפות שלי, התגעגעתי אליכן מלא מלא!
לא הייתי פה דיי הרבה זמן, ולא הצלחתי אפילו להגיב אצלכן, היה לי שבוע ממש קשה אבל עכשיו שחזרתי אני יחזיר לכולן תגובות ויכנס אליכן מבטיחה!
ככה: היה לישבוע מוזר, שבוע של הכחשות ובעיקר מורדות אבל היו כמה דברים נחמדים... אני עשיתי שיחות נפש עם חברות שלי ואמרתי להן שאני בדרך החוצה, ושאני ממש רוצה לצאת ואני גם יצליח! הן היו הכי מאושרות בארץ ששמעו את זה ממני והן בטוחות אני חושבת שאני באמת בדרך החוצה..(מה שהן יכולות לשכוח..) אני פשוט לא יכולה לא להכחיש את המחלה הזאת, אני בכלל לא מרגישה חולה, אני מרגישה בריאה חוץ מזה שאני טיפה חלשה ואין לי כוח אני ממש בסדר, איפה בידיוק המחלה פה? אני באמת לא יצליח להבין בחיים למה אנשים קוראים לאנורקסיה מחלה כי בתכלס, הן עושות את כל הדיאטות בהכי שפיות שיש ואחכך זה הולך ומידרדר אבל אפה פה בידיוק המחלה??
ואם כולם כולכך בטוחים שזאת מחלה כזאת קשה, למה הם בטוחים שאפשר לצאת ממנה כולכך בקלות? למה הם חושבים שאם אני מחליטה שאני רצה לצאת או שהם אומרים לי תצאי מזה כבר, תפסיקי להתנהג כמו לא שפויה זה כזה כל כמו שהם חושבים?
הם לא מבינים שזה לא כזה פשוט? הם לא מוצאים את האי הגיוניות בלהגיד פתאום אחרי המון זמן שאני לא בסדר"אני בסדר אנשים, אני לא חולה יותר, אני מבריאה, אני יוצאת מזה!!"
זה לא נראה להם מוזר? הם לא אמורים להכיר אותי ולהבין שזה לא אפשרי לצאת מזה בקלות??
אוףףף למה הכל כולכך מסובך למה?
אני רוצה להפסיק עם זה, לא יכולה פשוט לא! ורגע, בעצם אני לא רוצה לצאת מזה.. למה שאני יפסיק, טוב לי, אני מקבלת יחס אנשים מראים את הדאגה שלהם ואני יורדת!!
אני נהנת מלהישקל כול יום, כל שעה, כל דקה.., נהנת מללכת למראה ולהיסתכל אם אחרי שאכלתי אפילו הכי טיפה, אם השומן עלה בחזרה למקרה שלפני זה הייתי טיפה יותר רזה.., אני נהנת מתחושת הסיחרור שאני לא אוכלץ\ת, ומתחושת הבטן הריקה ולהרגיש את הבטן נידבקת לגב, זה כזה כיף!!!
ומה אם אני לא בסדר כמו שאני חושבת? מה אם אני באמת חולה ואני רק מכחישה? אולי אני לא בסדר, אולי תחושת השליטה העצמית שלי כבר לא עובדת יותר??
זה קשה, קשה מידי ואני לא יכולה לשאת את זה יותר!
היום בבצפר רציתי למות, רציתי להתאבד פשוט להיכנס לשירותים ולעצום עיניים ולא לקום יותר, כולכך רציתי את זה, הרגשתי רע, כולכך רע הייתה לי סחרחורת ונפלתי.. אני לא חושבת שזאת הייתה העלפות כי אני כן אכלתי, לא הכי הרבה שיש אבל מספיק כדי לקרוא לזה בלמוס ואין סיבה שאני התעלף, גם הייתי ערה רק ראיתי שחור ואז נפלתי וקלטתי שנפלתי... מה קורה לי? אולי אני בקריסה מוחלטת?
יש לי כולכך הרבה שאלות שאפחד לא יוכל לענות לי עליהן, אפילו חברות שלי שמו לב שאני אל בסדר ושאלו אותי מה קרה ואמרתי שהכל בסדר אצלי אבל כמעט פישלתי וסיפרתי ל-ד' מה עובר עליי... אבל בסוף עצרתי את עצמי, כניראה שלא נישברתי לגמריי...
היועצת הפסיכית הזאת כול היום רדפה אחריי, היא פשוט הייתה בכל מקום שהלכתי אליו לצערי באחד הפעמים היא ראתה אותי ושמה עלי יד ואמרה לי כזה:"את זוכרת שיש לנו מפגש שבוע הבא נכון?" ואני כזה אמרתי לה שלא.. שאני לא זוכרת ושלא הכנתי את מה שהיא ביקשה, שתיקפוץ לי כאילו בתלכס היא בעצמה אמרה שאני לא במצב שמסכן אותי כדי שהיא תחפ עלי שיחות או מיפגשים אז למה לי לשטף איתה פעולה בכלל??
פשוט לא, שתישכח מזה...
נראה לי שעליתי היו לי בשבוע הזה יותר מידי בלמוסים ואני חייבת להחזיר את השליטה לידים שלי, היום בערב אני מתחילה צום של48 שעות ואני יעמוד בזה ובגדול!
בנות, תודה רבה על התמיכה שאתן נותנות לי, אתן ממש חשובות לי ועוזרות לי להרגיש הרבה יותר טוב, תודה(באיחוד ל-ג', ול-ו')
| |
לדף הבא
דפים:
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
*melody*