http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579heCopyright 2026 A genius world. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12697516<div align="right" dir="rtl">צה"ל הביא לי נשק. בזכות צה"ל יש לי 21 כדורים במחסנית בבסיס. צה"ל לימד אותי לפגוע כדי להרוג. להפקיד בידי נשק עם 21 כדורים ואת הידע בשימוש בנשק, זה הרעיון הכי גרוע שאני יכול לחשוב עליו. פעם באה שאצא הביתה: 2.9</div>Sun, 21 Aug 2011 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12697516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12697516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12665962<div align="right" dir="rtl">אז התגייסתי... מיום שלישי אני כבר לא נחשב לאזרח.ודווקא כשהתחלתי להתגעגע הביתה, דווקא כשהגיע היום המיוחל, נזכרתי למה רציתי להתגייס מוקדם. אני עצבני, אני מרגיש מחנק ועוד דקה אני גם ארטב מהדמעות.כי עצבנות מעולם לא הוצאתי. היא יצאה לבד בצורת דמעה. נגמרו לי האצבעות לספור את השקרים שרשמתי בטפסים הרפואיים והשאלות הפסיכולוגיות שהביאו לנו ביומיים הראשונים. התאריך הבא בו אחזור הביתה:19.8</div>Fri, 05 Aug 2011 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12665962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12665962http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12654296<div align="right" dir="rtl">תקולל נפשי,שעמדה דום לשמע צריחת האזעקה.תקולל רוחי,שהחלה מסתובבת מסתובבת, סביב עצמה, כשהפעמון צעק.יקולל מוחי,שהחל בפעילויות הגנה ובנה חומת לבנים סביב גופי בעוד שחלק גדול מחייליו עוד עמד בשדה הקרב.יקוללו עיניי,שפספסו את המציאות ונתנו לדמיון את ההכרה המלאה.יקוללו שפתיי,שברגע שהסירנה עבדה שעות נוספות, הן נסגרו ולרגע לא חשבו על קריאה לעזרה.יקוללו אוזניי,שבעת השמעת הצופר המותח החליטו להסגר מבפנים. יבורך אפי,שלמרות האזעקות, הצופרים והסירנות, מראות העצב והמלחמה וחוסר התקשורת וקריאה לעזרה, עמד לו באמצע המהומה, בדום.לא ראה, לא שמע, לא הרגיש זאת ברטט השפתיים.שכן הוא, האף, מסוגל רק להריח.ולשיגעון אין ריח.</div>Sun, 31 Jul 2011 12:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12654296http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12654296http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12644102<div align="right" dir="rtl">עקב האירועים האחרונים, כולל זה שפרסמתי בפוסט הקודם, הגיעו אליי מסקנות מוזרות.אני יודע שזה ישמע דיכאוני ועלוב, משהו שבן 14 יכתוב כדי לקבל צומי.אבל החיים כבר לא שווים דבר בשבילי. כל דבר שאני עושה, אני עושה בגישה של לא אכפת לי מכלום.אני מרגיש כל כך חסר חשיבות ומטומטם בחיים האלה. וכן, יש לי חברים מעולים ומשפחה דואגת ועדיין אני מרגיש מיותר.אני לא יודע מה לעשות... אני אבוד ואין דבר שיכול לעודד אותי. שמחה לא הרגשתי כבר הרבה זמן. חזרתי אתמול משביל ישראל. או יותר נכון, 3 ימי הליכה וטיפוס מטבריה עד הר תבור. זה גרם לי להגיע למסקנה מעניינת..אני חושב שמיציתי את החיים האלה.אני לא רוצה לחיות אבל גם לא רוצה להתאבד. אני רוצה להעלם מהעולם, כאילו מעולם לא הייתי קיים. אני מפחד.</div>Tue, 26 Jul 2011 03:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12644102http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12644102http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12633603<div align="right" dir="rtl">אני לא בטוח מה תהיה התגובה שלכם אחרי קריאת הפוסט הזה. אבל חשוב לי להגיד שזה סיפור אמיתי, שהתרחש בין אתמול להיום, בסביבות 23:00 בלילה.אתם תשנאו, תרחמו, תבהלו, תחשבו שאני מטורף וכו'. אבל.. בעצם אין אבל. אין לי מושג איך להסביר את הסיפור הזה. כמו כל סיפור הזוי, זה התחיל מהאתר הנודע, שכל הומו אחרי גיל ההתבגרות מכיר ושמע, ידידנו החמדמד, אטרף.אחרי כמה הודעות ותמונות, החלטתי לפגוש אותו. בחור בן 20 פלוס שגר רחוק ולבד. אז לקחתי את ההצעה לטרמפ עד הדירה המרוחקת.הגענו אליו באחד עשרה וחצי בערך. בהתחלה, הכל נראה נורמלי. דירה קטנה, חיוך מקסים ובירה קרה שהניח בידי. ביקש שאמזוג קצת לכוס נפרדת בשבילו.מסתבר שהוא לא נגע בה בסוף. התחלתי לשתות והוא הציע לי מושב מול הטלוויזיה שהייתה פתוחה על MTV. הוא ביקש את סליחתי והלך לשטוף כלים בטענה שהם מתחילים להסריח.סבבה. דיברנו ודיברנו, כשהוא שוטף כלים ואני שותה מהר (מדי) את הבירה. כשסיים, פתח את החלון שמשמאלי והרים ג'וינט שהיה מונח בקצה. בהתחלה לא האמנתי, אז התעלמתי. הוא שאל אותי אם אני מעשן, אז הראיתי לו את קופסאת הסיגריות שעל השולחן.הוא חייך ואמר 'לא' הרים את הג</div>Wed, 20 Jul 2011 22:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12633603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12633603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12618561<div align="right" dir="rtl">הפחד הכי גדול שלי כרגע, הוא שאני אתאבד במסגרת השירות הצבאי. באמת שכבר אין לי מושג מה לעשות עם עצמי.ובנוסף לכל,לא נפרדתי ממנו וכנראה שלא אפרד בקרוב. </div>Wed, 13 Jul 2011 15:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12618561http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12618561http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12605053<div align="right" dir="rtl">פרידה זה דבר קשה. פרידה זה דבר אישי כל כך. אני החלטתי. אני עומד ליזום את הפרידה הראשונה בחיים שלי. אני נפרד ממנו, אני קרע את המערכת יחסים המוזרה הזו. אני לא יכול יותר.. אני מתחיל להתעצבן עליו יותר מדי וברור לי שהוא מתאהב בי. הוא לא מפסיק להוציא מילים מקסימות ומשפטים שמביעים היווצרות רגשות עזים כלפיי. אני פוחד... אני פוחד עד דמעות. מעולם לא עשיתי רע לאף אחד בכוונה ואני לא רוצה לפגוע באף אחד. אבל אני סובל, נפשית. בפעם האחרונה ששכבנו ביחד עם המיטה והוא פתח את פיו ואמר כי הוא מרגיש משהו כלפיי.. משהו עז, משהו נפלא, שמתעורר כל פעם שהוא רואה אותי, אני שכבתי עם דמעות בגרון שאיימו לפרוץ החוצה. אז שתקתי. והוא עשה פרצוף. אבל אני לא משקר ולא משחק, בעיקר לא ברגשות.</div>Wed, 06 Jul 2011 22:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12605053http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12605053http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12583786<div align="right" dir="rtl">הוא נכנס למכונית ואיתו ריח הבושם בו נהג להתהדר ביציאות הנכחדות שעוד נשארו לנו. הוא סגר את דלת המכונית ואני נישקתי אותו כמחווה לחודשים הארוכים, שעומדים לקבל כיוון חדש במערכת היחסים בינינו. "אז לאן נוסעים?" חיוך היה פרוס על פניו, חיוך של שמחה ואהבה. חיוך שהרג אותי ככל שהסתכלתי עליו יותר. "זו הפתעה. אבל כן ארמוז לך, שזה אותו מקום שכבר מזמן רצינו להגיע אליו." החזרתי לו חיוך קלוש והפניתי את מבטי לכביש. לחצתי על דוושת הגז והמכונית החלה לזוז. בכל יציאה שלנו, מעטות ככל שיהיו, היינו מתווכחים לאן כדאי לנסוע. איכשהו, זה תמיד היה המקום האחרוןאליו תכננו להגיע ולרוב מצאנו את עצמנו שוב בביתו, מתנשקים מול סרט שמצאנו כמשעמם ביותר אחרי ששפתינו נפגשו. "לפעמים נדמה לי, שאתה האדם הכי מסתורי עלי אדמות. ואני אוהב את זה. אני אוהב כל דבר שקשור בך" ושוב, החיוך הכל כך מאושר, הכל כך מאוהב יצא ממנו. ואני, גוסס לי בצד, כשהלב כבר עבר לפעימה אחת בדקה והעורקים מתחילים להראות סימני מצוקה. היה נדמה לי שכל פעם שחייך, הריאות שלי התכווצו כל כך שהאוויר במכונית היה כחסר משמעות. פתחתי את החלון ומשב הרוח החל לעורר א</div>Sun, 26 Jun 2011 17:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12583786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12583786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12573661<div align="right" dir="rtl">כי אני שונא פוסטים של משפט אחד, ואני מסטול.</div>Wed, 22 Jun 2011 02:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12573661http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12573661http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12557434<div align="right" dir="rtl">בשעת לילה מאוחרת, אחרי הסיגריה וכוס התה, הנחתי על הספרייה בחדרי ששה פתקים בצבעים שונים. על הפתק הראשון, האדום, רשמתי עוצמה וכוח. על הפתק השני, הכתום, רשמתי חום ואהבה. על הפתק השלישי, הצהוב, רשמתי קרן אור. על הפתק הרביעי, הירוק, רשמתי טבע. על הפתק החמישי, הכחול, רשמתי חירות. על הפתק השישי, הסגול, רשמתי אושר. את כל ששת הפתקים חיברתי יחד, לריבוע אחד גדול. הוצאתי את המסמר מברזל ודפקתי בחוזקה בקיר החדר. הלכתי צעד אחורה והסתכלתי ביצירה שכרגע תליתי. חייכתי וחזרתי לעיסוקיי, מתוך ידיעה שזה תמיד תלוי שם. הכתובת תמיד הייתה על הקיר. ואני? אם תשאלו אותי אם השלמתי עם עצמי, אענה אחרי כמה דקות של היסוס - כן.</div>Tue, 14 Jun 2011 17:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (A genius world)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=607579&blogcode=12557434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=607579&blog=12557434