הבטחתי לעצמי לכתוב לך מכתב.

להכריח את עצמי, אחרי כל הזמן שעבר, שאני יכולה לשבת ולכתוב לך.

ועכשיו, אני מרגישה שאני באמת יושבת מולך וזה מקשה עליי את הכתיבה.

אנחנו מכירים קצת פחות משנה, ומהרגע הראשון הרגשתי שזו לא פגישה מקרית, שאנחנו מכירים עוד ממזמן ושאתה לא "עובר אורח".

אני מאמינה שיחסים עם אנשים הם לרוב יחסים לעונות ומעטים נשארים לחיים שלמים.

ואתה מצאת לך משהו אחר, ואני תוהה אם זה סוגר עלינו את הדלת.. ואם אני אוכל להשלים עם זה או שזה משהו שאני אסחוב אחריי.

ואולי טעיתי ואתה איש של עונה שאמור לעזוב בקרוב, אתה טוען שהתגעגעת ושיש בנינו משהו מיוחד. אבל יבשה וים חוצים בנינו..

האם זה תם?

אורי, המכתב הזה לא הוציא שמינית ממני.

מתגעגעת.