לפני מספר לא רב של שנים, חי לו אדם צעיר. הוא היה ידוע כחבר נאמן, איש טוב לב ותמיד היה מוקף באנשים. הוא היה מתעורר בבוקר בחיוך גדול ובמחשבה שעכשיו ילך לעבודתו שכל כך אהב. אמנם הייתה זו עבודה משרדית, אבל הוא תמיד היה זוכה לביקור מצד עמיתיו לעבודה. הוא היה תמיד שמח לעזור אם מכונת הצילום התקלקלה לפתע או המחשב קרס, ידיו נודעו כידי זהב, שכל דבר שבא במגע איתן תוקן קליל. נראה כאילו לא היו לו אויבים או אנשים ששנא. בכלל, המילה שנאה לא נמצאה באוצר המילים שלו.
אותו אדם, בשנות ה30 לחייו, רווק וטוב לב, היה נוהג לחזור מעבודתו, לנצל לטובת מנוחה את שעות אחר הצהריים המאוחרות ולקום בשעות הלילה לבילוי אחד או שניים ברחבי העיר. הוא לא נהג לשתות עד שלא הבדיל בין ימין לשמאל, הוא שתה עד שנעלמה ממנו כל מחשבה רעה שעלתה במהלך היום.
יום אחד, קיבל טלפון מאחד המנהלים שאחראים עליו. המנהל נשמע שמח ומרוצה. האדם הוצב בתפקיד אחר, נחשב יותר ובעל משכורת גבוהה יותר. חיוך גדול נפרש על פניו ומיד החל לפרסם הודעה משמחת זו בקרב חבריו. שעות העבודה התארכו. כעת, לא היה לו עוד זמן לשנת אחר צהריים דשנה והיה לו מזל אם היה לו זמן לשני בילויים באותו הלילה. לא נורא, אמר לעצמו. אלה הן שעות חשובות בחיים שלי ואנצל אותן עד תום. אז אבלה רק שלוש פעמים בשבוע ובשאר אשלים שעות שינה.
למחרת הוא חזר לביתו מהמשרד ההומה, אמר שלום לקירות הבית והכין לעצמו קפה. הוא התקלח, סיים את הקפה, התלבש ויצא עם חבריו. אמנם הוא היה מותש מהיום שעבר עליו, אבל תמיד אמר לעצמו שחיים רק פעם אחת ולא יבזבז חיים אלה בעבודות משרד. כשחזר הביתה, טיפה מסוחרר מהבירה ששתה במועדון, נשכב במיטתו ונרדם מיד.
כשהתעורר, גילה שעדיין לא עלה הבוקר. הוא ניסה להזכר מדוע קם עכשיו, כאשר חסרות לו שעות שינה שאגר במהלך השבוע. ואז החלום שחלם עלה שוב במוחו. חלום מטריד שגרם לעיוות בפרצופו. אמנם זה היה חלום קצר, אבל הוא היה ברור. הוא שכב על הכביש מדמם מראשו וללא יכולת להזיז את רגליו. מסביב ראה המון שבא לעזור, אבל לא שמע דבר. בעודו תוהה איך ולמה הגיע לכביש, הוא קם מהמיטה ומזג לעצמו כוס מים, להרגיע את הגרון.
עבר שבוע בדיוק והגיע יום שישי. הוא חשב על החלום הזה במשך כל השבוע, דבר שלא קרה לו מעולם. הוא זכר פרטים מדוייקים כל כך, כמו את צבע החולצה של האישה שעמדה לידו והזיזה את שפתיה. אפילו הבירה ששתה במועדון לא השכיחה חלום זה. הוא חלץ את נעליו, הוריד חולצתו ונשכב במיטה. שוב הוא התעורר ושם לב שהאור עוד לא יצא. הוא טיפה נבהל כשגילה כי הסדין מלא בזיעה. שוב החלום הזה הגיע. הפעם הוא קיבל טיפה יותר פרטים. בעודו שוכב בכביש, הוא ראה את האופנוע שלו שכל כך אהב, שגרם לבחורות לרקוד סביבו, שרוע על המדרכה לצד הכביש וגלגל של אוטובוס ניצב מולו. קידמת האוטובוס נראתה טיפה פגועה. כאילו נתקלה ברכב. במטרה להחזיר לעצמו נוזלים שאיבד בשנתו, הוא קם ושתה כוס מים. הפעם לקח לו זמן עד שנרדם שוב.
במהלך השבוע הוא הרגיש מוטרד. רגלו רעדה מבלי שרצה בכך, ידיו דפקו על שולחן המשרד ועיניו היו פקוחות לרווחה ואדומות מחוסר שינה. הוא התרכז פחות בעבודתו, קיבל נזיפה מהמנהל, דבר שלא קרה קודם לכן ובפעם הראשונה העיף כמה אנשים ממשרדו כדי להיות לבדו. זיפים התחילו לצמוח על הסנטר ומעל השפה העליונה.
הגיע שוב יום שישי. בדרכו חזרה מהמשרד, חשב לעצמו שהפעם, באופן חד פעמי, ידחה את הבילוי במועדון עם חבריו. הוא היה כל כך מותש ועייף, שלא הבחין בקשישה שחצתה את הכביש. הוא בלם בעוצמה כמה מטרים ספורים ממעבר החצייה, אך מהירותו הייתה גבוהה מדי והוא ראה שהוא לא יצליח לעצור בזמן. הוא עשה פנייה חדה ימינה ופתאום הרגיש כאילו זה כבר קרה לו. הוא כבר עשה את העצירה הזו ופנה את פניית הפתע הזו. במזל, הוא הצליח לחמוק מהקשישה. הוא עלה על המדרכה ושם עצר. אחרי שתי דקות של קיפאון ושל צעקות מצד הקשישה, הוא ביקש סליחה, ניסה לחייך ללא הצלחה והמשיך בדרכו.
באותו לילה הוא התקשה להרדם. דקות ארוכות שכב במיטתו עם עיניים פקוחות וחשב על מה שקרה היום ולמה הוא הרגיש כאילו זה כבר קרה לו. לבסוף הוא נרדם. צעקה נשמעה מרחוק. הוא קם במהירות, מזיע שוב והפעם עם כאב חד ברגל ימין. הוא הסתכל סביבו, קם ממיטתו והתקרב לחלון. חיפש את מקור הצעקה ששמע. אך לא ראה דבר. הרחוב ישן שינה עמוקה.
הוא חזר לשבת על מיטתו עם כוס מים בידו. הוא כבר הבין שהוא לא יצליח להרדם שוב בלילה הזה. הוא ניסה לשחזר את כל שלושת החלומות. שוכב על הכביש, לא מרגיש את שתי רגליו ולא שומע דבר מהמתרחש. האופנוע שלו היה זרוק על המדרכה מולו, מוסתר על ידי האישה עם החולצה האדומה שהזיזה את שפתיה. גלגל האוטובוס והשמשה הסדוקה עם העיקום שנוצר בקידמת האוטובוס. הוא ניסה לקום מהכביש ללא הצלחה. העוברים ושבים התחילו ליצור מעגל מסביבו והוא ראה אחד שמחזיק טלפון בידו. הוא לא הבין מדוע לא הצליח להזיז את רגליו, שהיו מחוברות לגופו בצורה עקומה מהרגיל.
כשהגיע למשרד, הוא נעל את דלתו ואמר לעצמו שהוא חייב לחזור לעצמו. להפסיק לחשוב על הסיוט שנוצר. הוא התחיל בעבודתו מול המחשב, אבל לא יכל להתרכז בדבר. לבסוף החליט לחזור לביתו מוקדם מהרגיל, לנסות לצבור שעות שינה ולצאת שוב עם חבריו. הוא לא רצה לדחות בילוי נוסף של ערב שישי. הוא נסע לאט ובזהירות באותו היום והגיע לביתו עייף. הוא ניסה לישון, אך כל פעם שעצם את עיניו הוא ראה את עצמו מוקף דם. הוא הכין לעצמו קפה, נכנס להתקלח, סיים את הקפה, התלבש ויצא למועדון עם חבריו. הוא שתה יותר מהרגיל הפעם. הוא קיווה שיצליח להעביר את הסיוט בעזרת כמה אחוזים של אלכוהול בדמו. ארבעה בקבוקי בירה ריקים ניצבו מולו. הוא לקח עוד שלוק מהוודקה שנשארה בכוסית הקטנטנה ואיחל לילה טוב לחבריו. עלה על האופנוע ונסע לכיוון ביתו. הראש שלו הסתחרר והוא הרגיש בחילה נוראית. הוא נאלץ לעצור ולהקיא. לפני שעלה על האופנוע שוב, הוא ניסה לדחות את הסחרחורת והכאב ראש, ניער את ראשו, פקח את עיניו ועלה בחזרה על האופנוע. אישה שעברה ברחוב וראתה את המתרחש שאלה אם הכל בסדר. הוא חייך והנהן.
הוא נסע לאט, בזהירות רבה. הוא היה מאוד אחראי בנהיגתו, כמו תמיד. הרמזור החל להבהב, בדרכו להחליף את צבעו מירוק לכתום. הוא הגביר את המהירות בתקווה לעבור כשהירוק עדיין מהבהב. הוא הצליח. פנייה חדה ימינה. מולו ניצב אוטובוס שעצר בתחנה בדיוק אחרי הפנייה, הוריד את נוסעיו האחרונים. ואז הוא שם לב, שהוא פנה לנתיב הנגדי. במהירות רבה שהצטברה לפני הרמזור, הוא פגע בקדמת האוטובוס כשהדבר היחיד שראה היה פרצופו המופתע של הנהג. צעקת תינוק נשמעה. כאב חזק בראש, תפיסת גובה, נפילה. דם זרם על הכביש. הנהג יצא מהאוטובוס ויחד עם האנשים שהיו ברחוב, נוצר מעגל סביבו. אחד הרים את הטלפון וחייג מספר קצר. אישה בחולצה אדומה הזיזה את שפתיה ללא הפסקה. האופנוע שרוע על המדרכה ממול והרגליים קפאו. עיניו נעצמו.
שבועיים לאחר מכן, התעורר במיטת בית החולים. בלונים מונחים ליד מיטתו ביחד עם פתק מאימו. הוא חייך וקרא. רגליך לא יחסרו לך. הוא לא הצליח להבין את השורה הזאת. הוא הניח את הכרטיס על השידה והרגיש שהיה צריך לקום לשירותים. ואז הוא ראה, כי רגליו חסרות. הוא איבד הכרה וקם רק למחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
A genius world