hell ain't a bad place to be?

פשוט נמאס לכתוב. נמאס להודות בכשלונות רצופים וחוזרים, בלי להביע יותר מדי רגש. לא רק הכשלונות האלה שאני מחשיב כדבר מזערי ולא יותר מכך, נמאס לי לחשוב. פשוט נמאס לשבת לבדי או בחברת אנשים ולחשוב מה יקרה מחר והאם אני אגיד כן ליציאה הבאה.

הגעתי לצומת דרכים. שאלה קשה עומדת על הפרק והכל בגלל מערכת יחסים אחת. האם להכנס או להמנע. כל דרך מלאה במוקשים קטלניים אבל אי אפשר להשאר במקום וההחלטה חייבת להתקבל עכשיו. אוי, פשוט תתקעו סכין בליבי ותסובבו אותה 180 מעלות.

הניסיונות הכושלים לעשות את החיים זורמים ופשוטים עלו כעשן, אין לי עוד פתרונות ואין לי עוד כוחות. ולא, אני לא אכתוב פה עוד פעם על התאבדות כי הנושא הזה הוזכר יותר מדי.

אפשר חיבוק?