מצחיק אותי שאני מצליח לחיות בבית הזה כבר כמעט 17 שנה.
מצחיק אותי שהפסקתי לדבר עם אחים שלי.
מצחיק אותי שלהורים שלי כבר נמאס מהאחים הקטנים אבל אין ביכולתם לעשות כלום.
מצחיק אותי שאין ביני למשפחה שלי קשר.
מצחיקים אותי עוד הרבה דברים, אבל מה שהכי מצחיק אותי הוא, שאני חי במקום שנוגד כל עיקרון, אמונה, דעה, ניסיון שיש לי. אני מינוס בבית של פלוסים.
חשבתי על זה... ואם הגעתי למצב שכבר לא אכפת לי לעשן סמים, לשתות עד איבוד הכרה ו"למסור" את גופי לאחרים, כנראה שישנה בעיה. כבר לא כזה אכפת לי האמת. מה שכן, אני מכריח את עצמי לכתוב פה עכשיו. מה שהכי מצחיק בפוסט הזה, שהוא נכתב עם חיוך דבילי על הפנים. בא לי להתפקע מצחוק, ובמקום זה יוצאות דמעות עם החיוך על הפנים. מה... מה נסגר?
איך שסקס יכול להשכיח ממך את הבעיות והצרות... זה לא פתרון הולם. אבל זה מה יש.