כל החיים שלנו מורכבים ממדרגות. מדרגות קטנות ומדרגות גדולות. למדרגות אין סוף, אך ככל שעולים בהן יותר, תחושת האושר גדלה. ולה, גם כן אין סוף.
ככה אנחנו עולים ועולים, נופלים, ולפעמים פשוט נחים במדרגה מסויימת ואוגרים אנרגיות.
ואני? אני אי שם בהתחלה. עומד מול מדרגה קטנטנה, מדרגה שכל מכריי כבר עברו. עומד ומסתכל. איפה נקודת החולשה? איפה העלייה למתקשים?
עומד ומחכה. מחכה, שאזכר איך עולים מדרגה קטנטנה מתוך גרם מדרגות אין סופי.
ובסוף, מתוך כישלון חרוץ, אפול מדרגה אחורה. עוד אחת ועוד אחת.
ואז אגיע למקום בטוח.
מקום שאי אפשר ליפול ממנו עוד, אלא רק לעלות.
ואז,
כשאנסה לעלות את המדרגה הראשונה,
הפשוטה ביותר,
אעקם את רגלי,
אפול על ראשי ו...
לא אקום יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A genius world