כי לאף אחד אין באמת מושג איך זה להיות אני. הם בשמחה מבקשים ממני להתחלף איתם, שאקבל את הצרות שלהם והם את שלי.
אז מה? רק בגלל שאני לא מסוגל להפסיק לחייך, לא מסוגל לבכות או להיות מדוכא מול כולם, אני מאושר? כי בת'כלס, אף אחד לא יודע איך זה להיות אני.
איך זה לשנוא את עצמך, לרדת על עצמך ולהכות את ליבך כל פעם שמישהו זורק מחמאה.
איך זה לשבת כל היום באותה תנוחה ולתהות עם דמעה, איפה אמצא את הכוח שיניע אותי לכיוון הפתרון.
איך זה להיות הומו... וברגע שמישהו מזכיר את המילה, אני מתקפל ומקלל את גופי.
נמאס לי לעזור לאחרים. באמת, נגמרו לי העצות, נגמרו לי התגובות ונגמרו לי המחשבות. פשוט תעשו כרצונכם, תעברו לידיד הבא.