hell ain't a bad place to be?

אני לא יודע מה רע איתי, אבל הלכתי לאיבוד. אני לא יודע מי אני ומה אני. אני קיים ולא חי. אני חייב למצוא את עצמי. אני לא יכול להמשיך ככה. אני לא מסוגל לחכות... אבל בגיל הזה, כל כך צעיר, כל כך קטן, מה אני כבר יכול לעשות? אני רוצה להתנתק מפה, ללכת למקום מבודד. לחזור כשאדע מי אני.

הכי מעצבן אותי זה שאני לא מסוגל לכתוב כלום. אני יכול להתלונן פה כל כך הרבה, לפרוק מה שנקרא, אבל אני לא יכול. זה לא מצליח.

הוא חשב שהיציאה הקטנטנה שנמשכה שעתיים היא דייט. הוא התחיל להתלהב כשהחזיר אותי הביתה, סוף סוף הבן שלו יוצא לדייט עם בחורה, כנראה שהוא לא מצב אבוד. מה הייתי אמור לעשות? לספר לו שזו ידידה טובה שרצתה להפגש לחגוג לי יום הולדת מאוחרת? שאני לא יוצא אם אף אחת? וגם לא אצא? הוא היה כל כך שמח... החיוך לא ירד לו מהפנים והוא התחיל בהרצאות הארוכות על איך הכיר את אמא ומה הם עשו ביחד בתחילת דרכם. אמרתי בדקה הפנויה שהייתה שהיא ידידה. זה לא הפריע לו... הוא המשיך בסיפוריו.

לפעמים אני תוהה למה אני ממשיך כך... עד מתי? ואז אני עונה, עד המוות.

מסתבר שאחד החברים הקרובים שלי מצוי באותו מצב כמוני (הומו בארון). היא ספרה לי, אך נמנעה משמות. נתתי לה רשות, בפעם הראשונה בחיי, לספר לו עליי. אם הוא ירצה, הוא יבוא לדבר. אם לא, עד שהוא לא יצא מהארון לא יהיה לי מושג מי הוא.