אני עפה מפה לכביסה, טוב קודם לכלים, או לחדר של הילד. בטוח התינוקת תתפוס אותי בדרך - אז הבית יחכה. סבלנות יש לו בשפע. לא שאני גי'פה - ממש לא. אבל שונאת קניונים - יותר נכון בתים שמרגישים לי כמו קניון נקי ומבריק כזה.
למרות שמצב הקניונים אצלנו לא ממש עונה על התיאור, פעם זה היה יותר נכון או לפחות נראה כך בעיניים צעירות יותר.
גיל 30 פלוס, התברכתי בשני ילדים ובעל מקסים, מצב כלכלי סבבה - מספיק והותר לצרכים שלנו, בלי מחלות מיוחדות בינתיים.
ועדיין לא כל הקצוות סגורים,לא יציבים לי מספיק. אולי זו השהייה הארוכה בבית משגעת אותי , אבל הייתי רוצה לחשוב על עצמי כטיפוס בייתי.
הלידה הראשונה היתה סבבה - לקחתי אפידורל בשלב מתקדם ולא הרגשתי כלום, השנייה הייתה תופת, מהירה אמנם אבל מחרידה. נראה לי שאם אני כותבת על זה - זה עוד לא עבר לי. הכאבים, הצרחות, ההתפרקות שלי, קרוב לאובדן שליטה - האפידורל נמנע ממני - עומס בחדרי לידה. ברוך השם נולדה לי תינוקת מקסימה.
תמיד אני רזה... חחחחחחחחח.... הייתי רוצה - פעם באמת הייתי.
האמנתי אפילו שאני מהזן שלא משמין לעולם , עד שהכרתי את החצי ויחד תפחנו,הורדנו,הוא תפח ונשאר תפוח....
ואני בהריונות 30 קילו של תפיחה.
יום שלישי התחלנו דיאטה, אז לנו ולכל המרזים בהצלחה.
מילה מהקטנה : אה דה אה דה אה דא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
